מאבקי האליפות הדרמטיים ביותר בליגת העל

הערב (שני, 20:30 ב-5SPORT) שתיהן יעלו למגרש - מכבי תל אביב מצד אחד, והפועל באר שבע מצד שני. שתי קבוצות שהגיעו לקו הסיום, כשהן מתחרות ישירות על תואר האליפות. לשתיהן היו עליות ומורדות בדרך, אבל בסופו של דבר רק אחת מהן תניף את הצלחת. סיטואציה מוכרת? בהחלט. לצד שנים שבהן אלופה אחת דומיננטית דרסה את הליגה (מבית"ר של מלמיליאן ואוחנה ב-1987, מכבי חיפה של אברהם גרנט בתחילת שנות האלפיים, מכבי ת"א של איביץ' ב-2019/2020; רשימה חלקית בלבד), היו לנו לא מעט הזדמנויות לראות מאבק - שתי קבוצות גדולות, ראש בראש על התואר.

אז רגע לפני שהמאבק הצמוד בין האדומים של קוז'וך לצהובים של לאזטיץ' יעלה מדרגה, החלטנו ללכת לארכיון - ולדגום תשע פעמים שבהם המאבק היה צמוד באותה המידה. תשעה מאבקי אליפות זכורים (לרע או לטוב, תלוי איפה מסתכלים), שסיפקו את העניין, הדרמה - והסיבה שאנחנו כל כך אוהבים כדורגל ישראלי.

1976 - הפועל ב"ש נגד בית"ר ירושלים (או: "אליפות אחרי הפסד")
רקע: הפועל באר שבע של היום היא מועדון חזק וחשוב בכדורגל שלנו, אבל בשנות השבעים ב"ש לא היתה בהכרח כזו. אבל דור גדול של שחקנים (ביניהם אברהם נומה, מאיר ברד והכוכב הגדול שלום אביטן ז"ל), בהובלת המאמן אמציה לבקוביץ' - הצליחו לעשות היסטוריה ולהביא למועדון אליפות בעונת 1974/75. שנה לאחר מכן, התפתח מאבק צמוד מול עוד כוח עולה בכדורגל - בית"ר ירושלים, בכיכובו של אורי מלמיליאן בן ה-17.5 (לאמין ימאל עוד לפני לאמין ימאל) והמאמן נסים בכר, שתניף את גביע המדינה ההיסטורי בסוף אותה עונה. בית"ר ההיא גם נאבקה על האליפות מול ב"ש, עד מחזור הסיום הדרמטי - בית"ר נאבקת מול מכבי ת"א, שנלחמת על חייה בליגה הבכירה. ב"ש מארחת את מכבי יפו, גם היא קבוצת תחתית.

התסריט: ב"ש הגיעה למשחק הביתי, עם לא פחות מ-14 אלף צופים שמילאו את מגרש וסרמיל - אבל הרגליים רעדו. בדקה ה-17 אברהם ארואטי כבש בפנדל לזכות יפו הנאבקת, והעלה אותה ל-0:1. הלחץ השפיע על ב"ש, שתקפה בחמת זעם - אבל לא הצליחה להבקיע. בדקה ה-50 ב"ש קיבלה פנדל - אבל אליהו עופר בעט לעמוד. בסיום ב"ש הפסידה - ואז השתרר שקט. ברדיו לא שידרו את המשחק המקביל, בשל חוסר רצון להשפיע על המשחקים. הקהל בב"ש חיכה וחיכה, עד שקיבל את הבשורה: גם בית"ר ירושלים, היריבה הגדולה, הפסידה 2:0 למכבי ת"א בבלומפילד - וב"ש, למרות הכל, זוכה באליפות שנייה ברציפות.

1984 - מכבי חיפה נגד בית"ר ירושלים (או: "הקאמבק קידס")
רקע: מכבי חיפה ובית"ר, שתיהן, היו הכוח העולה של שנות השמונים. שתי קבוצות שצמחו בעשור הזה, והצליחו לשבור את ההגמוניה שהיתה לתל אביב (מכבי והפועל) על הכדורגל שלנו - עד אז. בעונת 1983/84 הגיע לחיפה מאמן צעיר בשם שלמה שרף, שרצה לשנות סדרי בראשית במועדון, שעד אז הסתפק בלוזריות חביבה. מנגד, עמדה בית"ר עם המאמן דוביד שוייצר ז"ל, שהגיע לשיא הדרך שהחלה אז ב-76' עם הגביע המפורסם, אבל רצתה סוף סוף אליפות. אלי אוחנה היה בשיאו, יחד עם מלמיליאן, ושניהם כבר הובילו את הטבלה בהפרש של 13 נקודות על פני מכבי חיפה. אבל כמו שאומרת הקלישאה, זה לא נגמר עד שזה נגמר.

התסריט: מחזור אחד לסיום, בית"ר ירושלים אירחה בימק"א את הפועל תל אביב - קבוצה שגמרה את העונה; אבל לכאורה בלבד. בית"ר ידעה שאם היא מנצחת - זה שלה, אבל נתקלה בהפועל העיקשת - ובמשה סיני אחד, שכבש צמד מדהים במחצית הראשונה. שבתאי לוי הבקיע את השלישי במחצית השנייה והשתיק את ימק"א - שהפך לעצוב מאי פעם. מכבי חיפה ניצחה במשחק המקביל, וניצחה במחזור הסיום את מכבי רמת עמידר בבית משער של משה סלקטר. הירוקים השלימו היסטוריה - עם אליפות ראשונה אי פעם. התואר הראשון של בית"ר יחכה עוד שלוש שנים.

1986 - הפועל ת"א נגד מכבי חיפה (או: "הכל רועד כאן")
רקע: אלה היו השנים הגדולות של מכבי חיפה. המועדון הירוק, שזכה באליפות ההיסטורית ההיא, התנפל על הכדורגל שלנו - וזכה בעוד אליפות בעונת 1984/85. שלישיית החוד, שכללה את משה סלקטר, זאהי ארמלי האגדי ורוני רוזנטל הבלתי נשכח, שלטה בליגה ללא עוררין. גם בשנת 1986 היה נדמה שהאליפות תהיה ירוקה - כל מה שמכבי חיפה היתה צריכה זה תיקו במחזור הסיום, בבלומפילד, נגד הפועל תל אביב. אלא שגם הפועל היתה אז קבוצה גדולה - הפועל של שוייצר, ושל משה סיני, היתה צריכה לנצח כדי להניף את הצלחת.

גילי לנדאו. כבש שער אליפות (אלן שיבר)

התסריט: זה היה תרחיש די נדיר, שבו שתי קבוצות שמתחרות על האליפות נפגשות ראש בראש במחזור הסיום. 24 במאי, 1986 - בלומפילד מלא מפה לפה, והמשחק גם עשה היסטוריה קטנה, כשהפך לראשון שעובר בשידור ישיר בטלוויזיה, בהגשתו של יורם ארבל. מכבי חיפה של שלמה שרף יודעת שתיקו מספיק לה, אבל זו הטעות שלה - היא משחקת הגנתי מדי. בצד השני, שוייצר מכניס למגרש חלוץ צעיר ופוחז בשם גילי לנדאו - ובדקה ה-86 סיני (מי אם לא הוא) מוסר מסירה קשתית ללנדאו, שמקפיץ את הכדור מעל אבי רן ז"ל - וזה ברשת. אבל הבעיה רק החלה.

כי במהלך הזה אלי יאני, החלוץ השני של הפועל תל אביב, עמד בנבדל. לפי החוקים של אז, גם אם שחקן לא השפיע על המהלך - אבל עומד מעבר לקו ההגנה, השער אינו חוקי. אבל אז הגיע השופט צבי שריר ז"ל - שהקדים את זמנו, וקבע: יאני לא הפריע לשער, ולכן הגול כשר. מכבי חיפה כעסה (וכועסת עד היום), אבל ההיסטוריה - בשלה. הפועל ת"א ניצחה 0:1, וזכתה בתואר אליפות דרמטי במיוחד. הקבוצה הגדולה של חיפה מסיימת את דרכה, ותחכה שלוש שנים - עד הפעם הבאה.

1995 - מכבי ת"א נגד מכבי חיפה (או: "אליפות, סרט מלחמה")
רקע: אחרי שפרצו לתודעה באייטיז, הירוקים תקעו יתד בצמרת הכדורגל שלנו. בעונת 1993/94 הם הובילו שנה בלתי נשכחת - באליפות היחידה בתולדות הכדורגל הישראלי שהיתה נטולת הפסדים. שנה אחרי התואר המרשים ההוא, חיפה התחזקה אפילו יותר - והביאה גם את חיים רביבו. אלא שמנגד, עמדה מכבי ת"א של אברהם גרנט - עם איציק זוהר, אבי נמני, ניר קלינגר ואלי דריקס. מאבק אליפות גדול בין ה"ויזה" של הצהובים ל"ישראכרט" של הירוקים - הוכרע רק במחזור הסיום.

התסריט: שני מגרשים היו למחזור ה-30 והדרמטי של העונה. מכבי תל אביב יצאה לבאר שבע, שם התארחה בווסרמיל המאובק; מכבי חיפה שיחקה נגד הפועל בית שאן, העולה החדשה מהארצית, שנאבקה על חייה בליגה הבכירה. וככה זה גם נראה במשחק - חיפה הובילה 0:2 מצמד של עופר שטרית, וירדה ביתרון בטוח בהפסקה. אבל מכבי ת"א עשתה בסופו של דבר את העבודה כשניצחה בב"ש 0:1 משער נגיחה של אלון ברומר והחזירה את האליפות. בקרית אליעזר, מנגד, בית שאן כבשה לא פחות משלושה שערים במחצית השנייה נגד החיפאים, כולל שער ניצחון של קלאודיו קאהימי הארגנטינאי בבעיטה חופשית.

1998 - בית"ר ירושלים נגד הפועל ת"א (או: "השרוך והברוך")
רקע: אלה היו השנים הגדולות של בית"ר ירושלים - ב-1997 היא מחזירה לעצמה את תואר האליפות, עם הצמד בכותרות - אלי אוחנה, שזוכה בכדורגלן העונה 13 שנה אחרי הפעם הקודמת, ואיציק זוהר שהגיע ממכבי ת"א בדרך לעונה חלומית. בקיץ 1997, יש לא מעט שינויים - זוהר עוזב לאירופה, ואלי כהן השריף נפרד מבית"ר; דרור קשטן, המאמן שהביא לה שתי אליפויות בעבר, חוזר לקווים, בעוד השריף הולך להפועל תל אביב - שהשתחררה מזרועות ההסתדרות, וחולמת על עתיד חדש. בית"ר והפועל נאבקו כל העונה, אחת מול השנייה. עד לרגעי ההכרעה.

התסריט: מחזור אחד לסיום, 2 במאי 1998. בית"ר יוצאת למשחק חוץ נגד הפועל בית שאן - שגם אז, כמו תמיד, נאבקת על חייה בליגה. המשחק לא מתקיים בבית שאן, ועובר לקריית אליעזר - בשל הביקוש לכרטיסים. הכל תלוי בבית"ר - אם היא מנצחת, היא קרובה מאוד לזכייה בתואר. מנגד, הפועל ת"א מארחת בבלומפילד את הפועל פ"ת, שכבר סיימה את העונה - ובהתאם, הפועל ת"א לא מתקשה לנצח 0:1 קטן משער של כפיר אודי.

הדרמה האמיתית מגיעה מקריית אליעזר - בדקה הרביעית, בית שאן עולה ליתרון 0:1. בדקה ה-37 - בית שאן מקבלת פנדל; אלון חרזי מונע שער בטוח משמעון דנן ומורחק, אבל איתן טייב בעט את הפנדל לשמיים. רגע לפני ההפסקה, סטפן שאלוי משווה ל-1:1. בדקה ה-63 בית"ר מקבלת בעיטה חופשית, ויוסי אבוקסיס שולח טיל אדיר לחיבורים. 1:2 לבית"ר - שלכאורה, נושמת לרווחה. אבל בדקה ה-86 אלמוג חזן האלמוני מדהים את קורנפיין ובית"ר עם בעיטה אדירה מחוץ לרחבה שנכנסת לרשת. 2:2! הקהל של הפועל ת"א מתפרץ למגרש בבלומפילד, למרות שהמשחק כבר נגמר. הם מרגישים שהאליפות בכיס - אבל היו עוד כמה דקות על השעון בחיפה. בית"ר הרגישה שהאליפות חומקת מבין האצבעות.

מה קרה מאז? הכל בעיני המתבונן. מה שבטוח הוא שבית שאן, שכבר הבטיחה הישארות בליגה, הורידה הילוך. בית"ר תקפה בכל חמת הזעם, אבל היתה גם בלחץ היסטרי מהקהל הגדול שהקיף אותה. רק בדקה ה-93 אחרי כדור קרן וריקושטים שעפו בתוך הרחבה, הצליח אישטוואן פישונט לכבוש את השער - שהעיף את ירושלים באוויר. בית"ר ניצחה 2:3 דרמטי, במה שכונה מאז "משחק השרוכים" - ע"ש השרוכים שאיתן טייב קשר ברחבה, בזמן שער הניצחון. שבוע לאחר מכן, בית"ר ניצחה בטדי את מכבי פ"ת - וזכתה באליפות שנייה ברציפות. הפועל ת"א "תנקום" בבית"ר שנה אחר כך, בגמר הגביע. בית שאן ירדה לליגה הארצית ונמחקה מהמפה.

2003 - מכבי ת"א נגד מכבי חיפה (או: "על חודו של שער")
רקע: מכבי חיפה של תחילת המילניום היתה אימפריה של ממש - שתי אליפויות רצופות עם אברהם גרנט, וגם העפלה היסטורית לשלב הבתים בליגת האלופות. רוסו, יעקובו, פראליה, ז'וטאוטס, יניב קטן, וואליד באדיר - קבוצה בלתי נשכחת ועמוסת כישרון. בצד השני עמדה מכבי ת"א, שבע שנים ללא תואר ובעיצומה של "קללת קשטן" הידועה. ניר קלינגר, שחקן עבר בצהוב, קיבל את המפתחות לקווים - ועורר סערה, כשבאמצע העונה החליט לספסל את הכוכב הגדול, אבי נמני. ברוך דגו, שקיבל את משבצת מנהל המשחק, הפך לכוכב של ממש - והוביל את הצהובים לריצה צמודה עם הירוקים. עד המחזור האחרון.

יניב קטן. היה חלק מלא מעט דרמות (אלן שיבר)

התסריט: שני מוקדים היו למחזור האחרון - מכבי חיפה יצאה למשחק חוץ נגד מ.ס. אשדוד, מכבי ת"א "מתארחת" אצל הפועל פ"ת. גם כאן, המשחק לא מתקיים באצטדיון האורווה - אלא עובר לאצטדיון רמת גן. בפתיחת המשחקים, מכבי חיפה דוהרת לבליץ - בדקה ה-30 היא כבר מובילה 0:5 (!) על חשבון אשדוד האומללה. מכבי ת"א התקשתה להבקיע בר"ג, ואפילו כמעט וחטפה שער מרגלי שלומי אדרי. אבל במחצית השנייה, דקה אחת, 63, שינתה הכל - אנדרס פרוחננקובס כובש מהגבהה של אבו סיאם, ובצד השני שי הולצמן צימק ל-5:1. שער חסר חשיבות? עתיר חשיבות! כי השער הזה איזן את הפרשי השערים בין הקבוצות, העניק למכבי ת"א יתרון - ומאז, היא לא ראתה בעיניים. ראובן עובד כבש בדקה ה-69, אבי נמני שילש בתוספת הזמן - ומכבי ת"א הניפה צלחת בלתי נשכחת.

2010 - הפועל ת"א נגד מכבי חיפה (או: "עונת הקיזוז")
רקע: אחת העונות הכי צמודות ומרתקות אי פעם, שבליבה חידוש מבית היוצר של יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון - אחרי 30 מחזורים, כמות הנקודות תקוזז במחצית. לא רבים אהבו את ההחלטה של לוזון, אבל מבחינת הדרמה - היא בהחלט הוכיחה את עצמה. הפועל ת"א של אלי גוטמן, גילי ורמוט, איתי שכטר וערן זהבי - מול מכבי חיפה של אלישע לוי, יניב קטן, ליאור רפאלוב ושלומי ארבייטמן. חיפה, גם אז כזו שהגיעה לשלב הבתים, הובילה את הטבלה בפער גדול לאורך העונה - אבל הקיזוז סייע לאדומים מתל אביב. וגם כאן, הכל הגיע למחזור ה-35 והאחרון.

התסריט: 15 במאי, 2010. לכאורה, הכל ברגליים של מכבי חיפה. ניצחון על בני יהודה בבלומפילד, והיא אלופה שנה שנייה ברציפות. הפועל ת"א, מנגד, עולה לטדי - לשחק נגד בית"ר ירושלים, שנחושה "לנקום" על 1984 וימק"א. הדרמה היתה בלתי נשכחת - כבר בדקה השלישית, גילי ורמוט קבע 0:1 להפועל. ברק יצחקי השווה רגע לפני ההפסקה. בבלומפילד, לירוי צעירי כבש שער מדהים לזכות הזהובים (50), אבל ז'ורז'ה טישיירה הצליח להשוות. תיקו בשני המגרשים היה מעניק לחיפה אליפות. בדקה ה-58, וינסנט אניימה החטיא פנדל להפועל. ואז הגיעה הדקה ה-93.

הפועל ת"א עלתה עם כל הכוחות קדימה. גוטמן היה ידוע כמאמן מסודר, אבל אז - הכל היה בלגן. דאגלס דה סילבה, בדרך כלל בלם, היה חלוץ מרכזי. בהתקפה האחרונה, דה סילבה הוביל כדור עד הרחבה ונבלם. גילי ורמוט בעט כדור אדיר, אבל אריאל הרוש של בית"ר הדף - עד שהגיע ערן זהבי ונעץ את הכדור ברשת. דקה 93, והפועל ת"א עולה למקום הראשון - לראשונה באותו ערב. מכבי חיפה, במקביל, לא הצליחה לנצח בבלומפילד. הפועל ת"א ניצחה 1:2 את בית"ר, וזכתה בדאבל.

2016 - הפועל ב"ש נגד מכבי ת"א (או: "40 שנה במדבר")
רקע: ארבעים שנה שהפועל באר שבע חיכתה לזכות שוב בתהילה. ארבעים שנה שבהם היא הלכה מדחי אל דחי, ירדה ליגה וכמעט נמחקה מהמפה. עד שבאה אלונה ברקת, קנתה את המועדון והחזירה אותו שלב אחרי שלב לפסגה. השלב הבא היה שובו של הבן האובד אליניב ברדה, ובסוף הגיע ברק בכר - מאמן צעיר, שרצה לעשות היסטוריה. בדרך, חיכתה לו מכבי ת"א החזקה של מיץ' גולדהאר, ג'ורדי קרויף וכוכב אחד גדול בשם ערן זהבי - שזכתה באליפות בשלוש השנים האחרונות. האם תהיה גם פעם רביעית? עוברים למחזור האחרון.

התסריט: אצטדיון טרנר אירח את המשחק הכי גדול בחייו, עד אז. באר שבע ידעה שניצחון ביתי מול בני סכנין יבטיח לה את התואר. מנגד, מכבי ת"א פגשה את מכבי חיפה בעונה רעה מאוד בבלומפילד. הצהובים עשו את העבודה עם ניצחון גדול 0:6, כולל שלושער של זהבי (שבסיום גם נפרד מהם, לטובת ההרפתקה הסינית). אבל הסיפור קרה בבירת הנגב - סכנין עלתה ל-0:1 משער של פיראס מוגרבי, אבל אז הגיעו מאור בוזגלו, מאור מליקסון ובן שהר - שכבשו את השערים, ונתנו לב"ש אליפות ראשונה והיסטורית אחרי 40 שנה.

2021 - מכבי חיפה נגד מכבי ת"א (או: "מאמאנגה לחינגה")
רקע: מכבי חיפה אמנם לא חיכתה 40 שנה, אבל במונחים שלה - גם עשור זה הרבה מאוד. עשר שנים רעות עברו על הירוקים, שבהן הם התרחקו מאוד ממאבק האליפות. אבל שוב, כאן מגיע ברק בכר - שבקיץ 2020, בצילה של הקורונה, מגיע לאמן את הירוקים - אותם אהד מגיל צעיר. מנגד, עמדה מכבי ת"א שהתחילה את העונה לא טוב עם המאמן יורגוס דוניס, אבל השתפרה עם ההולנדי פטריק ואן לוון - שמוביל אותה לסדרה של ניצחונות. גם כאן, זה הוכרע רק ברגע האחרון.

התסריט: מחזור אחד לסיום - זה היה אמור להיגמר בקריית שמונה. האצטדיון הקטן של הקבוצה הצנועה אירח אלפי אוהדים ירוקים, שידעו - ניצחון על ק"ש יביא להם סוף סוף אליפות. בדקה ה-77 גודסוואי דוניו כבר כבש את השער, והקהל הירוק היה בשמיים. אבל בהתקפה האחרונה, בדקה ה-93, הגיע חלוץ אלמוני בשם מייק אמאנגה שסובב כדור לחיבורים - ותקע חץ בתקוות הירוקות. 1:1 לא הספיק לחיפה, שצריכה לנצח במחזור הסיום את הפועל ב"ש כדי לזכות. מכבי ת"א, מנגד, אירחה בבלומפילד את ק"ש - וקיוותה לטוב.

אבל הפעם, חיפה עמדה בלחץ. עם 30 אלף אוהדים ביציעים, היא הובילה 0:3 במחצית משערים של ניקיטה רוקאביצה, צ'ארון שרי ועומר אצילי. ב"ש של רוני לוי עוד ניסתה לצמק במחצית השנייה, ואפילו הלחיצה את חיפה, אבל הקבוצה של בכר החזיקה מעמד - ניצחה 2:3, וזכתה בתואר ראשון אחרי עשור. אליפות שהחלה שושלת ירוקה. הצהובים מתל אביב חיכו שלוש שנים עד הצלחת הבאה שיניפו.

מאבקי האליפות הדרמטיים ביותר בליגת העל

לפני מכבי ת"א - ב"ש: הקרבות שגרמו לנו לכסוס ציפורניים. מה הכי גדול?