כשאנחנו חושבים על קנדים, יש לנו סטריאוטיפ מסוים בראש. בין אם זה ג'סטין טרודו, ניל יאנג או טרנס ופיליפ, עולה לראש מין דמות מתנצלת כזאת. ידידותית, חביבה, אבל אחת שתמיד חייבת משהו למישהו. הכי רחוק שאפשר מהילד הרע של ה-NBA ומי שיצטרך לשמור היום (רביעי) על לוקה דונצ'יץ', דילון ברוקס.
- היום, 15:40: קנדה נגד סלובניה ולוקה דונצ'יץ' ברבע גמר המונדובאסקט
דילון ברוקס, מגיל צעיר מאוד, לא ראה בעיניים. הוא שיחק במכללת אורגון הקטנה, נבחר בבחירה ה-45 בשלהי הסיבוב השני של 2017 ומצא את עצמו בממפיס, בה הגיע משום מקום לחמישייה בשנה הראשונה ונשאר בשנים העוקבות כשהוא מתאושש מפציעה קשה.
מוסר העבודה והאופי הפכו אותו לשחקן שמעצבן יריבים, וכזה שקשה מאוד להתחמק ממנו. בגובה 1.98 מ' הוא התבקש לשמור על שחקני ההתקפה הכי טובים של היריבה פעם אחר פעם, והצליח מתוך איזה אמונה עצמית שהוא יכול לעצור כל אחד. דילון ברוקס הפיזי לא פגש זריקה שהוא לא מוכן לעצור, ובמקביל לא פגש זריקה שהוא לא אוהב.
הפורוורד לא שחקן התקפה טוב. בשנה שעברה הוא קלע ב-39.6% מהשדה ו-32.6% מהשלוש, כשבפלייאוף זה צנח ל-31.2% מזעזע מהשדה. עונה אחת לפני כן, בריצה המוצלחת לסיבוב השני, הוא היה על 34.9% רעים מאוד. למרות זאת, זה חלק מהאופי שלו. עקשנות בהגנה ממשיכה גם להתקפה באופן טבעי, גם אם יש שחקנים שפחות אוהבים את זה.
"שחקנים לא רוצים להתמודד עם פיזיות לילה שלם", אמר ברוקס במהלך הטורניר. "יש לנו שחקני הגנה טובים מאוד, השילוב של לודוגונץ דורט ושלי עובד. אתה צריך לשמור את השחקן שלך עוד לפני שהמהלך מתחיל ולא לזוז ממנו, למנוע ממנו נתיבים קלים. גם להרביץ להם אם צריך. אני מת על זה".
כל האמצעים כשרים ( Marco Steinbrenner/DeFodi Images via Getty Images)
הגישה הזאת הפכה את ברוקס לאחד משחקני ההגנה הכי טובים ב-NBA ולחבר בחמישיית ההגנה השנייה ב-2023. ממפיס סיימה במקום השני בליגה, אבל בשונה מ-2021/22 בה היא נתפסה כקבוצה מרעננת, השנה משהו שם קצת חרק.
ההתנהגות של השחקנים על הספסל ועל המגרש הרגישה כאילו הם מנסים לגרור את היריבה לפרובוקציות, שבמקום ה-"גריט נ' גרינד" מתור הזהב של הקבוצה או המנטליות של הבאד בויז של דטרויט פיסטונס (גם בסוף שנות השמונים וגם בקבוצה שזכתה באליפות ב-2004), יש בעיקר צעקות ומעט מאוד תכל'ס.
ג'ה מוראנט התחיל להעלות אקדחים לאינסטגרם. ברוקס הסתבך בעבירות טכניות, ג'ארן ג'קסון ג'וניור סתם הסתבך בעבירות. קבוצה שדמיינה את עצמה כקונטנדרית במשך שנים הגיעה לפלייאוף כשהיא כמעט אנדרדוג מול הלייקרס של לברון ג'יימס ואנתוני דייויס, ואז דילון ברוקס נבח על העץ הלא נכון.
"לברון ג'יימס זקן. לא אכפת לי ממנו, אני מציק לדובים. אני לא מכבד אותו ולא מכבד אף אחד עד שהוא קולע עליי 40 נקודות. הוא לא יכול לקחת אותי באחד על אחד, כי הוא לא ברמה שהוא היה בה פעם. נראה אם הוא ירצה לשחק מולי", הוא אמר בסיום המשחק השני בסדרה בין הלייקרס לממפיס.
לברון וברוקס. לא חברים (Ronald Martinez/Getty Images)
לברון לא התפוצץ באף משחק בסדרה הזאת, אבל ברוקס חצה את הגבול במהלך המחצית השנייה של המשחק השלישי כשפגע במפשעתו של המלך. הוא הושעה מהמשחק לאחר מכן, וג'יימס אף העלה פוסט לאינסטגרם בו הוא אמר ש"אם אני רב עם דוב, תקראו לאמבולנס בשביל הדוב". ברוקס, בצד השני, לא קלע מעל 12 נקודות באף משחק מאז הראשון. בסופו של דבר ממפיס הודחה מהפלייאוף, כשהוא עם 28% מהשדה במשחקים 3-6.
הכאפה האמיתית הגיעה לאחר מכן. ימים ספורים לאחר ההדחה, כשלא ברור כמה זמן ג'ה מוראנט ייעדר וכיצד ממפיס תתחזק, הגריזליס הבהירו שברוקס לא יחזור "בשום נסיבות". מדובר במעשה נדיר מאוד בעולם ה-NBA, כי לממפיס פשוט נמאס. נמאס לה מזה שברוקס מסרב לדבר עם התקשורת אחרי הפסדים, נמאס לה מהעבירות האלימות שלו, מהטראש טוק ובעיקר מזה שהם שיחקו 4 נגד 5 בהתקפה. לאורך השנתיים האחרונות ברוקס הושעה לאחר שפגע בראשו של גארי פייטון השני ולאחר שפגע גם במפשעתו של דונובן מיצ'ל, מה שהחל קטטה המונית.
הגריזליס היו צריכים להתבגר אחרי שנה מלאת פרובוקציות ודלה בהתקדמות, והם בחרו לתת לברוקס להמשיך הלאה ולהביא במקומו שחקן הגנה ודמות חיובית יותר בדמות מרקוס סמארט. אחד האנשים השנואים ביותר ב-NBA מצא את עצמו בלי קבוצה לזמן קצר במיוחד, לאחר שחתם על חוזה של 80 מיליון דולר ל-4 שנים ביוסטון. הקבוצה המתפתחת של אימה אודוקה צריכה שחקנים קצת יותר מנוסים, ויכול להיות שדילון ברוקס כזה. הוא אוהב להיות האיש הרע.
מגורש לחדר ההלבשה (Harry How/Getty Images)
השאלה היא האם הוא חצה את הגבול. "ברוקס לא היה השחקן הכי מוכשר על המגרש כמעט בכל שלב והאמין שהוא יכול לנצח כל אחד שמגיע לדרך שלו משלב צעיר", נכתב עליו באתלטיק בשיאו של הריב מול לברון ג'יימס. "הוא מתעצבן מהר ועושה כל מה שהוא יכול. הוא הרשע הגדול של ה-NBA". כל סיפור צריך רע, ברמה מסוימת, וברוקס מת על זה. רואים את הברק בעיניים שלו בכל פעם ששורקים לו בוז.
בכך הוא השם האחרון בשורה ארוכה של "רעים", שכוללת בין היתר את מטה וורלד פיס, דריימונד גרין וברוס בואן שמשך לא מעט השוואות לברוקס, אך היה מעט פחות טוב ממנו. בואן, שחקן מלוכלך מאוד, היה חלק מהשושלת הגדולה של סן אנטוניו כי הוא היה בארגון בריא. יכול להיות שההבדל בין "באד בויז" לבין "חבורת הזבל" הוא המסגרת, וממפיס מתמודדת עם בעיות הרבה יותר גדולות מהגישה הבעייתית של ברוקס. פרשת ג'ה מוראנט, והמשחקי השונים שלו עם נשק, מסוכנים בהרבה.
לכן, אולי, ההזדמנות של ברוקס לתיקון מתחילה בנבחרת. נבחרת קנדה רושמת טורניר מוצלח במיוחד ורואה את עצמה כמועמדת לזכייה באליפות העולם ובאולימפיאדה, גם בלי ג'מאל מארי, הרבה בזכות השילוב בין ההגנה של ברוקס ודורט להתקפה של שיי גילג'ס אלכסנדר. הפיזיות של פיב"א עושה לו טוב, והוא נראה נהדר גם בהתקפה עם 22 נקודות מול ספרד במשחק גורלי. כחלק מקבוצה משתקמת אולי גם לרשע הגדול בליגה הטובה בעולם יש הזדמנות כלשהי לתיקון.
משחק בו הוא יעצור את לוקה דונצ'יץ', השחקן הטוב באליפות ומי שמחזיק את ההתקפה של סלובניה, יכול להיות משמעותי בדרך לשם. "דונצ'יץ' ריל למשחקים גדולים. הוא מכיר את כל הקלפים שיש לי בשרוול. אנסה לעצור אותו ולעייף אותו כדי שיגיע בלי אוויר לרבע האחרון". שחקני הגנה טובים, ברמה מסוימת, הם מי שמגיעים כדי להרוס את המסיבה. רק ככה דילון ברוקס אוהב את זה.