יורוליג 2020/2021
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ז'לגיריס קובנה 5 4 1 25
2 באיירן מינכן 4 3 1 25
3 ולנסיה 4 3 1 25
4 אולימפיאקוס 4 3 1 20
5 מילאנו 4 3 1 11
6 ברצלונה 4 3 1 11
7 זניט סנט פטרסבורג 2 2 0 8-
8 באסקוניה 3 2 1 13
9 פנאתינייקוס 4 2 2 9
10 הכוכב האדום בלגרד 4 2 2 3-
11 פנרבחצ'ה 5 2 3 5
12 צסק"א מוסקבה 5 2 3 11-
13 מכבי תל אביב 4 1 3 3-
14 אנדולו אפס 4 1 3 8-
15 ריאל מדריד 4 1 3 28-
16 אלבה ברלין 4 1 3 41-
17 וילרבאן 2 0 2 16-
18 חימקי מוסקבה 4 0 4 42-

הם מאמינים לו: ספרופולוס הוא הרבה יותר מרק מאמן

פציעות? מישהו שאמר שהסגל הזה לא מספיק מוכשר בשביל יורוליג? הצחקתם את יאניס. וכן, גם את אבדיה, שהפך מפוטנציאל ענק לשחקן של כאן ועכשיו, ואת ג'קסון שהראה מהו לב של אלוף. שי האוזמן משווה, מודה ומתלהב ממשחק גדול של מכבי תל אביב באיסטנבול

שי האוזמן
שי האוזמן  08.02.20 - 09:33
תחילת כתבה

לא רק קואוץ'. קואצ'ר
אחד הדברים הקשים יותר של מלהגים הוא לייצר תובנות ואמירות בהמשך למשחקי כדור שמוכרעים על השפיץ של הנעל. הרי את סיפור הנצחון העצום של מכבי תל אביב באיסטנבול, כמו כל סיפור ספורטיבי, מתחילים מהסוף וממשיכים רק אחר כך להתחלה. ולו הייתה המסירה האחרונה של אנג'לו קלויארו לכיוונו הכללי של אותלו האנטר מפספסת רק במעט, הרי שכל העניין כאן היה מתהפך. ובמקום לחגוג את הווינריות של יאניס ספרופולוס, היינו מבקרים פינת מפרקים את הפראיירים שהצליחו לזרוק לזבל יתרון שמונה עם ארבע דקות בלבד לסיום.

אם תהיו סבלניים מספיק כדי להגיע לנקודה מס' 1 בפרק "שלוש נקודות לסיום", תקבלו מספר פרטים ביחס למאזן של מכבי תל אביב במשחקים צמודים. אבל עוד לפני שמדברים על משחקים צמודים, רצוי לדבר על היכולת המנטלית של מכבי תל אביב החדשה. ואני יודע (ומטיף לכך פעם אחר פעם): מנטלית זה לחלשים. מנטלית זה גם לתרוצים. אבל המקרה של הקבוצה המסוימת הזאת מוכיח אחרת.

אפשר ללעוג לקלישאות החבוטות שמפריח לחלל האוויר קואוץ' ספרופולוס. נו, אתם יודעים. על שחקנים לוחמים שמוכנים למות על הפרקט, על אריות, נמרים ושאר דימוים מעולם החי וכן הלאה, שמשלבים הפרכות שלרוב נשמעות מאיזשהו קואוצ'ר תורן. העניין הוא שבכלל לא משנה מה העולם שמבחוץ חושב על דימויי הקרב של יאניס. הדבר היחידי שקובע הוא מה חושבים השחקנים. ולמה ולמי הם מאמינים. ואין שמץ של ספק שהחבורה הזאת, שחוברה לה יחדיו, מאמינה לקואוץ' שלה. שהוא גם ובעיקר הקואוצ'ר שלה. ומאמינה לדברים שיוצאים לו מהפה. ונלחמת, ושורטת, ולא מוותרת. למכבי תל אביב הזאת כמעט ואין ירידות מתח, בין בליגה ובין באירופה. ולמעט 2.5 משחקים, אין כמעט פיגור ממנו היא לא מצליחה לחזור, גם במשחקים בהם היא יורדת מנוצחת. 

וזהו הדבר המרכזי שמייצג המאמן שהגיע מאולימפיאקוס. לא סיפורים של טקטיקה עילאית, לא תרגילי משחק ייחודיים וגם לא ניהול משחק שטרם נראה במחוזותינו, אלא היכולת להישאר ביחד. ולא לוותר. ולכן, גם בראיונות של האיש הזה לא נשמע, לרוב, את הקשקושים הרגילים של מאמנים עבריים שמדברים על הצמדות לתכנית משחק. כי תכנית משחק, אם כבר, זה לחלשים. ומכבי הזאת היא הכל חוץ מחלשה.

אז כן מוכשרת או לא מוכשרת?
מסתמן שבטור הזה יהיו לא מעט אלמנטים של הכאה על חטא. כי אם יש תזה (וסלחו לי בבקשה על המילה המתפלצנת) אותה אני סוחב מזה די הרבה טורים, היא נוגעת לסוגיית הכשרון בצהוב ובכחול. האם משחקים כדורסל של כשרון? האם יש בכלל מספיק כשרון? ונכון לטקסט של אחרי חימקי, מסקנת הביניים הייתה שהקבוצה הזאת, נטולת סקוטי ווילבקין ושאר הנעדרים, היא בספק גדול מבחינת התאמה לחלק העליון של הליגה השניה בטיבה בעולם, שלא לומר בספק גדול לליגה הזאת בכלל. נו, אז כתבתי. והתשובה הגיעה בזמן ובמזומן. והיא כוללת שני שחקנים מרכזיים, להם נקדיש את שני הפרקים הבאים.

לא היה כדבר הזה
כשמדברים על דני אבדיה מודל תחילת פברואר, צריכים להתחיל בשלושה דברים פשוטים וברורים.


קודם כל, סנופי דיסקו.

via GIPHY


דבר שני, בפרצוף שלך, ג'יג'י דטומה.

via GIPHY


ודבר שלישי, בפרצוף שלך, ג'יג'י דטומה, והפעם מזווית אחורית.

via GIPHY

הסיפור של דני אבדיה אתמול איננו מספר הנקודות שקלע, למרות ש-13 הנקודות מול פנר מהוות שיא קריירה ביורוליג. הסיפור של דני אבדיה אמש איננו מספר השלשות שקלע, למרות שאין שמץ של ספק שמספר השלשות שקלע (3) וגם מספר השלשות שהרים (6) עשו נעים בגב ללא מעט סקאוטרים וג'י.אמים ביבשת החדשה.

כולל הטריצה הזאת, א-לה לוקה דונצ'יץ', שדפק העלם בפרצוף של יאן וסלי.

via GIPHY

הסיפור של דני אבדיה אתמול הוא שמסתמן שהכשרון הפך, אולי מוקדם מהצפוי, לשחקן של כאן ועכשיו. אז אמנם אבדיה איננו עכשיו (וספק אם יהיה אי פעם) רכז, כפי שביקשו, דרשו ופנטזו לא מעטים, ואמנם יתכן בהחלט שהמחשבה של ספרופולוס לתת לו כדור במהלך של בידוד בסוף המשחק שגויה לעת עתה, אבל יכול להיות שאפשר להתחיל להכריז, בשקט בשקט אבל עם ים של סימני קריאה, שהאבדיה נחת. או שנמצא בשלבי נחיתה מתקדמים. ושלא היה לנו מעולם דבר כזה.

ורק דמיינו לכם מה יקרה אם כבר בעונה הזאת, שאמורה להיות האחרונה שלו איתנו בשלב הזה של הקריירה, גם יקבל טיפה יותר קרדיט מהשופטים, שלא ידביקו לו שריקות מפוקפקות כמו אלו שחגג עליו סלוקאס. הנה, בפינה לשיפוטכם:

via GIPHY

via GIPHY

לב (וגם קרסול) של אלוף
גם במקרה של ג'קסון, ראוי להתחיל במה שנכתב כאן ממש לא מזמן. אחרי משחק בלהות מול חימקי מוסקבה, במסגרתו השמיע הקהל היטב מה הוא חושב על הרכז שהגיע באמצע השנה, תהיתי כאן עד כמה מתאים הג'קסון לכדורסל של ווילבקין, שהוא הכדורסל של ספרופולוס, שהוא הכדורסל של מכבי תל אביב.

ותהיתי מתי, אם בכלל, יעשה עבורו ספרופולוס את ההתאמות הנדרשות כדי שהאיש שראה כבר הכל ירגיש בנוח. אז אמש, בדומה למשחק היורוליג הקודם, פתח ג'קסון בחמישיה. ועם או בלי קרסול כואב ודואב, קיבל על עצמו את תפקיד מקבל ההחלטות. אמנם לא בתדירות של ווילבקין, מן הסתם, אבל ראינו הרבה פחות התקפות שבהן עמד בצד וקיווה לטוב.

בדומה לבראיינט ברביעי האחרון, גם ג'קסון לא קלע אמש ולו נקודה שהגיעה לאחר מסירה של אחרים. את הכל עשה וייצר בעצמו, לעצמו ולאחרים.

למשל כאן, כשזיהה את ג'יג'י דטומה מוכה הטראומה מולו, לאחר חילוף בפיק אנד רול, ולקח אותו לטיול קליל ברחבי איסטנבול.

via GIPHY


או כאן, כשהעניק טיפול דומה גם ליאן וסלי.

via GIPHY

אז אמנם הפלוס מינוס של ג'קסון אתמול רחוק מלהיות חגיגה גדולה, אבל חסרונו הורגש מאוד בדקות מתות רבות ברבע הרביעי, כשהצהובים מצאו עצמם נטולי רכז ובעל בית. ובעל הבית הזה, גם לאחר שנפגע שוב בקרסול בתחילת הרבע השלישי, לא ויתר וצלע את דרכו חזרה למשחק.

ועכשיו, אחרי הופעה שכזאת, יתכן שמכבי תל אביב רחוקה רק רישום של ג'קסון בליגה + פתרון בעיותיו הרפואיות והמציקות כדי להרוויח סופית את האיש שנפל לה מהשמיים לאחר הפציעות של וולטרס ודיברתולומיאו.

כי כשאנחנו מדברים על הייחודיות של הקבוצה הזאת ופורטים אותה לפרוטות, אז מעבר לכשרון העצום של ווילבקין, הרי שהאיש על הפרקט שמחבר את הכל יחדיו והופך קבוצה חבוטה לקבוצה גדולה הוא אותלו האנטר. ואם וכאשר מצטרף אליו סופית ארון ג'קסון, ההוא שיש לו לב של אלוף, אז הסיפור רק הופך להיות מעניין יותר ויותר.

יחי ההבדל הקטן
ועכשיו ברצינות. מה בסך הכל הפריד אתמול בין הקבוצות? הרי מבחינה טקטית, ראינו כמעט תמונת מראה של השתיים. בטח ובטח הגנתית. כמעט ואותה מדיניות חילופים מול מהלכי פיק אנד רול, כמעט ואותה מדיניות הגנתית בכל הנוגע לשמירות כפולות בפנים ובחוץ וכן הלאה. ובשתיהן הצטיינו אמש שני שחקנים שחולקים את אותה העמדה וגם מידת אפרוריות דומה, קרי קליניץ' מחד וקלויארו מאידך.

אז בהחלט יכול להיות שהמפריד, גם הפעם, הוא היכולת לקלוע ממצבים קלים. עזבו לרגע את האחוזים לשלוש נקודות ותתרכזו לרגע בזריקות לשתיים. את המחצית הראשונה סיימה פנרבחצ'ה עם 16 מ-22 בזריקות מהשדה שאינן טריצות. את המשחק כולו סיימה עם 20 מ-36. כלומר ברבעים 3-4 זרקה 14 פעמים וקלעה רק ארבע פעמים. שזה די רע.

כולל החטאות שלא יאומנו, ובמיוחד ההחטאה הזאת של ג'יג'י דטומה, האיש והסיוט.

via GIPHY

ומצד שני, מה הפריד בין הנצחון האדיר ד'אמש מההפסד הכואב במחזור השני במדריד? אז, במדריד, הריץ ספרופולוס תרגיל מבית היוצר של בראד סטיבנס, שבו קיווה שקווינסי אייסי, לאחר חסימה מטיילר דורסי, יצליח לאתר בזמן את סקוטי ווילבקין.

via GIPHY

הפעם, הווריאציה הטקטית השתנתה. במקום חסימה של נמוך לגבוה למטה, הפעם האנטר הוא זה שחסם לדורסי (שיצא לפינה). והפעם, במקום שתפקידו של הגבוה בפנים הוא לאתר את הגארד שבחוץ, הרי שבראיינט לא יצא על חסימה של כהן לכיוונו של האנטר, אלא נע בדיוק לכיוון ההפוך. אה. ואיזה מזל שוסלי יושב בשלב הזה על הספסל עם חמש עבירות?

via GIPHY

אבל האמת? ההבדל איננו בטקטיקה. ההבדל הוא במקבל המסירה. ההבדל הוא אותלו האנטר.

שלוש נקודות לסיום
1. ווינרים? מאז נחת כאן הספרופולוס, יש איזשהו רחש שנוגע ליכולת שלו ושל הקבוצה שלו לנצח במשחקים צמודים. או משחקי נוק אאוט. כידוע, מכבי תל אביב הודחה כבר פעמיים תחת שרביטו מגביע המדינה + הפסידה השנה בגביע ווינר. שזה הרבה, גם אחרי שסופרים את הזכייה באליפות המדינה ד'אשתקד. ואם נגדיר כמשחקים צמודים כאלו שמסתיימים בעד חמש נקודות הפרש, הרי שהמאזן שלו העונה ביורוליג היה איום ונורא. הפסד במדריד בנקודה הפרש; הפסד במילאנו בארבע נקודות; הפסד בקובנה בחמש; הפסד ביתי לריאל מדריד בארבע. כלומר, מאזן של 0 נצחונות וארבעה הפסדים עד לתחילת השבוע הזה. ואז הגיע הנצחון הדחוק על חימקי ברביעי האחרון. ואז הגיע האנטר. 

2. דורסי – וחלק בלתי נפרד מהסיפור הזה מתקשר ונוגע בטיילר דורסי. שאין ספק שנמצא בדעיכה מסוימת במשחקים האחרונים. שאין שמץ של ספק שקבלת ההחלטות שלו, במקרה הטוב, גובלת בשערוריה. כולל אתמול באיסטנבול. אבל מצד שני גם אין אפשרות להתווכח עם היכולת שלו להתייצב ולקלוע זריקות אדירות כשחשוב.

כמו למשל השלשה הזאת מול חימקי, שבו ניצל הרדמות רגילה וטבעית של שבד, שעבר לשמור עליו אחרי חילוף הגנתי.

via GIPHY

כמו למשל הסל הענק הזה מול פנר, עם זריקה סופר קשה (ואולי גם סופר בעייתית) מעל הידיים המושטות של דרק וויליאמס.

via GIPHY

זוכרים את ההשוואה מתחילת העונה לדייויד בלו? אז אמנם מדובר בשחקנים שונים לחלוטין כמעט בכל אספקט והיבט, אבל יש משהו בגאנריות נטולת העכבות של האזרח היווני דורסי שבכל זאת מזכיר את הקילר והווינר ההוא.

3. 24 מחזורים לתוך עונת היורוליג ו-10 מחזורים (בלבד?) לסיומה של העונה הרגילה, זמן להביט קצת בטבלה. הצהובים וצסק"א חולקים את מקומות 4-5, עם אותו מספר נצחונות, כאשר אלופת ישראל נמצאת ביתרון פנימי (ותתעלמו מהטבלה המטופשת הנוכחית אשר באתר היורוליג) בזכות נצחון בהפרש 10 במפגש ביניהן, שהתקיים ביד אליהו הישן. אז נכון לעכשיו, מצויה מכבי תל אביב 2.5 משחקים מאחורי ברצלונה וריאל. כלומר, יש לה שני נצחונות פחות מכל אחת מהן ויחס פנימי שלילי מול כל אחת מהן. ונכון לעכשיו מצויה מכבי 2.5 משחקים מעל פנאתינייקוס, מי שנראית כמועמדת התאורטית היחידה לדחוק אותה מאזור מקומות 4-5. הקיצר, ממשיך להסתמן שהקרב על המקום הרביעי והביתיות יוכרע, ראש בראש, בין האימפריה הרוסית לבין זאת מהמזרח התיכון. ובכל מקרה, עושה רושם שרק סדרה ישירה ביניהן תכריע מי תזכה לבקר בלנקסס ארנה אשר בקלן אשר בגרמניה, אי שם ב-22 במאי 2020.