יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 13 11 2 123
2 ריאל מדריד 13 11 2 111
3 אולימפיאקוס 13 9 4 80
4 ארמאני מילאנו 13 8 5 25
5 זניט סנט פטרסבורג 13 8 5 14
6 צסק"א מוסקבה 13 8 5 6
7 אוניקס קאזאן 13 7 6 40
8 מכבי תל אביב 13 7 6 25
9 וילרבאן 13 7 6 -18
10 אנדולו אפס 13 6 7 49
11 באיירן מינכן 13 6 7 -10
12 הכוכב האדום בלגרד 13 5 8 -34
13 מונאקו 13 5 8 -24
14 אלבה ברלין 13 5 8 -60
15 פנרבחצ'ה 13 4 9 -10
16 באסקוניה 13 4 9 -127
17 פנאתינייקוס 13 3 10 -84
18 ז'לגיריס 13 3 10 -117
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מוכרחים להיות שמח: מכבי תל אביב משיגה את מה שהיא שווה

בין כל הטוב והרע, חייבים להודות: הצהובים נמצאים במקומם הטבעי. על ההרכב הגבוה שהבליט את נאנלי, התנועתיות של סורקין וההיסטריה ברבע הרביעי. האוזמן מסכם נצחון ביתי

שי האוזמן
שי האוזמן  22.10.21 - 11:35
תחילת כתבה

מוכרחים להיות שמח
עוד מעט נלהג בחדווה על כל מיני פרטים ופריטים שקשורים למשחק הנצחון של מכבי תל אביב על פנתינאיקוס היוונית, לרבות הדברים הטובים יותר ולרבות הרגעים הטובים פחות. והיו גם כאלה וגם כאלה. לפני כן, מוטב להתרכז בעיקר. והעיקר הוא שמוכרחים להיות שמח.

אוהד מכבי שיוצא מהמשחק הזה כשהוא מאוכזב הוא אוהד מכבי שלא מבין כרגע מה הקבוצה שלו שווה. ודווקא לוח המשחקים החלומי שסידר ג'ורדי ברתומיאו, רגע לפני שהולך הביתה שלו (או שלא. לא יודע), אמור להמחיש מהו מיקומה הריאלי של אלופת ישראל על פני טבלת מד כוח עדכנית ותאורטית.

הצהובים פגשו עד כה חמש יריבות בליגה השניה בטיבה. ארבע מהן שייכות לחלק התחתון של המפעל, בין בשל הסגל הכללי שלהן ובין אם בשל הסגל המסוים והחסר שנרשם בטופס המשחק. ואם הצליחה הקבוצה של ספרופולוס לחלץ נצחונות מבאיירן מינכן החסרה פלאס פאו החלשה פלאס וילרבאן בחוץ, אז אלו חדשות טובות. כלומר חדשות טובות למי שמבין שלפחות מבחינה קבוצתית, גם נצחונות כאלו מהווים הישג לקבוצה כמו מכבי תל אביב.

ולכן, אפשר לבקר ולתהות, ואוהו, אנחנו נעשה לא מעט מזה ממש עוד מעט. ועדיין, מי שחי בתחושה שנצחון דחוק בבית מול יריבה בינונית = אי הצלחה, לא מפנים שיורוליג זה קשה, אבל ממש. ושהיכולת להתחרות על מקום בשמיניה הראשונה, קרי לנצח סדר גודל של 18-20 נצחונות בעונה, היא משהו שהצהובים רחוקים מלהוכיח שהיא בהישג יד.

וגם בעונה כזו, בה נדמה שיש לא מעט קבוצות שרחוקות מרחק אור מהחבורה המובילה (כשמכבי עוד לא פגשה את ז'לגיריס, קאזאן ואלבה ברלין, למשל), הדרך ארוכה היא ורבה. ומכבי תל אביב, בואו נאמר זאת בפשטות, לא טובה מספיק (לפחות כרגע) כדי לצפות לרמוס גם את נמושות המפעל.

8 דקות בגן עדן
הצטיינותו של מתיאס לסור בשלושת המשחקים בהם נטל חלק עד כה תרמה, כך נראה, להחלמתו המהירה של אנטה ז'יז'י'ץ'. החלמתו טרם עת של ז'יזי'ץ' ייצרה מצב שבו התמודד יאניס ספרופולוס עם שלושה סנטרים בסגל המשחק, כאשר אף אחד מהם לא יכול לשחק לצידו של אף אחד מהם. שלושה סנטרים בסגל המשחק מנעו את האפשרות ולפיה ישחק רומן סורקין בעמדה מספר 5. ואם סורקין לא יכול להיות סנטר, אז אפשר פתאום לשחק איתו בעמדת הפאוור פורווארד.

מחזיקים מעמד עד כה? יופי. כי אם סורקין יכול לשחק ב-4, אז אפשר פתאום להעמיד הרכב גדול גדול. כמה גדול? במצב 13-13, כשמשחק ההתקפה של הצהובים מקרטע במקרה הטוב, הולחמה החמישיה הבאה על הפרקט: ווילבקין, נאנלי, קאלויארו, סורקין וריינולדס. כלומר, לצידו של מוביל הכדור שיחקו הסנטימטרים הבאים: 2.01, 2.03, 2.08, 2.07. וכשההרכב הזה כילה את ימיו, איפשהו באמצע הרבע הבא, הובילה כבר המארחת 29-18.

אה. ועוד דבר אחד קטן: עד שעברו לשחק גדול, עמד מד הנקודות של ג'יימס נאנלי על 4.

6:35 לסוף הרבע השני, ברגע שהשתנה שוב ההרכב, היו לאותו הנאנלי כבר 16 נקודות. אליהן יצרף רק עוד 2 עד לסיום המשחק. ז'תומרת שבפרק זמן של קצת יותר מ-8 דקות בגן עדן ומתוך 16 הנקודות שהקבוצה שלו ייצרה בזמן הזה, קלע נאנלי 12. ומסר אסיסט אחד. את זה, לסורקין, בהתקפה מתפרצת:

via GIPHY

אנחנו כבר יודעים היטב מה יאניס ספרופולוס אוהב. ואוהו, כמה שהוא אוהב לאתר מיסמאצ'ים בהתקפה. כי משם אפשר להגיע, כירורגית, לפואנטות פשוטות שקל לאתר ולהסביר. ואם יש למשל קטן ששומר על גדול, או במקרה הזה גארד קטן עד בינוני (מייקון? נדוביץ'?) ששומר על גארד גדול (נאנלי), אז היידה פנימה. תאורטית, הרכב כמו זה עליו אנחנו מספרים כרגע הוא כזה שמייצר בעיות ריווח לרוב, עם שלושה שחקנים שלא מסוגלים באמת לקלוע מחוץ לקשת (קאלויארו, סורקין, ריינולדס), ואשר מהם אפשר לבוא ועזור בפנים. אבל פריפטיס, המאמן היווני הנוסף, חשב (או שלא) אחרת, וכאן החלו הריקודים של ג'יימס נאנלי.

הכי קל? ללכת פנימה בכוח. ככה, מול נדוביץ'. והגארד הסרבי הזריז, שבכלל חושב שנאנלי אוטוטו עולה על חסימת עומק ויוצא לקליעה, מוצא עצמו נאלץ להתמודד מולו בקרב חפירה. ושימו לב לווילבקין שמפנה מקום ברגע שהוא משפר את המיקום שלו כלפי מעלה. ושימו לב למסירה איכותית ומדויקת של ריינולדס מלמעלה למטה.

via GIPHY

ונדוביץ' לא סתם חשב שנאנלי נמצא בדרך לעלות על חסימה לקליעה מבחוץ. כי הוא זכר שכמה מהלכים אחורה, כאשר מייקון צוות על הסקורר הצהוב החדש, היה מהלך דומה. שגם בו חשבו. וטעו. ושימו לב, שוב, למסירה איכותית ומדויקת של ריינולדס מלמעלה למטה.

via GIPHY

בגיל 31, ואחרי שנדמה היה שהקריירה שלו במגמת דעיכה ניכרת, זוכה פתאום ג'יימס נאנלי לעדנה. עד כמה עדנה? מעולם לא שיחק נאנלי כל כך הרבה. עם קרוב ל-30 דקות ב מ מ ו צ ע למשחק ביורוליג, שובר בינתיים הגאנר שיא אישי. עם ממוצע של 14.2 נקודות למשחק, שובר בינתיים הקלע שיא אישי. וכל זה, נכון לעכשיו, כשהוא שובר (ביגטיים) שיא אישי שלילי בכל הקשור לקליעה מחוץ לקשת שלוש הנקודות. בעונתו החלשה ביותר עד כה, הטיל זה ששיחק פעם במכבי אשדוד טריצות בכ 41% הצלחה. העונה, עד כה, הוא יושב על 29.6% בלבד. נמשיך לעקוב בעניין.

אה, ובואו נסגור לרגע את הפיסקה הפותחת של פרק נכבד זה. נו, אפקט הפרפר שהובילה הצטיינותו של לסור, דרך החלמתו בדרך נס של ז'יזי'ץ' ועד ליכולת לשלב את סורקין בעמדה מספר 4. אפקט פרפר? אולי חד גדיא. כי האלמנט המדובר הוא גם זה שסייע להשבית את לסור ולהושיב אותו אמש על פחות מ-7 דקות משחק. ואם לסור משחק פחות, ואם ממילא לא צפוי להיות כסף להשאיר אותו אחרי נובמבר, אז יהיה קל הרבה יותר להסביר את שחרורו. הכי ווין ווין שיש.

ועוד עניין אחד, ברשותכם. זוכרים שכתבתי ממש לא מזמן שאף אחד משלושת הסנטרים לא יכול לשחק ליד אף אחד מהסנטרים האחרים? רגע, בעצם למה לא? אם ונסן פואריה מסוגל לשחק לצידו של אדי טבארס בריאל מדריד, אז למה לא ניתן לנסות, נגיד, את לסור ליד ריינולדס?
רק לנוע לנוע
2:28. זאת כמות הדקות שקיבל סורקין במשחק החוץ במילאנו. יומיים מאוחר יותר, בצרפת, הושבת הגבוה המוכשר לגמרי. ואתמול, כאמור, כל זה השתנה. גם בחסות עדכון הרוטציה שהזכרנו כעת. גם מכיוון שקאלויארו בעמדה מספר 3 מסתמן כסופר באנקר. גם מכיוון שדרק וויליאמס כרגע נראה כשחקן די אבוד, כזה שאף אחד לא באמת יודע איך בדיוק מפעילים אותו בהתקפה. אבל על זה נדבר כבר בטור נפרד ובקרוב.

נחזור לסורקין. שצריך ללמוד איך בדיוק הוא יכול להפוך לשחקן מועיל בהתקפה. וההתקפה הצהובה, למי שעדיין לא יודע, בנויה מכאלה שמכדררים עד בלי די. ווילבקין מכדרר ללא סוף. אוונס, אם בכלל נותנים לו את הכדור (ובדקות הראשונות של המשחק, עד לחילוף של ווילבקין, בעיקר עמד בצד והביט), מכדרר לא מעט. נאנלי? נאנלי כדררן כפייתי, לא פחות ואולי יותר מהשניים הקודמים שציינו.

ואם יש כאלו שמכדררים, בעוד ששניים נוספים עומדים בפינה ומחכים, אפשר לעשות אחת משתיים. או להמתין שהכדור בטעות יגיע אליך, ואז לקחת זריקה מטווח לא אופטימלי (עבור סורקין). או לחתוך ולנוע. ולנוע לנוע. וזהו, כרגע, המפתח החשוב ביותר שצריך להפנים הילד ששיחק פעם באליצור אשדוד.

ווילבקין מכדרר ומושך תשומת לב? תחתוך לטבעת ותקווה לטוב. אולי ימסרו לך.

via GIPHY

אולי תהיה בעמדה טובה ליטול כדור חוזר בהתקפה. אולי משהו יקרה. ואם הוא צריך לשאוב השראה ממישהו, כדאי לסורקין להמשיך וללמוד מאנג'לו קאלויארו. אחד שכמעט ולא יודע לעשות דברים בהתקפה, להבדיל מבהגנה. אחד שגם הוא נאלץ לעמוד בפינה ולהתמודד שם אל מול חולשותיו (בקליעה בעיקר).

אחד ששיכנע את המאמן שלו, בשכנוע עמוק, שאי אפשר בלי 30 דקותיו על הפרקט, למרות שסיים עוד משחק של המון דקות עם ממש מעט נקודות (4) וממש מעט נקודות מדד יעילות (3). אז למה? כי הוא נותן סייז. ודחיפה הגנתית. וכי הוא נע ללא כדור ומשמש כאופציית מסירה/ מילוט עבור חבריו המכדררים. כמו למשל כאן.

via GIPHY

שומרים? בערך
לא מעט מחמאות סחטה מכבי תל אביב בהמשך לנצחון החוץ החשוב על וילרבאן. כולל על ההגנה שהציגה. זאת, למרות שהצהובים ספגו במשחק הזה 85 נקודות. ממוצע הקליעה למשחק של הצרפתים עד כה? 78. לא מעט מחמאות סחטה ההגנה של ספרופולוס במהלך המשחק אמש נגד היוונים, שקלעו רק 73 נקודות. ממוצע הקליעה למשחק של פאו עד כה? 74.

וכן, אני יודע. פנתינאיקוס ייצרה רק 40 נקודות בשלושת הרבעים הראשונים של המשחק. וכן, חלק מזה נובע מאלמנטים הגנתיים לא רעים של הצהובים. אבל הרוב? הרוב נובע מבעיות כשרון ואחוזי קליעה רעים ממצבי זריקה סבירים. ולפחות לגבי אחוזי הקליעה, הדברים התיישרו במעט במהלך הרבע הרביעי, שאותו לא כדאי לנתק משלושת קודמיו. אלופת ישראל מסוגלת לייצר דקות הגנתיות טובות עם סגנון הגנה מסוים מאוד, שמבוסס על שחקנים שיושבים חזק ו/או מתקיפים חזק את הכדור. לחלקם, אגב, מגבלות התקפיות עליהם משלמת או תשלם הקבוצה בהמשך. קאלויארו זה ברור. גם טיילור. במידה מסוימת (למרות הצטיינותו המפתיעה עד אתמול) לסור.

עד כמה אפשר לסמוך על היכולות של אלו ושל האחרים בהמשך? תוצאות אמת ראשוניות יגיעו לוועדת הבחירות רק כשיגמר השלב הנוח של שיבוץ משחקי היורוליג. כלומר, אחרי שיסתיים משחק הבית הקרוב מול ז'לגיריס קובנה החלשה. בינתיים, לא התרשמנו במיוחד. וזה עוד לפני שז'יז'יץ' חוזר להיות הסנטר הפותח של הקבוצה.

ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר
זה היה אחד המשחקים האלו שבו השעון מנצח את הקאמבק. כי הרגיש לכו-לם שפאו רחוקה עוד דקה ושליש מלהפוך את המשחק הזה ולסדר עוד הפסד בית מביך לבעלת הבית. וכן, היו ברבע הרביעי לא מעט בעיות הגנתיות, במיוחד כאלו שנוגעות לטיפול בגארדים היוצרים כמו מייקון ונדוביץ', ומהם ליכולת להקשות על הטריצות המוצלחות שהטילו היוונים, כולל 4 שלשות מוצלחות של ווייט.

אבל עזבו הגנה. מה לגבי התקפה? את המשחק אמש הציל מהלך התקפי שבור לגמרי, שבו אוונס נכנס להתקף כדררת, הולך לאיבוד ומיידה את הכדור לכיוונו הכללי של אנג'לו קאלויארו בפינה. ושם, בהרכב שבו יש אוונס, ווילבקין ונאנלי – קאלויארו הוא זה שמחלץ את העסק עם מהלך אחד על אחד מקרי וממוזל לחלוטין. כי בחסות ההיסטריה על הפרקט ומחוצה לו, מכבי תל אביב לא ידעה מה היא רוצה או מסוגלת לעשות.

ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר, קרי ההתמוססות הזאת בחלק המכריע של המשחק, כנראה שכחתם מה קרה במשחק הבית מול באיירן מינכן. או במשחק הליגה מול גלבוע בגן נר. הרבע הרביעי מול פאו איננו מקרי ואיננו נובע רק מירידת מתח של קבוצה שהרגישה שכבר סגרה את המשחק. הרבע הרביעי מול פאו בא כדי להזכיר לנו, שוב, שהעסק עדיין במצב קרטוע. וכמה שקשה למכבי תל אביב, על שלל מקבלי החלטותיה דוברי היוונית, לנסות ולמצוא פתרונות ברגע שהמצב הופך מורכב. ברגע שהמצב הופך מלחיץ.

ווילבקין
בשורה התחתונה והסטטיסטית, לסקוטי ווילבקין היה משחק טוב אתמול. 16 נקודות כולל שלשה אחת בסוף שעשתה הבדל, 4 אסיסטים, 7 ריבאונדים. מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה? הממ, לא מעט. כולל ובמיוחד רצון אמיתי, מצידו של ווילבקין עצמו, לסייע לאוונס ולאחרים לגדול לידו. כרגע זה לא קורה.

ז'אק והמנודים
שלושה שחקנים ישראלים נמצאים כרגע באי המנודים. רגע, יש דבר כזה או שהרגע המצאתי? יפתח זיו לא שיחק גם אתמול. בלייזר וג'ייק כהן, המכונה ז'אק, כלל לא התלבשו. עכשיו, שלא תבינו אחרת: אף אחד לא חייב להם שום דבר. ספרופולוס לא צריך לחוש רע בגלל שהוא משלב שחקנים שיכולים לדעתו לסייע לו לנצח. כלומר, כל עוד הוא באמת מנצח.

והשלכות לגבי הליגה המקומית? נו מילא, את כל זה אפשר יהיה לתקן בבוא העת. השאלה המרכזית מבחינתי, לגבי השלישיה הזאת, נוגעת לאותו ז'אק. בגיל 31, לאחר שנטל חלק ב-5 עונות במדים הצהובים, חזר כהן תל אביבה. ולא קיבל עד כה ולו דקת משחק אחת ביורוליג, אם בכלל נכלל בסגל.

ואני תוהה, אם כך ובטח אחרי שהחתימו את סורקין, למה זה היה טוב. ואם זה הגיוני שז'אק יצטרך לחכות לסיום החוזה של לסור כדי לשפר סיכוייו, כשחקן חמישיה בנבחרת ישראל, להיות כשיר כדי להירשם אולי כאחד משנים עשר שחקנים בטופס המשחק.

שבת שלום.

למעקב אחרי שי האוזמן בטוויטר