בריכת הסולטן

אליפות שביעית להמילטון באחד המירוצים המרתקים של השנה

משה פינצ'בסקי  18.11.20 - 07:44
(צילום: Getty)
(צילום: Getty)

תגיות: פורמולה 1

תחילת כתבה

אין כמו מירוץ בתנאים משתנים בכדי להראות את הפורמולה 1 בכל יופיה האנושי דווקא. אנושי, משום שאם כתבתי שבדרך כלל הנהג אחראי רק לכ-10% מהביצועים, הרי שבאיסטנבול, בתנאים משתנים על מסלול חלקלק, תובעני ובוגדני, הנהגים תרמו כ- 50%. אמנם המכונית צריכה הייתה טכנית לאפשר לצמיגים לעבוד, כך שברגעי האמת בדירוג גם נהג כמו המילטון התקשה, אבל גם בשאלות טכניות שכאלה, ההחלטה היא אנושית ותלויה ביכולות הנהג. הוא והקבוצה צריכים להחליט עד כמה הם מכווננים את המכונית לטובת חימום הצמיגים, על חשבון שמירתם במהלך המירוץ. סטרול והצוות שלו בחרו בפשרה מסויימת, פרז באחרת וכך הלאה. כל נהג וקבוצה בהתאם ליכולות הנהג ולמאפייני המכונית.

התנאים באיסטנבול היו קיצוניים. האספלט הסלול החדש ״השאיר אבק״ מבחינת חלקלקותו אפילו לפורטימאו וזה גרם להתנהגות צמיגים מאד מוזרה מבחינת הביצועים והשחיקה. היה כאן אלמנט של כמה מהר הצמיג מתחמם ומתחיל לתפקד, איזו מהירות הוא מאפשר וכמה הוא נשחק? אפילו מרצדס עם נהג מהטובים בהיסטוריה ויתרון ה-DAS, הלכו לאיבוד כבר ביום שישי עוד לפני שהגיע הגשם. אלה דברים שקשה למקסם. ורשטאפן שלט בכל האימונים ועדיין פספס בסוף הדירוג ולקלר שהיה שני בגשם באימון השלישי בכלל לא הצליח להכניס חום לצמיגים בדירוג, אבל כן הצליח לשמור על צמיגי האינטרמידייטס במהלך המירוץ בצורה נהדרת. זה הטריידאוף המסובך ביותר לפיצוח במצב רגיל, אבל זה היה קשה שבעתיים באיסטנבול על מסלול ואספלט שהפתיעו את כולם.

ציפיתים למישהו אחר?
נתחיל בנהג המירוץ, שחייב להיות המילטון. לא בגלל האליפות השביעית, אלא בגלל הנהיגה ובמיוחד בהשוואה לבוטאס. נכון שבוטאס הוכיח בעבר שהוא לא גדול נהגי הגשם או בתנאים משתנים, אבל באיסטנבול המילטון הביך אותו; לא רק הביס אותו, אלא גרם לו להראות מגוחך (אם כי עלתה טענה שהוא סבל מנזק להיגוי מההקפה הראשונה). מעבר לכך, לטעמי ולטעם שעון העצר, הקומבינציה של לואיס ומרצדס לא הייתה המהירה ביותר לאורך הסופ״ש, או אפילו במירוץ (ורשטאפן ורדבול היו), אבל המילטון הפך את הקומבינציה הזו למנצחת.

בשקט, בשיקול דעת, בלי טעויות ועם החלטה להישאר ארוך על צמיגי האינטרמידייטס הירוקים, בידיעה שהידיים העדינות ביותר מצויות על ההגה. זה לא ניצחון עם עקיפות הירואיות ונכון שאם מקס לא היה משתולל, אז כנראה שהוא היה מנצח, אבל זה בדיוק מה שמראה איזה נהג מושלם הוא המילטון כיום ובשנים האחרונות. זוכרים את ה״ברח לו ההמילטון״ של לפני כעשר שנים? זה לא קורה כיום. למקס ״ברח הורשטאפן״ במאבק עם פרז, ללואיס לא בורח דבר. כמה שווה למרצדס נהג שמוציא כל סופ״ש את המקסימום וכמעט לא עושה טעויות?

המילטון חוגג אליפות שביעית שמשווה אותו מבחינה זו לשומאכר. זהו הישג פנומנלי אפילו לנהג מושלם כמותו. עם זאת, אני חייב להביע דעתי לגבי שתי אמירות שנאמרו לגביו בשידור, ואני לא יכול שלא להגיב עליהן: הראשונה היא שמדובר באליפות המרשימה ביותר שלו. לא שמעתי את לואיס טוען זאת, אבל אפילו אם כן ואפילו אם זה כך מבחינתו, אני טוען שאובייקטיבית, האליפות ב-2008 הרשימה הרבה יותר ועוד יותר מרשימה, הייתה האליפות שלו ב-2018, כאשר במשך חלק גדול מהעונה מרצדס היו נחותים מפרארי של פטל.

הנקודה השנייה היא עניין ה״הימור״ של המילטון לעזוב את מקלארן ולעבור למרצדס ב-2014 לתחילת עידן הטורבו ההיברידי. מקלארן היו בדעיכה ואילו מרצדס היו בעלייה. אם היה צריך להמר על מי יפתח את המכונית ויחידת הכוח הטובות ביותר אז אולי רק רדבול ורנו היו שווי סיכוי למרצדס וגם זה לא ממש. המילטון עשה סקר שוק (כולל לחישה באוזן מרוס ברון וניקי לאודה לגבי הפיתוחים במרצדס) ועשה את ההחלטה המתבקשת. ברור שאף אחד לא חשב על דומיננטיות כה ארוכה של מרצדס, אבל בוודאי הובלה.

ורשטאפן הוא הנהג שיוצא הכי עצבני ומתוסכל מהמירוץ, אולי למעט לקלר. מקס ורדבול היו השילוב החזק לאורך כל הסופ״ש. אחרי המירוץ ניתקלתי ישר בירידות עליו במדיות החברתיות, כולל עד כמה הוא נהג גרוע בגשם. עד כדי כך גרוע שהוא היה מהיר מכולם בכמה שניות להקפה בתנאים האלה. אמירות כאלה משקפות היטב את התקופה בה אני חיים, בה אנשים לא פוחדים לטעון ש ״אל תבלבלו לנו את המוח עם עובדות ומדע יש לנו דעה חשובה בדיוק כמו שלכם, אפילו אם היא שכדור הארץ בעצם שטוח״.

הבעיה של מקס הייתה שכאשר סוף סוף היה לו יתרון על מרצדס ועל כולם, הוא היה חייב ניצחון בכל מחיר ושילם את המחיר. הזינוק של מכוניות הרדבול אמנם היה מזעזע, אבל ההתקדמות של ורשטאפן קדימה התרחשה יפה. לא היה למקס שום צורך להוכיח עד כמה הוא עליון על כולם ולא היה עליו איום שחייב אותו להוביל כבר באמצע המירוץ. מה היה הלחץ האדיר של ורשטאפן לעקוף את פרז?

היו שני דברים מכניים שנראה לי שרדבול עשו קיצונית יותר מהקבוצות האחרות. הראשון הוא שימוש רב יותר בבלימת המנוע והשני הוא נעילת דיפרנציאל חזקה יותר, לפחות תחת בלימה (מה שעוזר למנוע נעילת הגלגלים האחוריים). זה אולי גרם למכוניות הרד בול להראות תזזיות יותר, אבל בעל יתרון לפחות בידיים של מקס. בכל אופן, ורשטאפן נוהג בתנאים האלה כאילו דבר לא יכול לקרות לו. הוא העז לעלות על הקרבים בפניות המהירות, כאשר הנהגים האחרים התרחקו מהם כמו מדוקרנים. הביטחון העצמי הזה של מקס מזכיר לי את סנה ושומאכר בגשם! הביטחון ללכת לקצה בידיעה שאם יעבור אותו, היכולת שלו תציל אותו. זה מדהים לצפות בזה, אבל הביטחון העצמי הזה הוביל לטעות בשיקול הדעת ולניסיון העקיפה של ורשטאפן על פרז בתוך הקינק בישורת הארוכה. ניסיון עקיפה בעיקול כה מהיר ומחוץ לקו המתייבש, היה פשוט שטות אם לא שיגעון גדלות! הלוא אם מקס היה ממתין לישורת שבהמשך, הוא היה עוקף בבטחון ובוודאות. אני לא אוהד של מקס מטעמי האישיות שלו, אבל לצפות בו במירוץ הזה, הזכיר לי את התצוגה שלו בגשם בברזיל 2016.

וזה מוביל לפרז שסיים שני, אך עדיין אין לו כסא לשנה הבאה! זו שערוריה וכשל בשוק הנהגים. הבחור נהג נהדר עם עוד ועוד קבלות! יודע את הצד הטכני של המכוניות ברמה מהטובות בגריד ויודע להוציא מהצמיגים את המיטב בדומה להמילטון. על זה תוסיפו שהוא אפילו מביא תקציב טוב! סטרול לקח את הפול, אבל איפה הוא ואיפה סרחיו במירוץ? רייסינג פוינט יכלו להמר על עצירה פחות של פרז כמו שמרצדס יכלו עם המילטון, כי הם יודעים לשמור על הצמיגים (וגם דואגים לכוונן את המכונית בהתאם). אני מבין שסגנון הנהיגה של פרז שונה משל ורשטאפן וככזה מעלה בעיות טכניות קשות לרדבול, אם יבחרו בו, אבל דווקא קבוצה עם צוות הנדסי כמו שלהם, אסור לה לוותר על הזדמנות כמו פרז.

זה משאיר את אלבון ללא קבוצה, אבל למרות סופ״ש יותר טוב מהרגיל, אלכס לא באמת הצליח להוציא מהרדבול משהו קרוב לורשטאפן. התוצאות שלו החמיאו ביתר בגלל הבעיות של אחרים שסבלו יותר. אם אני הורנר / מרקו, אני עושה את ההחלטה הלא נעימה, אך המתבקשת והולך עם פרז.

אדום מתעלה
טוען נוסף לכתר נהג המירוץ הוא סבסטיאן פטל, שסיים שלישי לפני לקלר. בכף הזכות יש לומר שפטל היה קרוב יוצר ללקלר במהלך רב הסוף שבוע וזה השיפור החשוב ביותר. בדירוג הוא הצליח קצת יותר מלקלר, אך במירוץ זה כבר לא היה כוחות למרות שפטל הרוויח מזינוק פנטסטי, בעוד לקלר התדרדר למקום ה-14. עדיין, אלה הן בדיוק התוצאות שפרארי צריכים מפטל בכדי להישאר לפני אלפא טאורי ואולי (לונגשוט מהסיבות שתכף ארחיב עליהן), לגנוב מיקום אפילו באליפות היצרנים, ששווה הרבה כסף! בכל אופן, פטל החזיק מאחוריו במשך חלק גדול מהמירוץ את המילטון ולפי דעתי לא עשה טעות אחת מהותית, תחת המון לחץ. אמנם הייתה לו עצירה איטית של כחמש שניות, אבל נראה לי שפרארי לא ניסו להכשיל אותו בכוונה כמו שרבים טוענים. אני בטוח שבפרארי רוצים את פטל מתפקד וקרוב ללקלר בנקודות.

פרארי הרוויחו מהמסלול החלקלק במשך כל הסופ״ש. מחסור בהספק הופך להרבה פחות משפיע ככל שהאחיזה המכנית פחותה. ניתן היה לראות את לקלר ליד ורשטאפן בזמנים באל האימונים ואפילו פטל היה תחרותי יותר. לשמחתי, פרארי בחרו כיוונון שהתאים למירוץ ארוך ושמירת צמיגים או שפשוט לא יכלו לבחור כיוונון אגרסיבי שמתאים יותר לדירוג. לקלר הצליח להפגין שיקול דעת ולמרות ההיתדרדרות בזינוק, לא השתולל וחיכה להזדמנות להפגין את הביצועים. עצירה מוקדמת למעבר לאינטרמידייטס הוכיחה את המהירות שלו והייתה בחירה אסטרטגית נכונה של פרארי. הקצב שלו יחד עם שמירת הצמיגים (ותזמון עצירה נוספת נכון) אפשרה לו לטפס ולעקוף עד להקפה האחרונה ואותו ניסיון עקיפה לא מוצלח על פרז שדרדר אותו לסיים רביעי. אני מבין שבקשר שארל שוב התעצבן על עצמו, אבל אני חושב שהוא לא שגא בניסיון, למעט אולי בחירת נקודת הבלימה המאוחרת (היות והיה בפנימי, יכול היה לבלום מוקדם יותר ואם פרז היה מנסה בחיצוני, יכול היה להחליש את הבלימה ולנסות להגן בפנימי). לקלר קשה מדי עם עצמו, אבל מצד שני, זה הדרייב שלו להצלחה. אם הוא ילמד מזה כמו שלמד מאירועים אחרים, הוא יהפוך לאלוף. יש לו כל מה שצריך (מלבד מכונית).

הסיכוי של פרארי להפתיע בסוף העונה את רייסינג פוינט / רנו או מקלארן, נמוך מאד משום שבבחריין ובאבו דאבי לא ירד גשם ואין אספלט חלקלק, כך שהחוסר של פרארי בהספק יורגש היטב, במיוחד בבחריין ועל אחת כמה וכמה במירוץ השני שם בתוואי ההיקפי המהיר אף יותר מהרגיל.

נהג נוסף שנתן מירוץ מצויין הוא סאיינז שסיים חמישי. מקלארן התקשו במשך רב סוף השבוע, אבל במירוץ הדברים התחברו, במיוחד עבור קרלוס. למרות העזיבה המתקרבת לפרארי בסוף העונה, סאיינז הצליח לייצר איזה יתרון קטן אך קבוע על נוריס. נכון שכבר התייחסתי כאן יותר מדי לשיקול דעת, אבל גם בהשוואה הזו, נראה לי שזה ההבדל העיקרי בין קרלוס ללנדו.

האוסטרלי
אם המקום השני של פרז במרצדס הוורודה כפי שזאק בראון מכנה את רייסינג פוינט, בוודאי מעצבן את אנשי מקלארן, מצד שני יש את הנפילה של רנו, בכדי להרגיע אותם. רנו וריקארדו שהגיעו עם מומנטום וביצועים, הצליחו בדירוג, אבל נפלו כבר בהקפה הראשונה של המירוץ ומשם רק התדרדרו. ריקארדו בקושי גירד נקודה ולמרות שאוקון נראה קרוב מאד אליו, התוצאה מאד מאכזבת, אחרי שהתרגלו לשואי ודיבורים על קעקועים.

אם יש קבוצה שנפלה אפילו יותר חזק מרנו, זאת אלפא טאורי. לא יודע מדוע האספלט החלקלק והגשם בלבלו שם את המערכת, כי בדרך כלל המצב הפוך והקבוצה הזו מפציצה בתנאים משתנים ומאתגרים כאלה. אלפא רומיאו למשל כיווננו את המכוניות לגשם וסבלו במירוץ, אבל אלפא טאורי לא היו חזקים בשום שלב. לא בדירוג ולא במירוץ. מוזר.

מירוץ משוגע שכזה הוא החלום של נהגי קבוצות התחתית, בכדי שיוכלו להפתיע ולגנוב נקודות, אבל לא היו תאונות עם פרישות ואפילו אם מאגנוסן הצליח להתגנב לעשירייה הראשונה, בסופו של יום, הצורך להחזיק את צמיגי האינטרמידייטס בחיים לאורך זמן, חשף את החולשות של קבוצות סוף הטור ולא השאיר לנהגיהן סיכוי.

אז זכינו סוף סוף למירוץ בתנאים משתנים ואיזה כיף זה היה! התוספת של חלקלקות האספלט החדש באיסטנבול הייתה רק תבלין נוסף למעדן. לא זכור לי מתי נהגו במפלצות ההצמדה כפי שקרה ביום שישי על יבש! חפשו את הקטעים ביו טיוב כי זה נראה היה יותר כמו ראלי טורקיה. לצערנו אין סיכוי שנזכה לתענוג כזה בבחריין או באבו דאבי.