ראיתם מישהו בעבודה מהלך באופן חולמני עם חיוך מטופש על פניו? סיכוי גבוה שמדובר באוהד פרארי, אז פרגנו לו בעדינות. לכל אחד מגיעה תקופה של נחת. במיוחד לאוהדי פרארי. אליפות הנהגים האחרונה של נהג של הסקודריה הייתה ב-2007 עם קימי רייקונן ואליפות היצרנים האחרונה הייתה ב-2008, אי שם בהיסטוריה, יחד עם אליפות הנהגים הראשונה של המילטון במקלארן. זה מזכיר לי את עונת 2000, כאשר פרארי ושומאכר הצליחו להשיג אליפות נהגים ראשונה אחרי 21 שנה.
הדיבורים על אליפות לפרארי, מוקדמים מאד, במיוחד בעונה הארוכה בהיסטוריה, אבל תחושת ההקלה של אוהדי פרארי, היא בעיקר מהתממשות, התקווה שהקבוצה תחזור להיות מתמודדת אמיתית על האליפות. הביזיון של 2020, ממש השאיר צלקת באמון בקבוצה ולא משנה עד כמה מסבירים מה קרה ב-2020 ולמה פרארי התדרדרו אז כל כך, ואיך המהפכה התכנונית ויתר המגבלות לקראת העונה הזו, עבדו לטובת פרארי. עדיין, היה קשה לכולם, כולל מי שאינם אוהדי הקבוצה, להאמין שפרארי באמת יכולה לחזור לנצח בחוד, אפילו אחרי אימוני טרום העונה.
אבל הנה זה קורה; וכל כך בגדול, שזה נראה כמו חלום עבור אוהדי פרארי ובמיוחד אוהדי לקלר (כולל הח"מ). לא רק שהמכונית של פרארי תחרותית ביותר, כשהיריבה היחידה על נצחונות היא רדבול, אלא שמנקודת המבט של לקלר, הכל כאילו מושלם. ניצח פעמיים עם ההקפה המהירה ביותר, בתוספת מקום שני בג'דה. היריב הקשה ביותר – ורשטאפן פרש פעמיים והיריב המסוכן הבא בתור – בן הקבוצה, סאיינז, פרש באוסטרליה וגם מולו נפתח הפרש משמעותי. לקלר לא יכול היה לדמיין פתיחת עונה שתעמיד אותו במצב טוב יותר בבית ומחוצה לו. הדברים יכולים להתהפך, אבל הוא כבר עם מרווח ביטחון, שבלי פרישה שלו, נותן לו יתרון מאסיבי אל תוך העונה, כל עוד הפרארי תחרותית.
המצב של ורשטאפן לא טוב. לא קטסטרופה, אבל קשה. הדבר הבטוח ביותר הוא שכרגע נוצר מצב חדש במאזן הכוחות שלו מול לקלר, כזה שבו ורשטאפן דווקא יכול לקחת הרבה יותר סיכון מול לקלר, בגלל שלנהג הפרארי יש הרבה יותר מה להפסיד. זוכרים איך בשנה שעברה לפעמים המילטון היה זהיר מול ורשטאפן, אבל בסילברסטון, כאשר ורשטאפן היה עם יתרון בניקוד, המילטון הסיר את הכפפות? זה המצב עכשיו של ורשטאפן מול לקלר. אל תצפו לנהיגה זהירה ושקולה של ורשטאפן מול לקלר נוסח שלושת המירוצים האחרונים. לקלר מסכן בתאונה את ההפרש שצבר בעוד שורשטאפן כבר בחיסרון גדול. במצב הזה ורשטאפן יחזור לנהוג בשיטת ה״וותר או שתהיה תאונה״, ונראה לי שלקלר יעדיף לנסות ללחוץ את ורשטאפן לטעות או לתקלה מכנית, מאשר להסתכן בתאונה. אפילו באימולה מול כל הטיפוזי.
לקלר, סאינז וצוות פרארי
ורשטאפן. יהיה אגרסיבי יותר
נאמבר טו
המצב של סאיינז קרוב מאד להפיכתו לנהג 2 בפרארי באופן מוצהר. צריך להבין שיש סיכוי גבוה לפריצת דרך של אחת הקבוצות, למשל מרצדס, שפתאום יתן להם יתרון ביצועים. במצב כזה, פרארי יאלצו לשים את כל הביצים בסל של לקלר ולנסות להגן על היתרון שיש לו. דבר דומה יקרה אם רדבול יפרצו קדימה. הסיכוי הטוב ביותר של סאיינז הוא דווקא אם פרארי יהיו אלה שיפתחו יתרון דומיננטי, שיתן מרווח נשימה מבחינת זמן, עד להפיכת סאיינז למספר 2.
אעצור רגע מניתוח המצב פוסט אוסטרליה, ואתייחס למירוץ עצמו ולכמה מהדברים המעניינים ביותר שעלו ממנו לגבי המצב כרגע בין הקבוצות. הדבר הראשון והמעניין ביותר הוא היכולת של מכוניות הפרארי לקפץ קשות, מבלי לפגוע בהתנהגות שלהן בפניות המהירות, לעומת מרצדס למשל. המכוניות של שתי הקבוצות מקפצות באופן מאד ויזואלי, אבל בעוד שהפרארי עדיין נכנסת במהירות גבוהה לפניות המהירות, המרצדס נאלצת להאט.
יש לזה הרבה הסברים, אבל צריך להבין מה קורה כאן. בפניות המהירות באמת, שנלקחות במהירות של מעל 200 קמ"ש, המכונית נעה מהר מספיק בכדי לקפץ לפני או אפילו בכניסה לפנייה וכמובן לאבד אחיזה עם סיכון גבוה להתרסקות. הסבר תאורטי אחד להבדל בין הפרארי למרצדס, הוא שהפרארי מקפצת רק במהירות גבוהה יותר מאשר המרצדס ולכן, מסוגלת להיכנס לפנייה במהירות גבוהה יותר מאשר המרצדס, מבלי לקפץ. הסבר אחר (שיכול להיות משולב יחד עם ההסבר הראשון) הוא שהפרארי ״מתאוששת״ מהקפיצות מהר יותר וכך, בתוך שבריר שנייה, חוזרת לייצר את ההצמדה המלאה מחדש ומסוגלת להיכנס לפנייה עם מהירות גבוהה, יותר מאשר המרצדס.
הסבר אפשרי אחר שהועלה, הוא שהשנה, מותר לחבר את החלק הקדמי של הרצפה לשלדה, באמצעות קפיץ (ראו בוידיאו לעיל של פיטר וינדזור). זה אומר שהמכוניות, שיש להן את זה (כנראה כולן מלבד האלפא רומיאו) מסוגלות להתחרות עם RAKE מסויים, כאשר החלק הקדמי של הרצפה נגרר על המסלול, כאשר מתחילים הקיפוצים, אבל זה עוזר למתן את החומרה שלהם, כמעין עוד מתלה, כאשר אותו חלק קדמי של הרצפה לא נפגע, משום שהוא נע מעלה / מטה, עם המסלול, באמצעות הקפיץ. באופן מצחיק, הפעם האחרונה, שזכורה לי "רצפה מוקפצת כזו" הייתה על הפרארי המנצחת של רייקונן באוסטרליה 2007.
מכוניות הרדבול לעומת זאת נראות כאילו אינן סובלות כמעט מהקפיצות הללו, אבל מצד שני, השמועות טוענות שהמכוניות שלהם הן הכבדות ביותר על הגריד (והאלפא רומיאו הקלות ביותר). המשקל הוא הגורם המשפיע ביותר על הביצועים של המכונית ואם השמועות על המשקל שלהן נכונות, אז לרדבול יש אפשרות לשיפור משמעותי בביצועים, אבל אחרי פרישה שנייה בשלושה מירוצים, כל תשומת הלב של רדבול נתונה לאמינות של יחידות הכוח שלה / מערכת הדלק, שלכאורה אחראית כבר על שלוש פרישות.
המאפיינים המיוחדים של המסלול באלברט פארק - מסלול צר, עם פניות מהירות יחסית ובלי ישורות כמעט, הראו דירוג ביצועים שונה ממה שקיבלנו בבחריין ובג׳דה. פתאם האס נשרו לאחור, בעוד מקלארן זינקו קדימה. גם אלפין נראו מאד תחרותיים, לפחות מבחינת הקפה מהירה אחת. המעניין ביותר מבחינתי היה הזינוק של מקלארן. הסבר שניתקלתי בו, טוען שלמקלארן יש בעיה אווירודינמית עם הציר הקדמי בישורות מהירות ודווקא ריבוי הפניות והחוסר בישורות באלברט פארק, שיחק לטובתם. אין לזה תימוכין מהקבוצה, אבל יהיה מעניין מאד לראות איך ילך להם על הישורות באימולה.
מרצדס. מחפשים תשובות
אלכס אלבון, ווליאמס. מפתיע לטובה
אם הזכרנו את אימולה, הרי שהמון קבוצות טוענות שתבאנה שיפורים לשם, אלא שצריך לזכור שמדובר בסופש של מירוץ ספרינט וזה אומר שיש רק את המקצה הראשון בשישי לבדיקות, כאשר המקצה השני הוא הדירוג למירוץ הספרינט בשבת. פרארי טוענים שבלחץ הזמן הזה, בדיקת שיפורים לא כדאית, ולכן יגיעו בלעדיהם ויתרכזו במה שהם מכירים. נשמע הגיוני בסה"כ. צריך גם לזכור, שבאימולה, מלבד פניית הפירטלה, רב הפניות איטיות יחסית ולכן לא צפויה בעיה של קיפוצים בתוך הפניות עצמן.
ובחזרה לאוסטרליה - הזכרתי את סאיינז, ולמרות שהפרישה שלו הייתה בסופו של דבר טעות שלו, חייבים להזכיר את חוסר המזל שלו ב-Q3, כאשר התאונה של אלונסו, הוציאה דגל אדום בערך שנייה לפני שסאיינז סיים את ההקפה הראשונה שלו. ביש מזל קשה של ספרדי אחד דפק ספרדי שני. ואז לפרארי הייתה בעיה להתניע את המכונית של סאיינז בזמן לניסיון השני, כך שבמקום לעשות שתי הקפות חימום, הוא עשה רק אחת ולא הצליח להיות תחרותי. הצד החיובי עבור סאיינז, הוא, שבקלות הוא יכול היה להיות מעורב בתאונה, שלפחות הייתה פוגעת במכונית שלו ואולי פוגעת במלאי הרכיבים שלו למהלך העונה.
במקור היו אמורים להיות 4 איזורי DRS באלברט פארק, אבל בסוף הורידו את ה-DRS בקטע המתעקל השלישי. אם בבחריין ובג׳דה, הייתה תחושה שה-DRS, עבר את הגבול והחל להיות מכריע באופן מלאכותי, הרי שבאוסטרליה, ההשפעה כמעט לא הורגשה. אני לא חובב של ה-DRS, אבל חשוב לא לזרוק את הרעיון, שכן במסלולים טכניים שכאלה, בלי ה-DRS, לא תהיינה עקיפות, אפילו עם המכוניות החדשות.
לסיום נחגוג את הנקודות הראשונות של ויליאמס. ההישג של אלבון היה קצת ממוזל בסיום (הפרחים לסטרול), אבל מצד שני, כל מי שזינק על הצמיגים הלבנים הקשים, היה חסר מזל קודם לכן עם מכוניות הבטיחות. תשאלו את מאגנוסן. לסיים מירוץ שלם דה פקטו על סט צמיגים אחד, מצריך נהיגה מאד חלקה ושקולה.
מילה טובה צריך לתת גם לאלפין, שנראה שמתקדמים ומקבלים ביטחון במכונית וביחידת הכוח. אלונסו טס בדירוג ואילולא אותה בעיה בהורדת ההילוכים, ייתכן שהיה מזנק למירוץ מהחמישיה הראשונה או אפילו מהשורה הראשונה. נראה שעל מסלולים עם פניות מהירות, יהיה לקבוצה הצרפתית מה למכור.
אז תנו לחלום הזה להמשיך. כיביתי את השעון המעורר.