זה סיפור על נערה צרפתייה שהביאה את ענף השחייה לקדמת הבמה העולמית. על בחורה אנונימית בת 17, שבקיץ 2004 הפכה בין רגע לגיבורה לאומית. לור מאנודו, נסיכת הבריכה, הייתה לשחיינית הראשונה שזוכה במדליית זהב עבור צרפת (במשחה ה-400 חופשי) מאז אולימפיאדת הלסינקי אי שם ב-1952. אותה שחיינית שבשלוש השנים הבאות שלטה באופן דומיננטי בעולם השחייה, צללה בין לילה אל המצולות. התהילה הפתאומית, החשיפה לעולם הזוהר ושחיין איטלקי שסיבב את ראשה, גרמו ל"ילדת האומה" לרדת ממרומי הפודיום.
8 שנים מאוחר יותר, וחובבי השחייה זכו בינתיים להכיר שמות שישארו חקוקים בדפי ההיסטוריה בדמותם של קאמיל מופה והדולפין הצרפתי - יאניק אנייל. את הגאווה והתהילה הלאומית להם זוכים שני השחיינים עוד יזכרו שנים רבות, אך לולא אותה מדלייה היסטורית באוגוסט 2004, ספק גדול אם נשיא צרפת פרנסואה הולנד, היה מניח לרגע את ניהול המדינה בצד ופוקד בכבודו ובעצמו את בריכת השחייה השבוע בלונדון.
גבירותיי ורבותי, אחרי יותר מ-50 שנה צרפת זוכה במדליית זהב בבריכת השחייה הודות לנערה בשם לור מאנודו!". כך נפתחה מהדורת החדשות המרכזית של רשת הטלוויזיה הצרפתית FRANCE 2 ב-15 באוגוסט 2004. בערב הזה, אפשר לומר בוודאות שנולדה גיבורה לאומית חדשה. באותה אולימפיאדה באתונה, זכתה צרפת ב-11 מדליות זהב, אך אף אחת מהן לא יכלה להשתוות לזו של לור מאנודו.
צרפת הייתה כמרקחה סביב האלילה החדשה ולא היה גבול להערצה העצומה כלפיה. העיתון ל'אקיפ העניק לה את התואר המכובד של ספורטאית השנה. בריכה אולימפית נפתחה על שמה בעיר בה גדלה והתאמנה והשיא הגיע כאשר השחיינית הצעירה זכתה לתואר השמור לגדולים ביותר, כאשר עוטרה באות לגיון הכבוד הצרפתי. במשך שלוש שנים הבאות הייתה שליטה אחת ויחידה בעולם השחייה. החוזים השמנים מהספונסרים התחילו לזרום באופן טבעי וכמעט שלא היה אירוע שלא התקשט בנוכחותה של האלופה הצעירה – החל באירועי צדקה וכלה בנשפים החגיגיים של מותגי האופנה גוצ'י וסטלה מקרטני.
"ילדת האומה" המשיכה לתפוס את תשומת הלב בבריכה ומחוצה לה וכולם עקבו בדריכות ובעניין אחר הרומן ההולך ונרקם עם השחיין האיטלקי לוקה מרין ותמונות עירום של השניים התפשטו ברחבי האינטרנט. ההצלחה הפנומנאלית נמשכה ביתר שאת באליפות העולם במלבורן ב-2007, שם זכתה לור בשתי מדליות זהב ב-200 (שברה אז את שיא העולם) וב-400 חופשי. בסוף אותה עונה, מאנודו הייתה לצרפתייה הראשונה להיבחר לשחיינית השנה בעולם, מקבילה בגברים היה לא אחר מאשר מייקל פלפס.
דווקא אז בשיא ההצלחה, העניינים התחילו להשתבש. חודש ימים בלבד לאחר אותה אליפות הרואית, צרפת נדהמה כאשר השחיינית הצעירה הודיעה על רצונה להיפרד מפיליפ לוקה, האיש שאימן אותה במשך שנים והביא אותה להישגים. לור בחרה להעתיק את חייה ואימוניה לאיטליה כדי להיות קרובה למארין השחיין הפופולארי. "אם אני צריכה לבחור בין צרפת לאיטליה, בחרתי באהבת חיי, לוקה", הכריזה מאנודו. במסיבת עיתונאים כמה ימים לאחר מכן הסבירה את החלטתה כמהלך שמבוסס כולו על טהרת המקצועיות: "הייתי חייבת לשנות את האווירה, היו דברים שרציתי לעבוד עליהם באימונים ופיליפ (המאמן) לא רצה לעשות זאת, אלמנטים שלדעתי, היו מסוגלים לשפר את התוצאות עוד יותר". המאמן ההמום והפגוע לא נשאר חייב ומיהר להגיב לדברים הקשים שנטענו נגדו: "לור החליטה לעזוב כי היא רצתה לעבוד פחות קשה, עבודה קשה פשוט התחילה להרתיע אותה".
באותה תקופה החלה לצוץ באיטליה שחיינית יפהפייה ולא פחות מוכשרת, העונה לשם פדריקה פלגריני. היריבות בין שתי השחייניות, שהחלה עוד באליפות העולם במלבורן התפוצצה לכולם בפנים בעקבות מאבק ארוך ועיקש דווקא מחוץ למים, על לבו של לוקה. לעיני כל החלה להתפתח סאגה שלא הייתה מביישת שום ערוץ ויווה. בזמן שמאנודו גברה על פלגריני במשחה ה-200 חופשי תוך ניפוץ השיא של האיטלקייה שנקבע יממה קודם לכן, מחוץ לבריכה הייתה ידה של האיטלקייה על העליונה.
"למענו היא הקריבה הכל: את צרפת, את המועדון בו התפתחה, את החברים מהבית, המשפחה הקרובה ומעל הכל את מאמנה המסור פיליפ לוקה, האיש שהוביל אותה להצלחה", כך הביעה התקשורת הצרפתית את צערה על עזיבתה של הסמל הלאומי. הגדילו לעשות עיתוני איטליה כאשר כתבו בלא מעט "רשעות" על פדריקה ולוקה, הזוג החדש של ורונה, עם רמיזה לא מוסתרת לזוג השקספירי המפורסם. לא חלף זמן רב והצהובונים רעשו וגעשו בלא מעט שמחה לאיד, סביב רכילויות ושמועות שעד מהרה התבררו כנכונות, על כך שארוסה של מאנודו, אותו לוקה מרין, בגד בצרפתייה עם היריבה הגדולה ביותר שלה בעולם השחייה, פדריקה פלגריני.
המפלה הקשה מכל נכונה למאנודו באולימפיאדת בייג'ין ב- 2008. צרפת הוכתה בהלם לנוכח מצבה העגום של אלילתם מאתונה ואלופת העולם. במשחה 400 חופשי שנחשב למשחה החזק שלה, היא פשוט התמוטטה לאחר 150 מטר והגיעה אחרונה, 8 שניות (נצח במושגי שחייה!) אחרי המנצחת הבריטית רבקה אדלינגטון. מאוחר יותר הודתה לור שהיא פשוט החליטה לוותר על המשחה. אך "השיא" היה עוד לפנינו: כמה ימים מאוחר יותר הלחצים הנפשיים פשוט הכריעו אותה, וברגע של שבירה, הצרפתייה החליטה לא לקחת חלק במשחה השליחות.
בספטמבר 2009, כשהיא בת 22 בלבד, ולאחר שהספיקה לעבור שלושה מועדוני שחייה בפחות משנתיים הודיעה מאנודו על פרישה מהענף שכל כך אהבה: "הגעתי למצב שבו שחייה כבר לא משמחת אותי".
לאחר שנתיים יבשות ממימי הבריכה, בהן ניסתה את מזלה בעולם הקולנוע, התמסדה לחברה לחיים, השחיין פרדריק בוסקה, וחשוב יותר מכל, ירדה מכותרות הצהובונים, החליטה מאנודו לחזור לענף שהביא לה תהילת עולם: "כשהייתי צעירה הכל בא לי בקלות, לא השקעתי מאמץ רב באימונים והגעתי לתוצאות שקשה לדמיין. היום ברור לי שצריך להתאמץ ולעבוד יותר קשה. אני חייבת את זה בשביל פרדריק, הרבה בזכותו החלטתי לחזור לבריכה".
אמנם השיא כבר מאחוריה אבל הסיפור על הילדה הנצחית נשאר חקוק אצל כולם. לאחר מופע האימים בבייג'ין לפני 4 שנים, הייתה זו השבוע לונדון אשר לא האירה פנים למאנודו כשכשלה כבר במשחי המוקדמות ב-100 וב-200 גב. "אני לא מתחרטת על כך שהחלטתי לחזור. המטרה שלי הייתה להיות באולימפיאדה בפעם השלישית עם האנשים החשובים לי (יחד עם אחיה השחיין פלורן, שיופיע בגמר ה-50 חופשי). לגבי העתיד שלי בבריכה? נצטרך לחכות ולראות". לא היה עיתון, ערוץ טלוויזיה או תחנת רדיו בצרפת שהעזו לבקר את השחיינית לנוכח התוצאות הרעות בשבוע החולף, בענייהם היא תישאר לנצח "ילדת האומה" אשר סללה את דרכה של צרפת למרומי השחייה העולמית.