דוקטור הוּ: דוק ריברס ישכתב את ההיסטוריה?

מצד אחד הוא זכה בטבעת בבוסטון, גבר על פופוביץ' בחוץ פעמיים ברצף ומתחבר מושלם אל השחקנים. מנגד, הוא חירב את הסגל, הובך ע"י שחקן יריב ועדיין לא נאבק על התואר עם הקליפרס. דוק ריברס יכול לשנות את מהלך ההיסטוריה של ה-NBA, ובעיקר את שלו

גבריאל היידו
גבריאל היידו  02.05.15 - 11:00
תחילת כתבה

החולצות הללו הופצו לפני חודש והן מסמלות יותר מכל את השפל התדמיתי אליו הגיע גלן "דוק" ריברס, מאמן הקליפרס. זה קרה אחרי תקרית ההיתקלות של שחקן הספסל שלו, דאנטיי ג'ונס, עם דריימונד גרין, הפורוורד הקשוח של גולדן סטייט.

גרין העליב את ג'ונס, כשאמר שהוא לא הגיב כי אף אחד לא שם לב לג'ונס ושהוא רק רוצה פרסום.

ריברס, בנסיון לתת גב לשחקן שלו, אמר שהוא חשב שגרין קשוח יותר. התגובה של גרין הייתה שנונה ומכאיבה. "Cool Story Glenn"' הוא צייץ. לכאורה, אין שום דבר אגרסיבי במה שהוא כתב. אבל כשהכינוי "דוק", על שם ד"ר ג'יי, מלווה אותך יותר מ-30 שנה, ופתאום שחקן צעיר קורא לך בשם הפרטי בו אף אחד לא משתמש - יש בזה מן הזלזול. גרין הוסיף חטא על פשע והוציא מרצ'נדייז עם הכיתוב הזה - לריברס רק נותר לבקש כסף מהתמלוגים. חודש מאוחר יותר וכשהקליפרס שלו על סף ניצחון בסדרה מול האלופה, נראה שאכן מסתמן סיפור יפה לגלן, סליחה, דוק.

  • 3:00, ישיר ב-5SPORT: קליפרס - ספרס במשחק מספר 7

פעם שחקנים לא העיזו לזלזל בריברס, אחד שמהרגע הראשון בו עמד על הקווים נחשב "למאמן של שחקנים". נכון, תמיד קל יותר לשחקן עבר אפרו-אמריקני, בטח אחד שהיה אולסטאר, להתחבר לשחקנים. אלא כנראה שריברס הוא באמת איש מזן מיוחד. כבר ב-1999/2000, עונתו הראשונה על הקווים, הוא נבחר למאמן העונה כשהוביל את החבורה החבולה והמוגבלת של אורלנדו מג'יק למאבק אמיתי על הפלייאוף. הוא היה באותה תקופה התגלמות המאמן שיודע להוציא מקסימום מהשחקנים בעזרת האישיות הדוחפת שלו, לאו דווקא בגלל יכולת האימון שלו.

אני מודה שכאוהד בוסטון סלטיקס לא התלהבתי מהמינוי שלו ב-2004. תמיד החזקתי ממנו איש כריזמטי שיודע להתנהל בצורה חכמה מול התקשורת ולייצר חברים במקומות החשובים, אבל לא האמנתי שהוא יהיה זה שיוביל את הסלטיקס לאליפות ראשונה אחרי 22 שנה. בעונת האליפות של 2008 הוא התנהל בצורה מופתית. הוא השאיר את הקבוצה בידיים של הוותיקים, קווין גארנט, ריי אלן ופול פירס, הביא שחקנים מנוסים נוספים כמו ג'יימס פוזי, פי.ג'יי בראון, וסם קאסל ובעיקר גרם לכולם להתאחד סביב המנטרה האפריקנית "אובונטו" - שבעצם מסמלת "אמונה באיחוד ובשיתוף של כולם".

מהרגע בו הסלטיקס יצאו למחנה האימונים ברומא לפני העונה ועד סיום המשחק השישי בו בוסטון הביסה את הלייקרס ב-39 הפרש, דוק כמעט ולא שגה. אחת התמונות הזכורות מאותו משחק גדול היא של פול פירס שופך גאטורייד על המאמן שלו עוד כשהמשחק בעיצומו. בפוטבול זה קורה הרבה, אבל מתי ראיתם כזה מחזה במשחק NBA? ריברס כנראה באמת מצליח להוציא מהשחקנים שלו רגש מיוחד.

גם מהמשחק בו בוסטון הפסידה את האליפות ב-2010, אני זוכר בעיקר את הנאום הנפלא שלו לפני תחילת המשחק השביעי בלוס אנג'לס. "עוד 20 שנה נעשה מסיבת איחוד. בואו נוודא שכאשר נלחץ ידיים, טבעות האליפות שלנו יתחככו אחת בשנייה", דירבן המאמן.

גם היום, כשאני צופה בשיחה הזאת, אני מקבל צמרמורת. במשחק עצמו אני עדיין לא יכול עדיין לצפות. הלב נשאר שבור.

ההפסד במשחק ההוא, בו בוסטון כבר הובילה ב-19 הפרש הוא גם זה שקיבע את הדימוי של דוק ריברס כמאמן מוצלח ולא מאמן עלית. ריברס עוד ניהל סדרות טובות מול מיאמי והיה קרוב כמה פעמים, אך מאמנים שזכו באליפות אחת יש לא מעט. כשכבר עזב את הסלטיקס לכולם היה טעם חמוץ של אכזבה. הרגשה שמהקבוצה ההיא היה אפשר וצריך להשיג יותר מאליפות אחת, גם אם היו לו נסיבות מקילות כמו הפציעה של גארנט ב-2009 ושל קנדריק פרקינס בסדרת הגמר ב-2010.

וכאן אנו מגיעים לגירסא העכשווית של ריברס; מאמן מוערך שסידר לקליפרס שיא מועדון בניצחונות בעונה, ובאותה נשימה אחד שעדיין לא הוביל אותם למאבק על האליפות. השנה, כשהוא מחזיק גם בתואר נשיא המועדון, הוא אפילו הצליח לסבך את המאמן שבו עם בחירת שחקנים נוראית. החל בהדו טורקוגלו הקשיש, עבור בספנסר הוז הבינוני, וחמור מכל אוסטין ריברס, בשר מבשרו, שהגיע לקבוצה בעיקר בגלל שהוא הבן שלו. אם נתעלם מהמשחק הטוב של אוסטין במשחק 4, כי מדובר בסטייה סטטיסטית נדירה, אין הצדקה ממשית לקיום שלו בסגל.

הקליפרס היא קבוצה עם חמישייה טובה, אבל עם אחד הספסלים החלשים בליגה. רק תסתכלו על הסגל הזה ותגידו לי איך אפשר לבנות קבוצה כל כך לא מאוזנת? אין ספק שכמי שאחראי על בניית הסגל, לריברס יש אחריות גדולה לכך שכריס פול, בלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן לא יכולים לרדת לספסל בגלל שאין שם עומק. זה עוד יכול לעלות ביוקר בהמשך.

ועדיין, כמאמן, ריברס עושה מאז האולסטאר עבודת אימון יוצאת מהכלל. הקליפרס סיימו את העונה בצורה נהדרת (15 ניצחונות מ-16 המשחקים האחרונים) והסתדרו יפה גם כשגריפין החמיץ 15 משחקים אחרי פגרת האולסטאר. השיא של דוק מגיע בקרב המוחות מול גרג פופוביץ', המאמן אותו הוא הכי מעריך. ולחשוב שאם הגורל היה רוצה, ריברס היה משבש את מהלך ההיסטוריה בו קואץ' פופ הפך לאחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה.

ב-2 במרץ 1999 ריברס כמעט החליף את פופוביץ' כמאמן הספרס. דיווחים התעקשו על כך שהפסד של סן אנטוניו ליוסטון יובילו לפיטורי קואץ' פופ ולמינוי של דוק. הגורל רצה אחרת, ואחרי שהניסיון של ריברס להביא את טים דאנקן לאורלנדו שנה אחר כך נכשל, קיבלנו את סן אנטוניו המפלצתית של המילניום הנוכחי.

בשישי לפנות בוקר דוק בן ה-53 ניצח בפעם השנייה ברציפות את פופוביץ' במשחק חוץ בפלייאוף - בסך הכל האדם השלישי שעושה זאת אחרי פיל ג'קסון עם הלייקרס ב-2001 ואלווין ג'נטרי עם פיניקס ב-2010. בהתחשב במוניטין של פופ כמאמן הטוב בליגה, העובדה שריברס הצליח להצטרף לרשימה הזאת מעידה עליו ובעיקר על כברת הדרך אותה הצליח לעשות עם קבוצה שמעולם לא העפילה לגמר האזורי. אם תרצו, דוק נמצא בדרך לנצח את שדי העבר של אחד המועדונים הכי אומללים בהיסטוריה של הליגה, על חשבון המועדון שנחשב במילניום הנוכחי לסמל ומופת של איך לבנות קבוצה.

נכון שדוק כבר זכה בתואר מאמן העונה ובאליפות עם בוסטון, אבל כשמשקללים את הסגל החלש שלו ואת הקבוצה מולה הוא מתחרה, יכול להיות שזו תהיה עבודת האימון הכי טובה שלו. ומי יודע, ריברס עוד יכול להירשם בספרי ההיסטוריה כמי שכתב את פרק הסיום של הספרס כפי שאנחנו מכירים אותם בשני העשורים האחרונים. כמה מאמנים יכולים להגיד דבר כזה?

הדפס