מה עם הכסף? העתיד לו אנו צופים אחרי משבר הקורונה

הפסדים כלכליים בסכומי עתק וסכנת קיום למועדונים בכל העולם. הפסקת הכדורגל יצרה לא מעט בעיות מבאר שבע ועד ברצלונה. ומה הצדדים הטובים בכל הסיפור? פירוט מקיף

דני פורת
דני פורת  04.04.20 - 12:30
תחילת כתבה

ולדימיר איליץ' לנין אמר פעם שככול שיהיה יותר רע, יהיה יותר טוב. ממש לא בטוח שווירוס הקורונה מסכים לאימרה המפורסמת. "הנגיף הציב את האתגר הגדול ביותר שעולם הכדורגל עמד בו אי פעם", הודה בשבוע שעבר נשיא יובנטוס, אנדראה אניילי. "הקבוצות תלויות בהכנסות שלא מגיעות ולכן עלינו לקצץ בשכר של השחקנים והעובדים, כמו גם בעלויות אחרות. אף אחד אינו חסין והכדורגל ניצב בפני איום קיומי של ממש", הבהיר אחד האנשים החזקים בכדורגל האירופי, שעומד גם בראש התאחדות המועדונים של היבשת.

אניילי לא ממש הגזים בתיאור משבר הקורונה. הכדורגל האירופי שותק רק פעמיים בעבר - במהלך שתי מלחמות העולם. אבל בימים ההם, המבנה של המשחק היה פיאודלי. כאשר חזרו החיילים מדממים ומצולקים משדות הקטל בפלנדריה או נורמנדי, מציאות החיים באירופה אומנם השתנתה ללא היכר בכל רמה, אבל הכדורגל נותר כשם שהיה. המשחק לא היה תלוי בזכויות שידור, טלוויזיה או ספונסרים. בעלי הקבוצות היו משלמים לשחקנים פרוטות, ואלה בדרך כלל לא היו מחליפים קבוצה כאשר החוזה שלהם הסתיים, כמו צמיתים שקשורים בעבותות לנחלת אדוניהם. מונחים כמו "ארגון שחקנים" או "חוק בוסמן" נולדו עשרות שנים לאחר שוך הקרבות.

בימי הגלובליזציה, הכדורגל הוא עסק כלכלי לכל דבר והנפגעים הראשונים הם שחקני הכדורגל מבאר שבע ועד לונדון, ללא הבדל דת או גזע. בשבוע שעבר שחקני יובנטוס ויתרו על ארבע המשכורות האחרונות שלהם לעונה שהופסקה וחסכו למועדון 90 מיליון יורו. בברצלונה ואתלטיקו מדריד קיצצו ב-70%. גם הגדולות בליגה הגרמנית כבר הודיעו על תכנית התייעלות והקיצוצים מכיסי השחקנים וגם העובדים הזוטרים הגיעו עד לפרמייר-ליג, הליגה העשירה בעולם שנמצאת כרגע בחוסר וודאות ובלבול.

במארקה הספרדי בדקו את ממדי הנזק בשלושה תרחישים שונים: אם המשך העונה יבוטל יפסידו הקבוצות 956.6 מיליון יורו, כ-450 מיליון רק השחקנים עצמם. אם העונה תתחדש מתישהו בקיץ ללא קהל - הקבוצות ינזקו ב-330 מיליון יורו. ואם בכל זאת, יקרה נס, והליגה תחודש עם קהל, הנזק המצטבר יגיע ל-156 מיליון יורו בלבד. המספרים הללו עוד נמוכים בהשוואה לפרמיירליג, שם עלולות הקבוצות להדרש לפצות את תחנות הטלוויזיה ב-760 מיליון פאונד על ביטול המשך במשחקים עד סיום 2019/20. ממדי ההרס יהיו גדולים יותר, כאשר נחשב גם את ההפסדים ממכירת כרטיסים, מרצ'נדייזינג, נותני חסות ומענקים מאופ"א.

הסכנה לקיומן של הקבוצות הקטנות גדולה ומפחידה. למשל, ז'ילינה הסלובקית בישרה השבוע בצער רב על חדלות פרעון וכתוצאה מכך שיחררה 17 שחקנים לאחר שלא יכולה היתה לשלם את שכרם עד סיום העונה. החשש הגדול של פיפ"א ואופ"א הוא, שכל זמן שהליגות מוקפאות, יווצר אפקט דומינו שירוקן עשרות קבוצות מנכסיהן, והשחקנים שלהן ימצאו את עצמם מחוסרי עבודה לתקופה מסויימת. במבנה הקפיטליסטי הזה, הקבוצות הגדולות והעשירות יקלטו את הטובים בחינם והצרה היא שקבוצות רבות לא יוכלו להתקיים, כפי שמתריעות מספר נציגות מהליגות הנמוכות בגרמניה.

אם להסתכל על חצי הכוס המלאה, הרי שהכדורגל האירופי שנמצא ערב סיום 2019 באינפלצית מחירים מטורפת של שחקנים, נמצא בפני דעיכה דרסטית. במכון המחקר CIES טוענים שהמגפה תפגע באופן משמעותי בערך השחקנים שינזק ב-28 אחוזים. לפי המכון, ערכו של כוכב כמו פול פוגבה יירד מ-65 מיליון יורו ל-35 בלבד. המחירים בתקופה הקרובה יהיו שפויים יותר, המשכורות יקטנו אצל כל העוסקים בדבר (כולל כמובן סוכנים) וסכומי ההעברות צפויים לרדת באופן משמעותי. יש להניח כי חלון ההעברות הקרוב, מתי שיפתח, יתרכז בעיקר בהעברות חופשיות או בהשאלות, ומועדונים קטנים-בינוניים יתבססו על שיטת הסחר הזאת, כפי שקרה עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב-2008.

עד כה התייחסנו לתרחישים של סיום העונה הנוכחית. גם אם יגזר דינן של ליגות מסויימות (בבלגיה כבר הצהירו על אלופה, קלאב ברוז'),  הערפל יטיל צל כבד גם ובעיקר על עונת 2020/21. נכון לעכשיו, אופ"א לא קבעה מסגרת לתחילת העונה הבאה, משום שבמידה רבה של צדק, היא מקווה ומייחלת לסיום הספורטיבי ההוגן של העונה הנוכחית. הן כמובן ברמת הפיירפליי של המשחק, והן בהיבט הכלכלי, שכן ביטול הליגות חושף את כל המעורבים בתביעות ענק ואנרכיה מוחלטת. בכל מקרה, הכוונה של אופ"א היא להמשיך את המשחקים, כולל המפעלים האירופים, בחודשי יולי-אוגוסט ולמצות את הצדק ועקרון השוויון ממה שנותר מ-2019/20, גם במחיר של משחקים ללא קהל.

בכל תרחיש, המשמעות היא שעונת 2020/21 תפתח מאוחר יותר (כנראה ספטמבר-אוקטובר), עובדה שתחייב את כל הליגות לקצר את הפורמט שלהן (ואולי לבטל מפעלי גביע), על מנת לסיים את העונה בסוף מאי, שלושה חודשים לפני פתיחת היורו שנדחה בשנה. המחשבה על עונות מקוצרות (שלבי מוקדמות האלופות למשל צפויים להיות במבנה של משחק אחד בלבד) לא תפגע כמובן באוהד הניטרלי שיקבל את הריגושים שלו במנה שונה ומקורית, אך גם פה כמובן מדובר בהפסדים כלכליים גדולים על גבם של המועדונים והשחקנים שאת הנזק שלהם נרגיש בשנים הקרובות.