הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

גיא לוזון לא אשם: אין לכדורגל הישראלי דרך, ומעולם לא היתה

העליהום על מאמן הנבחרת הצעירה בעקבות התבוסה לאיטליה מוגזם. הצעירים לא התחנכו על יסודות נכונים והפערים רק גדלו. חייבים לשנות את דפוסי המשחק ומי שלא יכול לעמוד בזה, לא יתמודד ברמות הגבוהות. עמרי אפק פסימי

עומרי אפק
עומרי אפק  10.06.13 - 12:17
גיא לוזון. הפערים גדולים כבר בגיל ילדים (אלן שיבר)
גיא לוזון. הפערים גדולים כבר בגיל ילדים (אלן שיבר)

אחרי התבוסה 4:0 של ישראל הצעירה מול איטליה, אפשר להגיד בקול גדול: ברוכים הבאים לעולם הכדורגל שאנחנו שואפים להיות כמוהו, אבל ממש לא מסוגלים. הבלחה חד פעמית לא תשנה את זה, אנחנו תלויים יותר מתמיד ביום מקרי לטוב או לרע. זה מה שקורה כשאין דרך, וה-"אין דרך" הזו מתחילה מהגילאים הקטנים ומסתיימת אצל הבוגרים. אז תעשו טובה, תפסיקו להסתכל על התוצאה ולהתאכזב.

בסופו של דבר, כמעט כל השחקנים אצל היריבות שלנו ביורו הזה, היו כוכבי על בנבחרת שלנו. מן הצד השני, אין מקום אפילו לכוכב אחד ישראלי בסגל של הנבחרות האלה.

הדרך היחידה לגשר על פערים שכאלה, היא תרגול מגיל צעיר של יסודות הכדורגל. כמה מפתיע, בדיוק החלק הבסיסי שחסר בפאזל הישראלי. חייבים ללמוד ללחוץ בכל חלק במגרש בזמן נתון, לשחק באגרסיביות, לעשות תנועה ללא כדור, להתנהל בדינאמיות, וללמוד להניע כדור תחת לחץ אמיתי ולא מדומה. אנחנו טכניים? טכניקה זה מי שיודע למסור מהר, חזק ומדויק, לקחת החלטות נכונות במהירות, להשתלט על כדור ולבעוט מדויק תחת לחץ. כדרורים אלוהיים שמורים למסי ושות'.

לכן, בחצי השעה הראשונה מול איטליה, הנבחרת הישראלית שראינו היתה בדיוק זו שאנחנו רוצים לראות בכל גיל, מנערים ומעלה. זו שמשלבת את כל הפרמטרים הנ"ל. שיחקנו מול מועמדת לתואר באופן מעורר כבוד.

נגד נורבגיה ואחרי ההרחקה של איל גולסה מול איטליה ראינו בדיוק את ההיפך: הלם, שער מיידי, דאון. כן, זו כבר הנבחרת שאנחנו פחות רוצים לראות. ועדיין אסור לשכוח, רק אתמול רוסיה קיבלה רביעייה עם עשרה שחקנים. לגשר על פערים שכאלה וגם על חיסרון של שחקן זה כבר יותר מדי, אבל זה לא מפתיע, בטח שלא מקרי או תלוי בשחקן, מאמן כזה או אחר. זה קורה גם לטובים ביותר.

בשביל ללמוד לתרגל ולשחק ככה, צריך להפנים שזה יעלה בטעויות, חורים, עמידה לא נכונה לעיתים וחוסר חמצן בחלקים מהמשחק, אבל זו הדרך היחידה לשנות את דפוס הכדורגל שלנו. לכדורגל הישראלי ישנן תכונות שעוברות דרך כל הגילאים: משחק הסתגרות וניסיונות עקיצה, חשיבה איטית, אגרסיביות, פיזיות וטכניקה תחת לחץ שלוקות בחסר, גם מבחינה הגנתית וגם בצד ההתקפי. 

ברגע שנחליט לשנות את הדפוסים ברמת ההתאחדות, הקבוצות, השחקנים, הקהל והתקשורת, ונפנים שאין דרך אחרת ובטח לא קיצורי דרך, נתחיל לראות ניצנים של כדורגל אמיתי בתוכנו ולא רק בביקור מופלא של היורו. בשביל שזה יקרה, צריך לבנות תוכנית אמיתית, הכרזת מטרות ריאליות שנערכת בשלבים. מי שלא יכול לעמוד בדרישות האלה שבוע אחר שבוע, אימון אחרי אימון, משחק אחרי משחק, מנהל, מאמן או שחקן, לא יגיע לעולם להתמודדות ריאלית ברמות האלה.