"ובכן, חברות וחברים, אני רוצה להודות לכם. שוב הוכחתם עד כמה העולם הכאוטי בו אנו חיים, זקוק לנו ולמחויבות שלנו לשיפור מצבו. בזאת סיימנו את דיוני הפורום הכלכלי העולמי לעיצוב סדר היום הגלובלי, האיזורי, החברתי והתעשייתי לשנת 2022, אבל לפני שנתפזר ברצוני להזכירכם שהשנה היא שנת מונדיאל, טורניר גביע העולם בכדורגל, שלו שמור דיון ערכי, חשוב ומיוחד כל ארבע שנים. אבקש איפוא מנציגי כל 32 המדינות שהנבחרות המייצגות אותן העפילו לטורניר ויטלו חלק במשחקים בקטאר בנובמבר השנה, לצאת מן האולם. כל יתר הנציגים מתבקשים להישאר ולהציב את דגלון ארצם על השולחן שלפניהם".
ג'ון סמית, מנכ"ל הפורום הכלכלי העולמי, סיים את דבריו, הרים מבטו מהדפים שעל שולחנו, והתבונן ביוצאים ובנכנסים. מניסיונו הוא ידע שהדיון הבא, האחרון בכנס דאבוס, הוא הפופולרי והבוער – שלא לומר לוהט – מכל המפגשים שנערכו בשלושת ימי הכינוס בריזורט היוקרה המרהיב בשווייץ. תוך שהוא ממתין להתרוקנות האולם מקרואיו הלא רצויים, הוא החל להשתעשע בזיכרונו באירועים במונדיאלים קודמים וההחלטות שהתגבשו בפורום ועיצבו אותם.
"ברוכים הבאים לפורום גביע העולם", בירך סמית. "אני שמח לזהות את הסקרנות והמחויבות על פניכם, ואני עוד יותר מאושר לבשר לכם שהפעם לא ניצבות בפנינו משוכות כמו לפני ארבע שנים ברוסיה, כאשר נאלצנו להשעות כמעט את כל התכניות שלנו בגלל ההתנגדות הבוטה – שכללה גם איומים בסנקציות – של ולדימיר פוטין וחבר מרעיו. ובכל זאת הצלחנו בדקה ה-90 למחוק את החיוך מפניו של הרודן הרוסי, כאשר דאגנו שהגמר יהיה צרפת – קרואטיה, חיוור מחיוורון, לעומת הגמר בין אנגליה לצרפת שפוטין וחצי עולם פינטזו עליו".
- "ואיך הצלחנו לממש את הטריק הזה?", שאל הנציג שישב מאחורי דגלון אנדורה.
- "כל מה שאני יכול לגלות כרגע זה שיש כדורגלן אנגלי אחד ששנתו עדיין נודדת בלילות", השיב סמית, "אבל לפני שאנו ממשיכים, עלי להזכיר ולהדגיש בפני הנוכחים כאן כי המטרה של הפורום העולמי איננה בהכרח התערבות בזהות אלופת העולם הבאה או הנבחרות שיצליחו או ייכשלו בטורניר. היו כמובן מקרים בהם החלטנו להשפיע גם על התחומים הללו, או שהם ינקו מההשלכות של סדר יום מונדיאלי בלתי שגרתי. הדינמיקה שלנו באירוע הספורט הגדול והפופולרי בתבל היא הנגשת הטורניר לכל העולם ואשתו. אנו עושים זאת על ידי שימוש ביחסי ציבור מזן אחר, זה שבמרכזו יצירת אטרקציה ונראטיב שאינם תלויי תוצאות על כר הדשא בלבד".
בפינת חדר הישיבות הונפה ידה של הנציגה מניו זילנד. "אולי אני אמורה להתנצל על השאלה. אבל אני נוכחת בפעם הראשונה בפורום הספורטיבי, וברשותך אשמח לדעת מתי בכלל התחילה הזיקה בינינו לבין גביע העולם בכדורגל".
על פניו של סמית נמרח חיוך רחב. "לא רק שאין צורך בהתנצלות, אני אפילו שמח על השאלה שלך. איך אומרים בעגת הכדורגל? זו הגבהה לנגיחה לרשת. הכינוס הראשון שלנו היה ב-1966 בלונדון, בימים שלפני בעיטת הפתיחה של הגביע העולמי באנגליה. זה היה כנס יסוד, קטן ובתולי משהו. איש לא ניסה להגיע בו להחלטות מעשיות. אבל היושב ראש של הפורום דאז היה ג'ו רוזן, איש עסקים אוסטרלי שמשפחתו ניספתה בשואה, וכאשר מערב גרמניה עלתה לגמר נגד אנגליה, הוא ערך ביוזמתו סבב טלפונים בין חברי הוועדה והשיג את הסכמתם "לעשות כפי יכולתנו לזכייה אנגלית בגביע".
סמית עצר בדיבורו, והיפנה מבטו לעבר דלת הכניסה לאולם. "זה הזמן להכניס את אורח הכבוד שלנו. קבלו בבקשה את אנטון בחרמוב, יו"ר התאחדות הכדורגל של אזרבייג'אן".
האיש המבוגר שנכנס לחדר בחליפה מהודרת ועניבת פרפר, נראה נרגש. צעדיו היו איטיים ומהוססים, עד כדי כך שסמית עזב את מקומו בפודיום כדי ללוות אותו למקומו. עם שוך מחיאות הכפיים, נטל בחרמוב את המיקרופון. "זה כבוד גדול להיות כאן היום. אני מבקש להודות לכולכם, ובמיוחד לאבי המנוח, טופיק בחרמוב, שבזכותו אני כאן. אבי היה הקוון שהניף את הדגל לאישור השער השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט ואנגליה בהארכה בוומבלי 66'. הוא הביא גאווה גדולה לעם האזרי. האיצטדיון הלאומי שלנו בבאקו, טופיק בחרמוב, נקרא על שמו של אבי. זהו האיצטדיון היחיד בתבל הקרוי על שם שופט. ובשנה שעברה זכינו כולנו לכבוד הגדול ביותר האפשרי: אירוח ארבעה משחקי יורו 2021 באיצטדיון הזה".
כך קובעים את גורל המונדיאל (Photo by Mohammed Elshamy/Anadolu Agency/Getty Images)
בחרמוב. שיתף פעולה עם המזימה (Photo by Evening Standard/Hulton Archive/Getty Images)
תשואות רמות הדהדו באולם. "היום כבר יודעים שהכדור של ג'ף הרסט לא עבר את קו השער במלואו", הוסיף סמית. "אבל בחרמוב פשוט התנפל על הצ'אנס הזה כמוצא שלל רב, ורץ אינסטינקטיבית לאמצע. אנשי הפורום סיפרו שבדקה ה-101, כאשר השער הזה נכבש, הם כבר די התייאשו מהסיכוי שלידי בחרמוב תיפול הזדמנות כלשהי".
"רגע, האם לפורום היתה גם השפעה על ההחלטה של השופט התוניסאי לאשר את שער יד האלוהים של דייגו מראדונה נגד אנגליה ב-1986?", שאל הנציג שישב מאחורי דגלון מצרים.
"לשמחת התוניסאים, הם העפילו לקטאר 22, ולכן אין עימנו נציג שלהם שהיה מתפתל קמעה בתשובה לשאלתך", ענה סמית, "אז אני אעדכן: זהו כמובן מהלך שלא ניתן לתכנן מראש, אבל זה היה המונדיאל הראשון בו החל משמינית הגמר צוידו השופטים באזניות. אז בוא נאמר שלא הפרענו לעלי בן נאסר לשרוק לשער ולהישאר איתן בדעתו".
"אבל מה הטעם לחתור לאישור שער לא חוקי ובוטה שכזה ועוד במשחק עם פרופיל כה גבוה?", היקשה המצרי.
"זה בדיוק העניין: מדובר ביחסי ציבור פנטסטיים. חסרי תקדים. חשיפה חוצת גבולות ומהדורות חדשות. אמנם ארבע דקות אחרי ה-0:1 הזה, מראדונה כמעט טרף לנו את כל הקלפים עם שער סלאלום-סולו מהגדולים בהיסטוריה, אבל מבחינת רייטינג, יד האלוהים האפילה בקלות גם על המעדן הזה, ואם כבר זה היה מצב WIN-WIN כפול", הסביר סמית.
"זה נכון שההשעייה של מראדונה באמצע מונדיאל ארה"ב 1994 רשומה אף היא על השם שלנו?", שאל נציג ישראל.
"הו, בוודאי", סמית נשמע שמח ומתלהב. "כפי שכבר למדתם כאן בכל רבדי הפורום הכלכלי העולמי, שום דבר בחיים איננו נתון ליד המקרה. מי כמוכם בארץ הקודש יודע שאפילו צורתה הנוכחית של הבננה איננה הטבעית והמקורית שלה. כך גם כאן".
"ידענו על צריכת הסמים האסורים של דייגו ארמנדו מהרגע שארגנטינה נחתה על אדמת הדוד סם, אבל המתנו לטיימינג הנכון כדי להפעיל את פיפ"א. זה הלם את סדר האג'נדה הסיפורית שלנו, אבל נוסף כאן גם גורם מוסרי מהותי. אם היינו מחכים עוד קצת-קט, מראדונה היה משחק נגד בולגריה וקובע שיא של 22 הופעות לכדורגלן במונדיאל. לא רצינו שציון דרך משמעותי וחשוב שכזה ייפול בידי מי שהתנהגותו מכתימה את הספורט".
בפינת האולם הונפה יד מהססת משהו. היא סחטה מסמית חיוך נבוך. "כן, אני יודע שלא פשוט עבורך להיות כאן, סניור ברגומי", אמר היו"ר, "ועוד בפעם השנייה ברציפות. התיסכול והאכזבה שלכם מובנים. אין לי מילות נחמה עבורך, רק מילים של ברכה והערכה. גבירותי ורבותי, נציג איטליה איתנו הוא 'הדוד', ג'וזפה ברגומי, אלוף העולם עם איטליה 1982 בגיל 18, כדורגלן אינטר לאורך כל הקריירה, ומי ששיחק בארבעה מונדיאלים ומחזיק בשיא מיוחד במינו: 16 הופעות בארבעה טורנירי גביע העולם, ואף לא הופעה אחת במשחקי המוקדמות. איך עשית זאת, דוד ג'וזפה?
יד האלוהים. WIN-WIN כפול (Photo by Allsport/Getty Images)
ברגומי. ברגע האחרון (Shaun Botterill/ALLSPORT)
ברגומי קם ממושבו. הנוכחים פרצו במחיאות כפיים. משפת הגוף שלו ניתן היה לראות שמדובר בג'נטלמן איטלקי צנוע. סקירה רחבה יותר של דמותו חשפה גוף מוצק ושמור לתפארת. "תודה רבה", ניגנה לשונו באיטלקית מתגלגלת, ואז עברה לאנגלית.
"לספרד 1982 נקראתי בדקה ה-90, והגעתי ישר לטורניר. זכינו בגביע העולם, ואז היה עדיין נהוג להעניק מקום אוטומטי לאלופת העולם וכך נחתנו ישר במכסיקו 86'. ב-1990 איטליה אירחה את המונדיאל, ללא מוקדמות כמובן. ו... ב-1998 בצרפת הייתי כבר בן 34, לא בתכניות של המאמן צ'זארה מלדיני. אבל שבועיים לפני הטורניר נוצרה לו בעיה בהגנה והוא גייס אותי למשימה".
תוך כדי דבריו, דומה היה שברגומי הנרגש נרגע וצובר ביטחון. הוא הישיר מבט לפודיום. "אתה צודק, צ'יירמן סמית, העם האיטלקי לא מתנחם וגם לא סולח על העדרות רצופה משני מונדיאלים, אבל לי זה אולי יעניק צ'אנס לקבל מהפורום כמה תשובות מעניינות".
"לך על זה, סניור ברגומי. אתה תשאל ואנחנו ננסה להשיב ולעמוד בסטנדרטים ובציפיות", אמר סמית.
ברגומי הרכין מבט לעבר כמה ניירות שהיו מפוזרים על שולחנו. "ובכן, איטליה תשמח לדעת אם מרקו מטארצי פעל על דעת עצמו, כאשר קילל את זינדין זידאן בגמר מונדיאל 2006, וכנ"ל לגבי ההחלטה של לואיס סוארז מאורוגוואי לנשוך את הבלם שלנו, ג'יורג'יו קייליני, בברזיל 2014".
סמית הרהר והתעכב שניה או שתיים. "החלק הראשון של התשובה לא ימצא חן בעיניך, ג'וזפה", השיב סמית. "מטראצי לא המציא את הפרובוקציה. הוא בחר את המילים, אבל אנשינו בחרו בקפדנות את השחקן מכל נבחרת שיקבל תידרוך על הוצאת היריב מכליו.
"מטראצי היה הנבחר האיטלקי. אבל ההנחיות היו כלליות. שום דבר ספציפי. מטראצי בעצמו בחר את הרגע, המטרה והנוסח. כמובן שאיש מאיתנו לא יכול היה לשער את עוצמת התגובה משולחת הרסן של הקפטן הצרפתי. זה היה יוצא דופן, סנסציוני. איזה תסריט: גם נגיחה ביריב וכרטיס אדום, וגם הפסד בגמר תוך דקות ספורות".
"וסוארז?", הזכיר ברגומי.
"אה, כאן זה חד וחלק. פעולה אישית, פרטית, מטורפת של חלוץ אורוגוואי. הפורום מתנגד בתוקף לאלימות פיזית ולעולם לא יטיף לה בשום סיטואציה. סוארז איבד את העשתונות. כזה הוא. ארבע שנים קודם לכן, בדרא"פ 2010, הוא היה גיבור אורוגוואי כאשר בדקה ה-120 של רבע הגמר מול גאנה הוא עצר על קו השער בידו בעיטה שעשתה דרכה לרשת. הוא ראה אדום, אבל גאנה החטיאה את הפנדל. אורוגוואי עלתה לחצי הגמר, והוא היה לגיבור לאומי. ואז תוך ארבע שנים הוא הפך מגיבור לחמור".
זידאן. מטראצי בחר את המטרה (many. (Photo by Michael Steele/Getty Images)
סוארז. מגיבור לחמור (Photo by Matthias Hangst/Getty Images)
דפיקה נשמעה בדלת. "בבקשה", הרים סמית את קולו קמעה, ולאולם נכנסה אישה ובידה מעטפה גדולה. היא הגישה אותה ליו"ר ועשתה דרכה החוצה. סמית הניף את המעטפה אל על. "כאן נמצאות תוצאות משאל קטאר 22 שבו השתתפתם. אני מקווה שכולכם הספקתם להעניק את קולותיכם. בקרוב נחשוף את הפרטים, אבל לפני כן לא נדלג גם היום, ביום השנה ה-40 לביזיון של גיחון, על המחויבות והמחווה שלנו כלפי אלג'יריה. אני מתכבד להזמין את נציג אלג'יריה אל הבמה".
גבר צעיר בחליפה צבעונית טווסית קם והתייצב לצד סמית. "ועכשיו אבקש גם מנציג אוסטריה להצטרף אלינו", אמר סמית וקיבל את פניו של האוסטרי המבוגר בטפיחה על השכם. "אנחנו שמחים לארח בינינו את מנפרד ריינרץ, פרשן ערוץ הספורט העצמאי של הטלוויזיה האוסטרית, שב-1982 בגיחון היה שדרן הרדיו הממלכתי של ארצו, ובדקה ה-60 של המשחק בין נבחרת אוסטריה למערב גרמניה, נקט בצעד נועז וחסר תקדים, והיה היחיד שניסה להציל את הכבוד והגאווה של מדינתו, של הטורניר ושל רוח הספורט כולה. מנפרד, הבמה שלך".
ריינרץ הרכיב את משקפיו וסידר את עניבתו. "אני כאן כדי להזכיר לעולם שה-25 ביוני 1982 היה היום השחור בתולדות גביע העולם. היום בו נעשה העוול הגדול בהיסטוריה, והפייר פליי ספג את מהלומת הנוק-אאוט הקשה בכל הזמנים. במשחק האחרון בבית המוקדם הסכימו ביניהן אוסטריה ומערב גרמניה על תוצאה – ניצחון 0-1 לגרמנים – שבעזרתה יעפילו שתיהן לשמינית הגמר על חשבון אלג'יריה.
"הורסט רובש כבש לזכות מערב גרמניה בדקה העשירית, ובמשך 80 הדקות הבאות הסתובבו על כר הדשא באיצטדיון אל מוליניון בגיחון, 22 כדורגלנים שאולי נראו סהרורים, אך למעשה היו צלולים כמים וממוקדי מטרה. הם החליפו מסירות עקרות סביב עיגול האמצע על מנת להשאיר את התוצאה הזו על כנה ולהבטיח את כרטיס העלייה.
"הקהל השתולל, צופים ספרדים נטשו בהמוניהם את היציעים, ואני הקטן לא יכולתי עוד לשאת את החרפה. בדקה ה-60 הודעתי לאומה שלי שאני מפסיק את השידור. "אם השחקנים לא עושים את המלאכה שלהם, גם אני לא יכול לעשות את שלי. לא אשתתף בהונאה הזו".
חברי הפורום קמו מכסאותיהם וכיבדו את ריינרץ בסטנדינג אוביישן. "שום דבר לא יכפר על השערוריה הזו", אמר סמית, "גם לא ההחלטה של פיפ"א מאז לקיים את כל משחקי הסיבוב האחרון בשעה זהה. רבים סברו שגם אנחנו בפורום היינו מעורבים בקנוניה. אבל האמת היא הפוכה. לא התערבנו. היינו שם ונותרנו הלומי רעם מול הפסאדה. לאף אחד לא היו כלים לפעול. לא לנו, לא לשופט הסקוטי ולא לפיפ"א. כי זו לא היתה מכירת משחק, כי אם מכירת הנשמה של הספורט".
ריינרץ והנציג האלג'יראי שבו למקומותיהם. "ועכשיו הגיע זמננו להשאיר את ההיסטוריה מאחור ולהסתכל קדימה בתקווה. המונדיאל בקטאר שנוי במחלוקת. הוא זכה לקיתונות של רותחין מהרגע שהוכרז על קיומו. יחסי הציבור שלו אומללים. לפיכך המטרה העיקרית שלנו כאן היא לבצע סוג של סיבוב פרסה בתודעה העולמית. לנסות להבטיח שהשיח סביב המתרחש על המגרש ומחוצה לו יהיה חיובי. ישנה את הדעות הקדומות. נשמח לשמוע את הצעות השיפור שלכם. אני רואה את ידה של נציגת אירלנד, בבקשה".
"אני חושבת שיש לנו הזדמנות מצויינת לשים דגש על הצד הנשי של המונדיאל. לראשונה יככבו בו שתי שופטות, סטפני פראפר מצרפת ויושימי ימאשיטה מיפן. הצלמים יתעסקו בוודאי בפוטו-אופורטיוניטי עם שתיהן. אבל אנחנו צריכים לדאוג לסיפור מיוחד עליהן או סביבן. פגישה עם כדורגלן שמספר איך למד מהן אחרי שנענש, אולי קשר רומנטי פיקנטי שהיה או יש להן, משהו בכיוון הזה".
"אם אנחנו מחפשים משהו חיובי בלבד", הרים את ידו ואמר נציג ישראל, "אפשר להשתמש בהפוך על הפוך בעימות הצפוי בין ארה"ב ואיראן שהוגרלו לאותו בית. המפגש הזה נופל בדיוק על תקופה מתוחה להפליא בין המדינות הללו. על המגרש הדו קרב הזה יעבור ככל הנראה בשלום, אבל באוויר האמריקני והאיראני – וגם אצלנו בישראל כמובן - יש ריח של סכנה קרובה.
רובש. חלק מהחרפה הגדולה ביותר (Photo by Lutz Bongarts/Bongarts/Getty Images)
פראפר. בקרוב תשמעו עליה (Photo by Michael Regan/Getty Images)
"אולי נוכל להפיג משהו ממנה בעזרת חשיפה על מחווה של עזרה ספורטיבית בין הנבחרות, יציאה של שחקנים משני עברי המתרס לבילוי משותף, או ראיון נוקב עם איש המשלחת מטהרן, שלא יחשוש מביקורת על משטרו ויזעזע את כל אמות הסיפים".
"אני ממש לא בטוח שאפשר יהיה למצוא או להמציא איראני אמיץ שכזה, אבל תודה" אמר סמית, "עוד רעיונות"?
"כן", נשמע קולו של נציג פינלנד. "אני שואב את ההשראה מהעבר הקרוב. בטורניר היורו האחרון ניצחה נבחרת ארצי את דנמרק 0:1 בקופנהגן. זה היה המשחק בו כריסטיאן אריקסן הדני התמוטט ופירפר בין חיים למוות. למרבה הפלא לא רק שהוא התאושש והשתקם, הוא אף חזר לשחק במדי דנמרק ויהיה עימה בקטאר. מה יכול להיות יותר מרגש ממשחק בו יריב של אריקסן עובר לפתע טראומה דומה על כר הדשא, והקפטן הדני הוא זה שנזעק אליו ראשון ותורם להצלתו?".
"זה רעיון אדיר", התלהב סמית, "במיוחד כאשר הוא מגיע מיריב סקנדינבי. שאפו פינלנד". סמית חיפש באולם זרועות ידיים מורמות נוספות ובסקירה ראשונה לא איתר. "אוקיי, אמר, "אעביר את תרומותיכם להנהלת הפורום, שגם היא גיבשה כבר כמה רעיונות משלה ותוכל להשתעשע בנוספים עד שריקת הפתיחה ב-20 לנובמבר. אם מבליחה לכם עד אז עוד הברקה, אתם מוזמנים לשגר אותה לכתובת המייל הדיסקרטית שקיבלתם, בעזרת חשבון המייל הסודי שהוקצה לכם".
על פני היו"ר נמרח חיוך רחב. "אני יודע שזה הרגע שכולכם ממתינים לו בקוצר רוח. בטפסים שמילאתם התבקשתם שלושה דברים: לרשום את שם הכבשה השחורה שאתם רוצים לראות מפילה חללים, מתקדמת ומטלטלת את התחזיות; לבחור נבחרת אחת שעדיין לא זכתה בגביע ותשמחו לראותה מרעננת את דפי ההיסטוריה; וכמובן להצביע על שתי היריבות אותן תרצו לפגוש בגמר קטאר באיצטדיון לוזאיל ב-18.12".
סמית נטל את המעטפה ושלף ממנה שלושה דפים. "ובכן, שלושת הפייבוריטיות שלכם בעמדת הפתעת הטורניר הן סנגל, קנדה ואוסטרליה. במקום הראשון בהעדפה שלכם לגבי זוכה טרייה בגביע העולם נמצאת פורטוגל, ואחריה ארה"ב, בלגיה, דנמרק, מכסיקו ו...סנגל. ואחרון אחרון חביב, חשוב, מיוחד ומכריע, הגמר. ובכן, על פיכם יישק דבר, ואחרי ארבע זכיות רצופות של נבחרת מאירופה, אתם הכרעתם בעד ריענון ושינוי. הזוכה של קטאר 22 תגיע מיבשת דרום אמריקה. סידרתם למונדיאל הזה מפגן יח"צ מארץ החלומות: גמר אולטימטיבי וחדש לגמרי, בין ברזיל לארגנטינה. אתם בחרתם, אנחנו נוציא לפועל. תודה מקרב לב, ולהתראות בקרוב בקטאר".
סמית חיטט בתיקו והחל לפנות את הפודיום, כאשר לפתע נשמע מבטאו הכבד והמדליק של נציג סקוטלנד מקצה החדר. "אם יורשה לי, אדוני היושב ראש, בגמר הנפלא הזה, בעד מי אנחנו, ברזיל או ארגנטינה"?
"הו, על זה נחליט", סיכם היו"ר, "בהתאם לנסיבות אקטואליות ואחרות, בישיבה מיוחדת באולם הכנסים של מלון מנדרין אוריינטל בקטאר, 48 שעות לפני הגמר. אתם תוזמנו ותוכלו להצביע".
"אבטיחים הרי ראיתם בצדי דרכים, עכשיו אתם יודעים מי מסמן את הפלחים, תודו שככה לא היה בכלל נראה פלפל, לולא מיודענו הזריז גם בו טיפל. זה הוא אשר מושך את הפטמות בלימונים, אה, נו, תנחשו מה הוא עושה לרימונים, אני צריך לומר לכם, כמעט חטפתי שוק, כשרק שמעתי מה שהוא עושה לארטישוק".
מכופף הבננות, מאיר אריאל
סוף
נתראה בקטאר (Photo by David Ramos/Getty Images)