בית חם: השפעת אירוח היורובאסקט על הנבחרת

20 חודשים חלפו מאז הוכרז שישראל תארח בית במסגרת אליפות אירופה בכדורסל. מדובר במאורע היסטורי, שגרם להייפ נדיר באורכו ובעוצמתו לאירוע ספורט בישראל. אבל מטבע הדברים, בהייפ הזה היו מעורבים אנשי איגוד הכדורסל, אוהדי הכדורסל בישראל וכמובן גם אנחנו, אנשי התקשורת. ב-31 באוגוסט אף אחד מהם לא יעלה בחמישייה נגד נבחרת איטליה, אלא החבר'ה שעליהם מוטלת המשימה האמיתית – שחקני הנבחרת עצמם. והביתיות אמנם מסתמנת כיתרון, אבל כששואלים כמה ספורטאים שחוו סיטואציות דומות, מבינים שהמצב לא כל כך פשוט.

"את הלחץ הגדול הרגשנו נגד ז'לגיריס", סיפר גור שלף, קפטן מכבי ת"א לשעבר, שהניף את גביע היורוליג ביד אליהו ב-2004. "ידענו שהפיינל פור בת"א, כולם סימנו אותנו בתור פייבוריטים בטוחים בפיינל פור, כולם כבר קנו כרטיסים. אפשר לומר שכל הלחץ התנקז למשחק הזה. אבל ברגע שעלינו לפיינל פור, הכל השתחרר וגם ראו את זה". בינואר 2002 נבחרה תל אביב לארח את הפיינל פור שייערך שנתיים וחצי מאוחר יותר, ויחד עם הישגיה של הקבוצה באותן שנים, וכפי שמספר שלף, הנחת העבודה הייתה שיתרון הביתיות ייתן את הפוש הנוסף ושעונת 2003/04 תסתיים עם גביע אירופה נוסף בידיים צהובות.

"זה היה פיינל פור רביעי שלי", נזכר שלף, "אחרי שהיינו בסלוניקי, בפריז ובבולוניה, שמחנו לשחק סוף סוף פיינל פור מול הקהל הביתי. ההרגשה לשמוע שזה אצלנו הייתה הרגשה מעולה".

יחד עם זאת, מכבי הסתבכה באותה עונה, והגיעה למחזור האחרון של הטופ 16 עם שני הפסדים, ובידיעה שהפסד ביתי לז'לגיריס ינפץ את חלום ההנפה בבית לרסיסים. "הלחץ בהחלט דיבר. שחקנים גדולים החטיאו עונשין, ואחרים החטיאו ממקומות שהם היו קולעים מהם בד"כ", סיפר שלף. אבל מי כמו שלף זוכר איך הסתיים אותו משחק, ולדבריו ברגע שהקבוצה צלחה את המשוכה הזאת, בפיינל פור עצמו השחקנים כבר ניצלו את יתרון הביתיות עד תום: "התמיכה של הקהל הייתה גדולה, הכול זרם ושני המשחקים בפיינל פור היו משחקי השיא של הקבוצה באותה עונה. הביתיות הייתה שווה הרבה נקודות גם בחצי הגמר וגם בגמר".

ולשלף גם יש טיפ לשחקני נבחרת ישראל לקראת היורובאסקט: "הדבר הכי חשוב הוא לא לנסות לעשות דברים חדשים. כל הדברים שהביאו את השחקנים לרמה הזאת, הדברים הפשוטים שהם עושים ביום יום, אלה הדברים שהם גם צריכים לעשות באליפות. משם כבר הדחיפה של הקהל כבר תגיע, ואיתה גם הביטחון".

הלחץ הראשוני שיוצר מגרש ביתי וההשתחררות שלו מאוחר יותר הם חוויות שמכירים מקרוב לא מעט ספורטאים. ב-2015 אירחה הבריכה במכון וינגייט את אליפות אירופה לשחייה בבריכות קצרות, וגל נבו, אחת התקוות הגדולות למדליה לקראת אותה אליפות, גם התקשה תחילה להתמודד עם גודל האירוע: "זו הייתה הפעם הראשונה עבורי שתחרות כזאת הייתה בארץ, ואין באמת שום דרך להתמודד עם משהו כזה. אני זוכה שבמשחה הראשון הייתי בשוק מהרעש ומכמות העיניים שמופנות אליי. הפחד לא לאכזב היה פעם יותר גדול, הלחץ גבר על ההתרגשות".

למזלו של נבו, ואולי בניגוד לסיטואציה שנבחרת ישראל תחווה במשחק הפתיחה, המשחה הראשון שלו היה משחה המוקדמות, כשרק הופעה קטסטרופלית הייתה מונעת העפלה. "המוקדמות בהחלט עזרו", הוא אומר, "יכולתי להשתפשף, ומבחינתי זה באמת היה משחה פחות טוב, אבל לקחתי את זה כסוג של 'סיבוב ניסיון', ואז בגמר כבר יכולתי לקחת את זה למקום החיובי".

נבו סיים את משחה המוקדמות במקום השלישי ובזמן של 4:08.11 דק', תוצאה שהעלתה אותו לגמר מהמקום החמישי הכללי. הגמר, לדבריו, כבר היה חוויה חיובית בהרבה: "בגמר כבר הצלחתי לנתב את זה למקומות הנכונים, ואז הקהל הביתי מאוד עזר למוטיבציה. זה היה מאוד עוצמתי ואישית ועזר לי. העובדה שהבת שלי בת השבועיים הייתה בקהל עזרה לי. לקחתי את המדליה בהפרש של 4 מאיות מהמקום הרביעי. אין לי ספק שהתמיכה הביתית הייתה אחד הפקטורים שהציבו אותי בצד הנכון של 4 המאיות האלה. הסוד לדעתי הוא לא לחשוב על 'מה יקרה אם' ועל הרצון לא לאכזב, אלא לדעת שיאהבו אותך בלי קשר לתוצאה ואז כן לקחת את הרעש, האווירה והאהבה שאתה מקבל למקום החיובי".

אין ספק שאחד מסודות ההצלחה באליפות ביתית הוא רתימת האנרגיה החיובית למוטיבציה, אך יש ענפים שבהם צריך להיזהר מאובר-מוטיבציה, בעיקר אלה המתבססים על דיוק. אפשר לומר שכדורסל הוא אחד מהם, אין ספק שענף ההתעמלות האמנותית הוא אחד הבולטים שבהם. בקיץ שעבר התקיימה בחולון אליפות אירופה בהתעמלות אמנותית, ואחד האתגרים הגדולים שעמד בפני מאמנת הנבחרת, אירה ויגדורצ'יק, הוא דווקא להימנע מהשפעה שלילית של הביתיות על ההופעה של המתעמלות.

"ניסינו להתעלם כמה שאפשר מכך שהתחרות מתקיימת בארץ", נזכרת ויגדורצ'יק. "לא דיברנו על זה עם הבנות, ניסינו לגרום להן להרגיש שהן מגיעות לתחרות רגילה, כמו בכל אולם. הוצאתי את הבנות מאולם התחרות וערכנו את האימונים בווינגייט. חזרנו לאולם רק לאחר שהוא היה כבר מוכן ומקושט, כדי שהן ירגישו כאילו הן מגיעות לאולם לא מוכר". התחרות עצמה הסתיימה בהישגי שיא עבור נבחרת ישראל, עם 5 מדליות, כולל מדליית זהב היסטורית בתרגיל המשולב. אבל לדברי ויגדורצ'יק, הדרך לאליפות לא הייתה פשוטה.

"לא רק שהרגשתי שזה מלחיץ את הבנות, זה מאוד הלחיץ גם אותי. זו פעם ראשונה שהתנסיתי בכזה דבר. עשינו כל מה שיכולנו כדי להתכונן בצורה מיטבית", ויגדורצ'יק סיפרה, "התייעצתי עם המון אנשי מקצוע כמו אריה זלינגר, כדי ללמוד איך להתמודד עם משימה כל כך לא פשוטה. גם באימונים עצמם ערכנו סימולציות ותרגלנו עם הקלטות שכללו רעש רקע ומחיאות כפיים, הכול כדי להגיע לתחרות הזאת כמו לכל תחרות – לתת את כל מה שיש להן, אבל רק את מה שהן יודעות".

אבל גם בענף כמו ההתעמלות האמנותית, שבו כל טעות יכולה להיות קריטית, ויגדורצ'יק מאמינה שביתיות יכולה לעזור. "אני מאוד מאמינה באנרגיה", היא אומרת. "כשהאולם כולו מלא באנרגיה חיובית כלפי הספורטאי, זה בהחלט יכול לעזור. במשחקי כדור לביתיות יש גם יותר משמעות, כי בניגוד להתעמלות, זה לא מצב של שני דקות שבהן אסור לאבד את הריכוז. יש המון ריצה, המון תקשורת בין השחקנים, שם העידוד בהחלט יכול לתרום, אבל גם לנו הוא בהחלט תרם. היינו באולם ביתי, עשינו את התרגיל עם מוסיקה ישראלית וזכינו במדליית זהב בבית. אין מתנה יותר גדולה מזה לספורטאי ולמאמן".