הטור במסגרת פרוייקט מיוחד: כותבים מספרים על השער הגדול במונדיאל שלהם
זה היה הרגע של אפריקה. ולמענו, אני מבקש - שימו בצד שחיתויות כאלו ואחרות של פיפ"א, תשכחו מתוצאת הסיום של המשחק עצמו, הזוכה בטורניר בכלל לא מעניינת ושימו מיוט על הוובוזלות שברקע. יודעים מה? את הוובוזלות תשאירו - הן מספרות חלק מהסיפור.
11 ביוני 2010 - יום פתיחת המונדיאל הראשון אי פעם שנערך על אדמת אפריקה. אני - נער בן 17 שבפעם הראשונה נכנס לעומקו האמיתי של גביע העולם. אתם - בגילכם מינוס 12. האווירה - חגיגה. "Waka Waka" של שאקירה חורך את המצעדים, "Waving Flag" נהיה להיט מקלחות, ליאו מסי כבר בגדולתו, גם כריסטיאנו רונאלדו שם, ונדמה כי אנחנו בדרך לטורניר בקצב אחר.
16:00 שעון מקומי (וגם ישראלי), אפריקה על הרגליים, 84,490 איש ב"סוקר סיטי" שביוהנסבורג כבר בשמיים. כי עם כל הכבוד ל-"Waka Waka", עכשיו יש "בפאנה בפאנה" - "איטס טיים פור (דרום) אפריקה". ואני, נער ישראלי שחזר לפני שלוש שעות מבית ספר, ומבין שהנבחרת שלו כל-כך לא שם, פשוט מחפש עם מי להזדהות. כי בואו, הדרך היחידה של ישראל להיות במונדיאל, לפחות נכון לאותה התקופה, היתה לארח אותו - וגם זה היה בלתי אפשרי. אז יאללה - אני אוהד של דרום אפריקה לחודש הקרוב.
ובמה אנחנו הכי טובים בעולם? בלמצוא קשר ישראלי. אז, פיטר מסיללה (מכבי חיפה) על הספסל, בונגאני קומאלו (שנבחן במכבי חיפה) בהרכב, ברנארד פארקר (שהיה מועמד למכבי חיפה) על הספסל, טמבינקוסי "טרור" פאנטיני הבלתי נשכח כלל לא זומן וסטיבן פינאר (או במילים אחרות: היוסי בניון של דרום אפריקה) בהרכב. יאללה מצאתי. הטלוויזיה נפתחת, זמזום הוובוזלות עוד לא נמאס. אפשר להתחיל.
VIDEO
היתה איזו נבחרת מקסיקנית ברקע, אבל הסיפור כולו הוא דרום אפריקה. ו-וואלה, יש שם כדורגל. טקו מודיסה בכנף, קטלגו אמפלה עושה "טרור" בחוד, פינאר מכשף, אבל היה אחד שבלט מעל כולם - היה לו שיער פגז, ורגל שמאל פצצה.
54 דקות עוברות והוובוזלות כבר נמאסו. אני מתחיל לחשוש שהמונדיאל הזה הולך להיות כולו רוח וזמזומים. ואז, חטיפת כדור, טק-טק-טק, וההוא עם השיער הבלתי נשכח מקבל את הכדור, נגיעה, ופצצה מושלמת אל בין החיבורים. "סוקר סיטי" הפכה למארחת של המסיבה הטובה בעולם. בדקתי, ובדרום אפריקה יש 11 שפות רשמיות, אז אני לא יודע איך אומרים שם "יש!!!", אבל השאגה המעורבבת שנוצרה ביציעים מאותן 11 שפות יצרה את ה"יש!!!" הכי יפה, הכי אותנטי והכי מרגש שאפשר ליצור. ואני? הוספתי את השפה ה-12: "יש!!!".
"ברגע שדיגאצ'יו קיבל את הכדור, 'עליתי על האופניים שלי' באגף שמאל. הנגיעה הראשונה היתה טובה. במחשבה הראשונה רציתי להקפיץ מעל השוער, אבל במחשבה שנייה פשוט שחררתי בעיטה חזקה בגלל שהנגיעה הראשונה היתה טובה, התזמון היה טוב, אפילו העמידה שלי היתה טובה", שיחזר סיפיווה טשאבאללה את השער שכבש, שהיה כמובן זה שפתח את המונדיאל. הוא "עלה על האופניים", כתיאור לספרינט: זה התיאור הכי אמיתי שאפשר לדמיין לשער שיצר את השמחה הטהורה ביותר שניתן לבקש.
והחגיגה? לא רק ביציעים. "אפשר לראות בריקוד שלנו, עד כמה הוא היה מתואם", נזכר טשאבאללה במופע המשותף יחד עם חבריו שיצר לא מעט כותרות. "ידענו שהרגע הזה יגיע. זה שער שגרם לאושר לכל כך הרבה אנשים, ללא קשר לדת, גזע ומין. כולם שכחו מהצרות שלהם", הוסיף השחקן המרגש במונדיאל הזה, לפחות עבורי. וכן, אל תפספסו את החגיגה של הגול - היא לא פחות יפה ממנו.
VIDEO באותה העת הקיצוני בן ה-25 היה שחקנה של קייזר צ'יפס שערך את הופעתו ה-50 בנבחרת. במונדיאל 2010 הוא לא כבש יותר, ולמעשה המשיך לשחק בליגה המקומית עד 2018, אז יצא לגיחה של שנה בטורקיה, ומיד שב לדרום אפריקה. אבל אותם צהריים מאוחרים של ה-11 ביוני הכניסו אותו עמוק לספרי ההיסטוריה, וגם ללא מעט לבבות ברחבי העולם, כולל אחד בישראל.
הגול הזה, המוזיקה של הטורניר הזה, הרגעים בהם שחקנים יוצאי דופן כמו סיפיווה טשאבאללה פורצים לעולם - הם הלב של הכדורגל. הם הרגש, הכיף, הם מה שעושה את הענף הפופולרי ביותר בעולם - הפופולרי ביותר בעולם. ואם תוך כדי הקריאה התחלם לזמזם את "Wavin Flag" או "Waka Waka" - אתם בקצב הנכון. ואם לא, הצטרפו אלינו, היכנסו לאווירה ותיזכרו כמה כיף היה ב-2010.
לחצו לצפייה בשער של טשאבאללה