$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

לנד רובר דיפנדר D200 במבחן: מבוא לשטח

האם גרסת הבסיס של הדיפנדר שומרת על היכולות של הגרסאות החזקות והמאובזרות יותר? ויכול להיות שדווקא היא הגרסה העדיפה לחובבי השטח?

ניר שקד   21.11.24 - 19:52
Getting your Trinity Audio player ready...
צילום: ניר שקד
צילום: ניר שקד

כבר הרבה זמן שאני מחכה לשיחת "קח את הדיפנדר למבחן" וכאשר היא הגיעה, התרגשות קלה השתלטה עלי לצד רוחות נוסטלגיה וזיכרונות מתוקים מתקופה אחרת בחיים, אי שם בשנות התשעים, בה התפרנסתי כנהג טיולי שטח יחד עם דיפנדר 110 הספרטני והאגדי.

קצרה היריעה מלהכיל את כל החוויות מאותם ימים, היא כללה טיולים עם קבוצות של בני ישיבות בחופשה, משפחות קולניות וגם שבועות של ליווי תרגילים צבאיים בבוץ הדביק של רמת הגולן. דבר אחד אני זוכר היטב, בעצם שניים. הראשון, היה בלתי אפשר לנהל שיחה בטרקטור הרעשני הזה והדבר השני והיותר חשוב, הדיפנדר לעולם לא אכזב, ולא משנה כמה קשה זה היה, הוא תמיד ידע להתמודד בעקשנות בריטית אופיינית עם מכשול ולבסוף לנצח, גם הנהג היה בסדר.

הדיפנדר הוצג לעולם הרכב בשנות ה-90, רגע לפני שמביני דבר יקפצו ויפסלו את דברי, אני אחדד - בשנת 89' החלה לנד רובר לייצר את הדיסקברי ומכיוון שלדיסקברי יש שם דגם משלו, בחברה לא יכלו לקרוא לרכב השטח לנדרובר 90 / 110 או 130 כפי שהיה נהוג עד כה, אז החליטו לקרוא לרכב בשם דגם משלו – דיפנדר!

אפשר לומר שהדיפנדר נולד בשנות ה-90 המוקדמות כשלמעשה האבולוציה שלו החלה בשנת 48' עם לנד רובר סדרה 1 ואחריו סדרה 2 וכן הלאה עד לשנת 1983 שם החלו לקרוא לדגמים עפ"י האורך שלהם באינצ'ים: 90 קצר עם 2 דלתות, 110 עם 4 דלתות וה-130 שהגיע בתצורה של 4 דלתות וארגז טנדר. הדגם הזה יוצר עד לשנת 2016 עם מכירות של שתי מיליון יחידות ובשנת 2020 הוצג לעולם הדגם הנוכחי של הדיפנדר שעדיין מאופיין בשמות 90 / 110 / 130

לא צריך לפרט על הדיפנדר החדש ועל המהלך המודרני ו"המפונפן" שעשתה לנד רובר עם "הטרקטור" ההוא משנות התשעים, הכל כבר מוכר וידוע. אבל עבורי זה מפגש ראשון עם הדור החדש כשזיכרון השריר שלי עדיין מסתתר עמוק מתחת לשכבת האפידרמיס.
איך הוא? האם הDNA של הדיפנדר עדיין קיים בו? האם הוא מסוגל לספק את הסחורה?
האם הוא סתם שם נוסטלגי שהודבק על מכסה המנוע ללא כל יכולת לעמוד בציפיות? אז כמו שאומרים בטלוויזיה יצאנו לבדוק!

תקציר
עיצוב ותא נוסעים: הוא כל-כך מכוער שזה פשוט יפה! כשרואים אותו אין אפשרות לטעות ורואים שזה דיפנדר. איכות החומרים והרכבה טובה, כיאה לרכב בתג מחיר שכזה.
איכות נסיעה ואבזור: איכות הנסיעה מצוינת, מסוג הרכבים שאפשר לנהוג בהם שעות ולא להרגיש. רשימת האבזור לא דלה ומאפשרת המון התאמות לנוחות ותפעול הרכב.
ביצועים והתנהגות: בכביש הנסיעה נעימה ורכה ובכלל לא מורגש שנוסעים ברכב שטח. בשטח, למרות הרושם הראשוני של רכב שרק נושא שם אייקוני לזכר הדגם שלפניו – הפתיע ביכולות טובות מאוד.
למי מתאים: מי שרוצה רכב שטח אמיתי ומודרני אבל לא לסבול איתו בדרך לטיול וגם ביום יום בפקקים בדרך לעבודה.
מחיר עדכני למועד המבחן: לדיפנדר מוצמד תג מחיר של חל מ- 540,300 שקל, לזה תצטרכו להוסיף אגרת רישוי בסך 5,203 שקלים חדשים ולקינוח להתקין מערכת איתור לפי דרישות חברות הביטוח, וכמובן ביטוח עצמו.

עיצוב ותא נוסעים
העיצוב של הדיפנדר הוא על טהרת הרטרו. המעצבים של לנד רובר הלכו על הקו מודרני שדיי אחיד בכל הדגמים ועדיין שמרו על מוטיבים ייחודיים לדיפנדר, כאלו שהולכים אחורה עד לדגמים הראשונים. זה מתחיל בעיצוב הפנסים האחוריים שאומנם הפכו למרובעים אבל שומרים על הקונספט משנת 1948, ממשיך בחלונות הצד הייחודיים בחלק האחורי ולמשטחים המחוספסים, מה שמכונה פח דמעות, בצידי מכסה המנוע. כמו כן פתחי האוורור בכנפיים הקדמיות וחזית שאומרת בדיוק מי האבא הגאה. בין המוטיבים שהכי אהבתי - לוח המחוונים שמאוד נאמן לעיצוב המקורי, עם ידית האחיזה לכל האורך והכיתוב "דיפנדר" בגדול, שאף אחד לא ישכח באיזה רכב הוא נוסע כרגע.

סביבת הנהג מפנקת, בטח ביחס לטרקטור משנות התשעים, אבל גם ביחס להרבה רכבי שטח אחרים בשוק. היא כוללת שלל אבזור והתאמות אלקטרוניות אישיות, רמת התערבות מערכות הבטיחות, התאמה אישית למסך לוח המחוונים, זיכרון במושבים וגם גג גבוה שמקל על החיים של נהג גבוה קומה, אבל גם יוצר חלל כללי שמשרה תחושת חופש לא מוסברת.

בפרקטיקה אציין את המדף שאפשר לזרוק בו את הדברים שמפריעים בכיס או שהיו ביד כשנכנסים לרכב, מאוד פרקטי ונוח. ובכלל, אפשרויות האחסון ברכב הן מרובות, מגוונות ונוחות במיוחד בשורת מושבים הקדמיים. מאפיין מצוין לדעתי בגרסת הבסיס 110 אותה קיבלתי למבחן היא רצפת הרכב שמכוסה ביריעת גומי רחיץ ולא בשטיח שיתלכלך ויסריח בטיול הראשון.

רצפת תא המטען עשויה חומר קשיח ומחוספס למניעת החלקת ציוד, הוא ממשיך על גב שורת המושבים השנייה וכשאלו מקופלים מתקבל משטח העמסה רחב ידיים. לצורך המחשה, אני על כל 186 הס"מ שלי (הרוחב שמור במערכת) פרשתי מזרן והעברתי את הלילה בתוך הרכב (אם גונבים את המכונית, אני כלול). מבחינת מספרים, קיפול המושבים בשורה השנייה מגדיל את נפח האחסון מ- 972 ליטרים ל-2,277 ליטרים. כל החבילה הזו הופכת את תא המטען לאידיאלי לארגון ציוד לטיולים.

נסיעה ואבזור
גם פה לנד רובר נכנעו למודרניזציה ונטשו את שלדת הסולם שליוותה אותו מהדור הראשון, זאת לטובת שלדה אחודה ויחד איתה נפרדנו מהסרנים החיים לטובת מתלים נפרדים שרחוקים שנות אור טכנולוגית אחד מהשני. ובכלל, הדיפנדר חולק את אותה הפלטפורמה עם הדיסקברי.

הרכב מצויד במערכות עזר אלקטרוניות כגון ה-All terrain progress control מערכת נסיעת שטח אופטימלית,Terrain Response 2   בקרת תנועה בשטח שכוללת מצב אוטומטי, נעילת דיפרנציאל אחורי אקטיבית שנועלת מתי שהיא רוצה ומרגישה לנכון, בקרת צליחת מעבר מים – כן כן, הרכב ישמור שלא תכנסו לשוט בעומק של יותר מ-90 ס"מ (תוך אזהרה לא להיכנס למים זורמים, חלילה שהרכב לא יסחף) ועוד שלל בקרות.

אני מגיע מעולם של נהיגת שטח של פעם, בעולם הזה הנהג צריך לראות את תוואי השטח, לתכנן את המסלול, למקם את הגלגלים במקום המתאים בכדי שלא יאבדו אחיזה. וכדאי שיכיר טוב טוב את מגבלות הרכב שבו הוא נוהג. זה העולם שבו נמצאים גם הדורות הקודמים של הדיפנדר.

בדיפנדר החדש יש רק כפתור אחד שהנהג צריך להכיר – כפתור ה- Low Range שנכנס לפעולה במעברים אתגריים. פשוט ללחוץ, לכוון את הגלגלים ולהחזיק את דוושת ההאצה יציבה בעוצמה המתאימה. היה והנהג ירצה להיות מעורב יותר, ישנה אפשרות לביטול בקרות וגם אפשרות לבורר מצבי נהיגה – חול / שלג / בוץ / סלעים, אבל בגדול הרכב עושה הכל לבד!

במסך ה-PIVI Pro, המצוין והידידותי למשתמש, מופיעה אנימציה יפה של מערכת ההנעה של הרכב ותוך כדי תנועה ישנו חיווי באיזה מצב כל מתלה. איזה גלגל מאבד אחיזה (הנהג אפילו לא מרגיש בזה, מערכות הבקרה מפצות מיד) ויש אפילו חיווי של  מצב נעילת הדיפרנציאל המרכזית והאחורית. מאוד שימושי לטעמי היה מסך המצלמות המפוצל, שבמצב נהיגת שטח מאפשר מבט פרטני של כל סביבת המכונית כולל השטח המת בגחון המכונית ועוד שני מבטים שמסתכלים מהצד על הגלגלים הקדמיים.

בשלב מסוים מצאתי את עצמי במעבר טכני צפוף בין שני סלעים מנווט את הרכב לפי המצלמות במקום להוציא ראש מהחלון להסתכל על גלגל אחד ולהעריך שהצד השני בסדר. ממש הייטק!

מנוע וביצועים
גרסת הכניסה של רכב המבחן מצוידת במערכת מתלים בסיסית, קפיצי סלילים ומנוע דיזל 3.0 ליטר עם 200 סוסים מכובדים ומומנט של 50 קג"מ שזמינים ב-1,250 סל"ד נמוכים. המנוע משודך לתיבה אוטומטית עם 8 הילוכים. הגרסאות הבאות מגיעות עם מתלי אוויר ומנועים חזקים יותר.

כיאה למנוע מודרני המנוע עובד בשקט, בלי ויברציות ובלי השהיה האופיניית לדיזלים של פעם, אפשר אפילו לומר שלא מרגישים שמדובר בדיזל. המנוע מספק את הכח הדרוש בזמן הנדרש, ללא היסוס או התמרדות.
 
יחסי ההעברה של תיבת ההילוכים תוכננו היטב. ההחלפות חלקות ואין "בורות" בין ההילוכים. בכל מהירות ובכל סל'ד התיבה בוחרת את ההילוך המתאים. בשטח בשילוב תיבת ההעברה הכח זמין לגלגלים בלי לעלות לסל"ד גבוה.

את המבחן, כולל נהיגת שטח רצינית, סיימנו עם צריכת דלק של 10.5 ק"מ לליטר.

יכולות שטח
את הדיפנדר לקחנו לאן שלדעתי צריך לקחת אותו. למדבר! המסלול החל בנחל פרצים תחתון, מסלול קצר ומהמם ביופיו. משם המשכנו לנחל אמציהו לנהיגת ראלי כיפית; מסלול שניתן לעשות במהירויות גבוהות וממש ליהנות מנהיגה ספק ספורטיבית.

משם אלתרנו את דרכנו ממושב עידן, דרך חצבה ונחל שיזף, עד לעין יהב. אחרי אכזבה קלה שסגרו את הגלידריה עשרים דקות לפני שהגענו, חזרנו לשטח לחניית לילה במיקום סודי ומהמם שאנחנו מכירים. בבוקר המשכנו לנחל נקרות למסלול מדהים ביופיו, המשכנו לרמת סהרונים ושמורת צבעי רמון ובצער רב משם הביתה.

החלטנו לאתגר את הדיפנדר בלי לרחם עליו, אחרי הכל אבות אבותיו קבעו רף ביצועים גבוה. שעולי שטח וותיקים לרוב מתעבים / סולדים / דוחים טכנולוגיה חדשה, בטח בחצר האחורית שלהם. אולי זה עניין פטריארכלי של גבריות מחוספסת אולי משהו פסיכולוגי מורכב יותר או אולי בכלל סתם כי הם אוהבים אבק בשיער ובנחיריים וידיים מלאות שמן ולכלוך.

מעבר רודף מעבר, עוד הצלבה, עוד מעלה, עוד בולדר. איתי ברכב יושב אביב, שועל שטח ותיק, אחד שמכיר את השטח ודגם את השטח על כל התצורות שלו וכשהוא מסתכל עלי אחרי כל מכשול עם "עיני עגל" של "ייתכן שעברנו את המעבר הטכני הזה ובכזאת קלות?!"

מתכוננים לעבור מעבר טכני מורכב, "אביב, אני לא מרחם עליו! אני מחזיק את הרכב בקו ישר, לא מעניין אותי גלגל באוויר או לא!" באמצע הדרך אני עוצר כשאני מרגיש איבוד אחיזה, משמע גלגל באוויר, גבוה באוויר. כשיצאנו מהרכב לבחון את המצב ראינו שהגלגל הקדמי מעל חצי מטר באוויר!

אחרי קצת התפעלות וצילומים של הפוזה המגרה נכנסנו חזרה לרכב. "סוף סוף אקשן" חשבתי. העברה קלילה של בורר ההילוכים לדרייב והדיפנדר, באופן מעצבן קצת, ממשיך להתקדם כאילו הוא יוצא מהחניה בקניון רמת אביב, ללא כל סימן מאבק והתמרדות מול הסיטואציה. סXXק איתו!

כששאלתי את אביב לפשר העניין, ענה לי – תגיד, כמה התאמצנו ברכבים הישנים שלנו לתכנן את המסלול, לבחור את ההילוך, לבחור את מצב תיבת ההעברה, לנעול את נעילות הדיפרנציאל? האלקטרוניקה הזו נוהגת במקומנו!

זו הייתה הפעם האחרונה שזלזלנו בדיפנדר החדש.

סיכום
לנד רובר דיפנדר משלב בין יוקרה ויכולות שטח מצוינות, אפשרויות אחסון רבות יחד עם טכנולוגיה מתקדמת, אלו הנתונים שהופכים אותו מ"לא סתם" SUV שעוצב כמחווה עיצובית לשמו, אלא גם לרכב שטח אמיתי!

אנחנו קיבלנו לידינו את גרסת הבסיס, כאשר ההבדלים העיקריים ביחס לגרסאות היקרות יותר הם מתלי אוויר, מנוע חזק יותר ועוד שלל פינוקים. אך שלא תטעו, גרסת הכניסה בהחלט מספקת תמורה הולמת למי שלא מעוניין להוציא את מלוא הסכום על הגרסאות המפוארות יותר; ולטעמי, הנשמה של ערמת הברזלים הוותיקה ששמה דיפנדר לא עברה הלאה, אבל בגלגול החדש שלה היא נושאת את ה- DNA של הדיפנדר, ה"טרקטור" שלי משנות התשעים.