$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

סוף עידן התמימות: עולם הספורט בפני צומת

הרחקת חלק מהמשלחת הרוסית הציבה את עולם הספורט בפני אחד מהצמתים הגדולים שידע. אם בעבר הצליחו לבלוע מקרי סימום, הרי שמהזוהמה שנחשפה כבר אין דרך חזרה. הפעם כולם כבר מבינים: עדיף לכרות את ראש הסורר ולא את הענף שעליו כולם יושבים

מולי אפשטיין  28.07.16 - 16:22

תגיות: ריו 2016

גלי הצחנה שעולים כעת מתוך שלל פרשיות הסימום גורמים לכאבי ראש לא מעטים לראשי התנועה האולימפית.  לוח הזמנים הלחוץ עד לטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים מחייב נקיטת פעולות מהירות וחדות. ההחלטה של נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, תומאס באך, שלא לסלק באופן גורף את המשלחת הרוסית נבנתה באופן מחושב אבל מכאיב. מי שחשב שרוסיה כולה תסולק מריו אינו קורא את התמונה בכללותה ואינו מכיר את הפרטים המלאים עליהם מבוססת ההחלטה.  למרות שרוסיה תופיע במשחקים האולימפיים בברזיל, זו תהיה נבחרת מצומקת ומוחלשת.

אז למה שלא נראה מהרוסים משלחת עוצמתית? למעשה רוסיה נושלה ממרבית התותחים הכבדים שלה. שני הענפים בהם הרוסים שיקרו, זייפו, טייחו ואפשרו לספורטאים מטריית סימום רחבה לא יהיו בריו. נבחרת האתלטיקה, מקור הגאווה, היוקרה והמדליות, נשארה בחוץ. גם נבחרת המשקולות של רוסיה עלולה להיות מסולקת מן המשחקים, כשעל משלחתה הפראלימפית מרחף עונש השעיה והמדינה לא תוכל לארח מפעלים בינלאומיים עד לשנת 2019. 

בנוסף, כל ספורטאי רוסי, שנתפס בעבר על עבירת סימום, ולמרות שריצה את עונשו, לא יורשה להשתתף במשחקים האולימפיים שבקיץ. מדובר בסנקציות כואבות שאת כולן נאלצה רוסיה לבלוע תוך הבטחה לשלום בית בתוך התנועה האולימפית. ספורטאים רבים אחרים שריצו כבר עונשי סימום לא יוכלו להתחרות במשחקים וטרם נחשפו שמותיהם של 45 האתלטים, שדגימות השתן שלהם מבייג'ין ומלונדון נמצאו חיוביות. כשהן יתפרסמו, רעידת אדמה נוספת צפויה להתרחש.

תופעה שהייתה כאן מאז ומתמיד
הסימום בספורט אינו דבר חדש. ניסיונות קדומים היו כבר בתקופת המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה, אז השתמשו בחומרים פרימיטיביים כמו פטריות, זרעים, שורשים ואשכי תיישים שעורבבו עם מי ורדים.  השימוש בחומרים ממריצים החל כאשר החליטו להעניק פרסים למנצחים בתחרויות.  עם השנים הפך העסק למתוחכם יותר ולפרוע יותר. עולם הספורט השתמש בכל מה שאפשר, החל מסטריכנין מהול בברנדי ובביצה רכה (הקוקטייל ששתה האלוף האולימפי במרתון ב-1904) ועד לתרופות שמשמשות חולים כרוניים וחשוכי מרפא. 

בניגוד למה שנהוג לחשוב לא רק הגוש המזרחי השתמש בסמי ספורט, כמעט כל העולם עשה זאת. העניין הוא שבגוש המזרחי, בעיקר בברית המועצות ובמזרח גרמניה, תהליך הסימום היה בחסות המדינה ואילו בעולם המערבי הם עשו זאת בד"כ במסגרת מאמן-ספורטאי-רופא. 

בעוד שבמערב העלימו עין ונתנו למסוממים חופש מוחלט, בגוש המזרחי עסקו בדוקטרינת סימום מפוקחת ומפותחת. עם קריסתו של מסך הברזל, מזרח גרמניה חדלה להתקיים ומאות מומחי הסימום שלה מצאו עבודה בסין.  בריה"מ התפרקה מ-15 הרפובליקות שלה, שהפכו למדינות עצמאיות ואילו רוסיה נותרה כמעצמה חשובה. 

מסתבר שרוסיה רואה עצמה כממשיכת דרכה של המעצמה הסובייטית לא רק בענייני תרבות, כלכלה וצבא, אלא גם באופן שבו הספורט נתפס כאמצעי להאדרת שמה בקרב עמי העולם. כיצד עושים זאת? פורשים מעל לספורטאים רשת ביטחון בחסותה ניתן להסתמם ואם חס וחלילה נתפס יש גם מי שידאג להעלים את העקבות.  דוחות WADA שהתפרסמו בחודשים האחרונים חשפו מערכת משומנת של רמייה שיטתית בחסות הממשל ולכן עלה הרעיון להרחיק את רוסיה, על כל 28 הענפים האולימפיים, ממשחקי ריו 2016

לכרות את ראשו של הסורר
עולם הספורט ניצב כעת בפני אחת מן ההחלטות החשובות ביותר שלו. אם בעבר הוא הצליח לבלוע מקרי סימום כמו בן ג'ונסון, מריון ג'ונס ולאנס ארמסטורנג, הרי שכעת הוא ניצב בפני הררי זוהמה שעלו וכיסו את פני השטח. המסה הקריטית שנוצרה בחודשים האחרונים אינה מאפשרת דרך חזרה. 

ברור לכול שעל מנת לשקם את מעט האמון שנותר בציבור יש לבצע מהלכים משמעותיים, כמו למשל להרחיק את האתלטיקה הרוסית מכל מפעל בינלאומי לרבות מן המשחקים האולימפיים.  כאשר הוחלט בנובמבר 2015 להרחיק את האתלטיקה הרוסית מן הזירה הבינלאומית אף לא אחד האמין שזה יחזיק מים עד לריו, אבל מסתבר שבכדי להציל את הגוף מזיהום יש לעיתים צורך לכרות איזה איבר.

התאחדות האתלטיקה הבינלאומית בגיבוי של WADA ושל הוועד האולימפי הבינלאומי גדעו השבוע את רגלו של הפוחז, שהעז להשתין על כולם מן המקפצה.  בשכונה מסתובב עתה כוח שיטור מתוגבר ועצבני שנכון להנחית על כולם מהלומה קשה וכואבת. הכדור נמצא עתה בידיהן של ההתאחדויות הבינלאומיות מהן מצפים עתה לנהוג כמו אחותם, מלכת הספורט. נראה שהפעם כולם כבר מבינים זאת היטב – עדיף לכרות את ראשו של הסורר, ולא לכרות את הענף עליו אתה יושב.