מנס הרים לשאנז אליזה

הדרך של קבוצת האקדמי מרעיון להשתתפות בטור דה-פראנס

ניר ערמוני  18.12.19 - 16:33
תחילת כתבה

הטור דה פראנס הוא אחד מאירועי הספורט הקשים ביותר אם לא הקשה מכולם. כ-3,500 ק"מ שמתפרסים על פני 21 ימי מרוץ, בכל יום בין 150-250 ק"מ, הרבה עליות, ירידות מסוכנות, מזג אוויר הפכפך, נפילות, פציעות, פנצ'רים ושאר הפתעות אליהן צריך להתכונן ולהערך. כל קטע (סטייג׳ בשפת הרוכבים) נמשך בין 3-6 שעות. הטור הוא אחד ממספר גרנד טורים הנערכים כל שנה כשהמפורסמים שבהם: הג'ירו האיטלקי (שב-2018 הוזנק בישראל) הוואלטה הספרדי וכמובן היהלום שבכתר - הטור דה-פראנס.

בכל גראנד טור משתתפות כ-22 קבוצות מקצועניות ובכל קבוצה 8 רוכבים. אם נשווה את הטור דה-פראנס לריצת מרתון (42.2 ק"מ) שלוקחת שעתיים לרצים הטובים בעולם, או 4 שעות לחובבים, הרי שצריך לרוץ מרתון וחצי יום אחרי יום במשך 21 ימים.

השנה יזנק בטור דה-פראנס רוכב אופניים ישראלי -אחד מארבעת הישראלים הרוכבים בקבוצה הישראלית המקצוענית Israel Start Up Nation. לפני כ-5 שנים היינו יכולים רק לחלום על יום בו נראה רוכבים ישראלים בצמרת העולמית של ענף האופניים או בטור דה-פראנס, והנה קרה משהו בשנים האחרונות שהפך את החלום למציאות – קמה קבוצה מקצוענית שמאפשרת לרוכבים הישראלים להתחרות בחו"ל, להתאמן עם הצמרת העולמית, להשתתף בעשרות מרוצים בחו"ל, ללמוד, להשתפר ולחדד את כל מה שצריך כדי לגדל ולפתח פה דור של רוכבי אופניים מקצועניים שישתלבו בצמרת העולמית, וב-2020 להשתתף בטור דה-פראנס.

איך העליה של נס הרים מתחברת לטור דה-פראנס - תחרות האופניים הכי יוקרתית?
הכל החל אי שם בשנת 2014 בעליה לנס הרים (בדרך לקפה), כשרוני בראון (איש עסקים) שלוחץ פדאל וחורק שיניים בעליה ורן מרגלית (רוכב אופניים שסיים קריירה מקצוענית בחו״ל) נפגשים. לרן היה חלום, שלא התגשם כרוכב מקצועי, להגיע לטור דה-פראנס. כשהבין רן שזה לא הולך לקרות כרוכב, לקח את החלום ושידרג אותו לפורמט של קבוצה ישראלית שתביא רוכב ישראלי לטור.

זה לא פשוט ולא קל, גם אם היה רוכב ישראלי ברמה העולמית הכי גבוהה, עדיין צריך צוות ענק של מאמנים, תזונאים, אנשים טכניים, ציוד מתאים שמכוון היטב, הרבה כסף ובעיקר הרבה שעות אוכף, הרבה קילומטרים ברגליים וניסיון כדי לשרוד בזירה המקצוענית הכי גבוהה. אבל יריית הפתיחה נורתה, רוני ורן מחליטים להקים קבוצה מקצוענית, כשרן מביא ניסיון מקצועי, ידע וקשרים בענף ורוני ניסיון עסקי. כעבור 6 חודשים קמה קבוצת אופניים ישראלית מקצוענית Israel Cycling Academy.

ישראל נמצאת עכשיו בזירה הבינלאומית עם קבוצה שאמורה להתחרות כל שבוע. הקבוצה מגייסת את מיטב הרוכבים הישראלים ורוכבים זרים, מאמנים ישראלים איתם מתאמנים הרוכבים הישראלים ומאמנים זרים, צוותי תמיכה טכניים, וכולם ביחד נרתמים ומשתפים פעולה. רן מנצל את קשריו בענף ופיטר סאגאן, אחד הכוכבים של ענף האופניים ואישיות צבעונית וססגונית, מגיע להשקת הקבוצה בישראל – רגע היסטורי. מיד אחרי ההשקה הקבוצה יצאה למחנה אימונים ראשון ומתוקשר היטב בכבישי ישראל. לאחר מכן התחיל החלק הקשה – לבנות צוות מנצח שמשתתף בתחרויות כל שבוע ונדרש להשיג הישגים ולא רק לסיים מרוצים. אצל הישראלים שבאקדמי המטרה בהתחלה הייתה לשרוד ימי מרוץ ולסיים במגבלות הזמן, אולם מהזרים מצפים לפודיומים.

במרוצי אופניים יש הרבה מאוד אסטרטגיה, טקטיקה, תזונה, בעיות טכניות וכמובן קושי פיזי עצום. לנהל מרוץ אופניים בו משתתפים בין 6-8 רוכבים במשך 3-6 שעות ובתנאי מזג אוויר משתנים זו משימה מורכבת מאוד. נדרשת תקשורת בין הרוכבים המאמנים וצוותי הליווי, עזרה של ה"פועלים" שאמורים לתמוך במוביל הקבוצה ואת כל התזמורת הזו צריך גם לנהל.

כשלוש שנים אחרי הקמתה של הקבוצה מצטרף סילבן אדאמס, פילנטרופ יהודי קנדי ורוכב אופניים מוכשר בעצמו (אלוף עולם בוולודרום) כשותף בבעלות על הקבוצה. כאן מתחיל שינוי שהופך מטרות שנראות ברגע הראשון כבלתי ניתנות להשגה, לריאליות. שם המשחק הוא כסף, הרבה כסף וסילבן לא חוסך בכסף ולא בקשרים שעוזרים לקדם את הקבוצה ולמקם אותה בדרג ה"פרו קונטיננטל" הדירוג השני בחשיבותו בענף האופניים המקצועני.

בשנת 2018 נרשם הישג חשוב בהיסטוריה של ענף האופניים הישראלי, כשהג'ירו האיטלקי, אחד משלושת הגראנד טורים החשובים בעולם, מזנק מישראל. שוב הקשרים של רן והכסף של סילבאן הביאו את RCS, החברה שמארגנת את הג׳ירו, לבחור בישראל כנקודת הזינוק. שני רוכבים ישראלים של סייקלינג אקדמי, גיא ניב וגיא שגיב, משובצים יחד עם עוד 6 רוכבים של האקדמי לזנק לג'ירו. גיא שגיב מצליח לסיים את הג'ירו ומסמן עוד אבן דרך חשובה.

השאלה הייתה אחרי הג'ירו: מתי תצליח הקבוצה לקבל הזמנה להשתתף בטור דה פראנס?
ישנן שני דרכים להגיע לטור: להיות קבוצה שמדורגת בוורלד-טור, האקדמי לא שם עדיין, או לסיים את עונת 2019 במקום 1 או 2 בדירוג הפרו קונטיננטל ולקבל הזמנה ממארגני הטור להשתתף. גם זה לא קורה. הסייקלינג אקדמי אומנם מנצחת בהרבה מרוצים השנה, אולם זה לא מספיק כדי להתברג בראש דירוג הפרו קונטיננטל, אך מה שיכולת ספורטיבית לא משיגה, הכסף של סילבן קונה.

סילבן, ציוני חדור מטרה, רוצה להיות בטופ ושהקבוצה תשתתף בטור דה-פראנס. ההזדמנות העסקית לא מאחרת להופיע. קבוצת קאטיושה הרוסית עומדת למכירה בסוף שנת 2019. הם ממוקמים בדירוג ה"וורלד-טור" ומיזוג בין שתי הקבוצות ייתן לקבוצה החדשה את הכרטיס לקטגוריית ה"וורלד-טור" המקנה השתתפות בכל המרוצים החשובים, כולל היהלום שבכתר הטור דה-פראנס.

עוד לפני שהעסקה מושלמת הקבוצה מחתימה את דן מרטין, אירי בן 32, רוכב מוכשר אשר ממוקם בטופ העולמי בגראנד טורים. קצת אחרי הרכישה הקבוצה מחתימה גם את אנדריי גרייפל (הגורילה), ספרינטר גרמני בן 37 עם 157 ניצחונות עד היום, שני רוכבים בצמרת העולמית. הם אומנם כבר עברו את השיא, אבל יש להם עוד מה לתת ומה לתרום. לפני מספר שבועות הושלמה עסקת הרכישה של קבוצת קאטיושה וה-UCI  מאשר את המיזוג ומקנה לקבוצה החדשה את הרישיון להשתתף בכל מרוצי הדרג הבכיר ה"וורלד טור". באקדמי מחייכים. יש טור דה-פראנס בשנת 2020 ויהיה רוכב ישראלי שיזנק לטור.

השבוע, בטקס מרשים עם הרבה ציונות וגאווה לאומית, הכריזה קבוצת ישראל סייקלינג אקדמי על קבוצת הוורלד טור החדשה – "ישראל סטארט אפ ניישן". הקבוצה כוללת כ-30 רוכבים מתוכם 4 ישראלים (גיא שגיב, עומר גולדשטיין, גיא ניב ואיתמר אייינהורן) ועוד 26 רוכבים מ-16 מדינות שונות. הקבוצה תשתתף בעשרות מרוצים בעונת המרוצים 2020, בכל הטורים הגדולים – הג׳ירו האיטלקי, הטור דה פראנס והוואלטה הספרדי וכמו כן בכל הקלאסיקות החד יומיות הגדולות כמו: מילאן סאן רמו, פריז רובה, אמסטל-גולד ועוד, וגם בטורים פחות מוכרים כמו טור קליפורניה הטור של שווייץ, פריס ניס ועוד.

היה צריך הרבה דמיון, עוז רוח, קשרים, ציונות ובעיקר הרבה מאוד משאבים כדי לפנטז ולהגשים הקמה של קבוצה מקצוענית ולמצוא דרך להביא את הקבוצה לדרג הבכיר של מרוצי האופניים בעולם. הרבה מאוד תלוי עכשיו ברגליים של הרוכבים, בעקשנות, במוטיבציה, באופרציה שמלווה את האימונים ומאות ימי מרוץ בשנה, ומעל הכל ניהול נכון וממוקד.

אין בכלל ספק שהחלום שהופך למציאות, מקדם את ענף האופניים בישראל ואנחנו נראה ילדים שגדלים עם ידיעה שאם הם רוצים להיות מקצוענים, הם צריכים לעבוד קשה, להתחרות ויש סיכוי שיום אחד יגיעו להיות מקצוענים. אבל יש עוד היבט ציוני בפעילות הזו והוא שישראל נכנסת למודעות בעולם האופנים ומיליונים רבים של צופים יראו השנה את ישראל סטארט אפ ניישן בכבישים ובמרוצים. הדיבור יהיה לא על בעיות ביטחון בישראל, אלא על ספורט ועל הישגים טכנולוגיים.

ב-27 ביוני יעמוד רוכב אופניים ישראלי על קו הזינוק לטור דה-פראנס בעיר ניס אשר בצרפת, אנחנו צריכים לקוות ולהחזיק אצבעות שב-19 ביולי נראה את אותו רוכב בשאנז אליזה בקטע האחרון של הטור דה-פראנס, מסיים עם חיוך גדול אחרי שעבר ושרד את כל השלבים הקשים שקודמים ליום החגיגי האחרון.