יצירת המופת המסעירה של גורדון מארי, ממציא ה-מקלארן F1

גורדון מארי מציג את מכונית העל החדשה T.50 עם טורבינה בזנב, סיבי פחמן למכביר וביצועים של מטוס קרב. רק 100 יחידות לפס הייצור וכל אחת תמורת יותר מ-2 מיליון יורו

ניר בן טובים  05.08.20 - 14:13

תגיות: מקלארן

תחילת כתבה

גורדון מארי, מהנדס העל שהמציא את מקלארן F1 חושף השבוע את היורשת הרוחנית שלה, ה-T.50. מארי ריכז את היסודות שהביאו את מכונית הספורט הבריטית להישגים חסרי תקדים ולמעשה משתמש בתשתית דומה מתוך אמונה שזו הדרך לרסק את המתחרים: מרכב אחוד של סיבי פחמן, עמדת נהג ממורכזת עם 2 נוספים לצידו, משקל של פחות מ-1 טון, מנוע V12 עם תיבה ידנית, ובהתאם לרוח התקופה מנצל את טכנולוגיית הכלאים ומתקין גם מצבר 48 וולט עם מתנע-גנרטור לביצועים אופטימליים. 

השם של המכונית, T.50 אולי נשמע פחות מעורר תאבון ממקלארן F1, אבל מאחורי הבחירה הזו יש נימוק לגיטימי. מארי מתכנן מכוניות ספורט 52 שנים, ובנובמבר 2017 הכריז רשמית בפני כלי התקשורת כי הוא עתיד לייצר מכונית חדשה שתשנה את כללי המשחק פעם נוספת, בדיוק כפי שעשתה המקלארן בשנות ה-90.  המכוניות תופק תחת הלייבל הפרטי שלו, IGM, אותה הקים על שם מכונית הספורט של פורד עימה התחרה בדרום אפריקה בסוף שנות ה-60. החל בשנת 2022 היא תופץ תמורת מחיר של 2.25 מיליון יורו לכל יחידה מתוך ה-100 שהוקצו להרכבה. כל הכלים נמכרו מראש ורובם יישלחו לארה"ב. 

מארי התרכז בעיקר בחווית נהיגה טהורה, ולכן המכונית מדמה מאפיינים שמקורם בעולם הפורמולה 1. חלק מהשותפים שלו לפרויקט למיזם הם קבוצת 'רייסינג פוינט' שתרמה משאבים ומעבדות כדי לסייע לו להכשיר שינויים אירודינמיים המיטיבים עם המערכת המנועית. מלבד שלדת הקרבון על משקל זעום של 983 קילוגרמים, לרכב גם תא בטיחות תקני של מכוניות פורמולה 1.

הקונפיגורציה של מנוע מרכזי-הנעה אחורית וגיר ידני נשמרו כשם שהיו במקלארן, אבל במקום מנוע V12 של ב.מ.וו, מארי מגייס מנוע של חברת 'קוזוורת': תריסר צילינדרים ו-4.0 ל' בזווית של 65 מעלות, עם מייצבים מתרכובות טיטאניום ומשאבת שמן עם מאגר נפרד, כך שהמנוע יוכל לעבוד בטורים דמיוניים של 12,000 סל"ד (הגבוה ביותר לרכב ספורט סדרתי אי פעם) ובעומסי טמפרטורה קיצוניים; ההספק המרבי עומד על 663 כ"ס ו-50 קג"מ הזמינים בין 2,000 סל"ד ועד 9,000 סל"ד. אבל חכו, זה לא הכול.

ניתן להגביר את הכוח באופן זמני בסיועה של טורבינה בהיקף 40 סנטימטרים שהותקנה על הזנב ומערכת יניקת אוויר דינמית הפועלת באמצעות מצבר 48 וולט. שיטה דומה לזו פותחה על מכונית ה'ברבאם' BT46 בעונת הפורמולה 1 של 1978 (אז בבעלותו של ברני אקלסטון). יש ביניהם קווים מקבילים כמו יניקת אוויר מלמטה כלפי מעלה ויצירת כוח הצמדה (וואקום) מתחת לרכב לטובת משיכה ואחיזה, אולם במקרה של ה-T.50 התמורה כפולה כי הטורבינה גם מגבירה את התפוקה ל-700 כ"ס בעזרת מתנע-גנרטור. מארי בחר בתיבת 6 מהירויות של X-TRAC שתעביר את הכוח לגלגלים האחוריים בלי אופציה לתיבה אוטומטית. ביצועים? לא ידוע. לא פורסם. אפשר להמר על מיאוץ ל-100 קמ"ש ב-2 שניות לפחות ויותר מ-300 קמ"ש בקלות.  

מבחינה פרופורציונלית, המידות של המכונית די קומפקטיות עם אורך של 4.35 מ', בסיס גלגלים של 2.70 מ וגובה של 1.15 מ', אבל בניגוד למכונית ספורט נפוצות יותר, תא הנוסעים מופשט כמעט לגמרי מרכיבים לא חיוניים ונראה כמו מכונית מירוץ קלאסית. ובכל זאת, תמצאו כאן מערכת שמע 10 רמקולים משוכללת של חברת Acram ואפילו מערכות הפעלה של אפל ואנדרויד. יש גם מזגן. אגב מירוצי מכוניות, מארי בוחן בכובד ראש להכניס את ה-T.50 לסבב מירוצי הסיבולת של מכוניות ה-GT הבכירות ברגע שנגיף הקורונה יראה סימני נסיגה.

מארי (74) אמנם נולד בדרום אפריקה, אבל את רוב הקריירה שלו הקדיש לספורט המוטורי האנגלי וצבר שנים של ניסיון תחת דמויות כמו רון דניס וסטיב ניקולס, מי שחתום על פיתוח מכונית המקלארן-הונדה-טורבו 88' של אירטון סנה. הוא מקווה שכל מי שיצליח להניח ידו על ה-T.50 ירגיש גאווה שהיא נוצרה באנגליה, על ידי בריטים ובתמיכה של טכנולוגיות בריטיות.