יש משחקים בהם הסטטיסטיקה מעט עקומה. גרמניה לא היתה אמורה להפסיד ליפן. היא החזיקה 74 אחוז בכדור, שלטה ללא עוררין במחצית הראשונה, יצרה 26 איומים לשער ועד לדקה ה-75 לא היה אדם אחד באצטדיון חליפה שחשב על הסיכוי של הסמוראים הכחולים לבצע מהפך. לצערה היא נפלה על היום שלאלוהי המונדיאל היו תכניות אחרות. גרמניה קרסה בדקות האחרונות וסיבכה לעצמה את החיים.
השיח סביב גרמניה בחודשים האחרונים, ובעצם כבר לא מעט שנים, סובב ברובו סביב שאלת החלוץ המרכזי. למעשה מאז פרישתו של מירוסלב קלוזה לגרמניה אין מספר 9 קלאסי או דומיננטי עם כל הכבוד לקאי האברץ, ניקלס פולקרוג או יוסופה מוקוקו. יכול להיות שאם היה כזה, המנשאפט היו פותחים את שלב הבתים עם ניצחון ולא מגיעים למפגש עם ספרד כשהחבל מונח על צווארם. אבל אולי יותר מכל, ההפסד ליפן הדגיש את הבעיה האמיתית והיא ההגנה.
בסגל של האנזי פליק יש 26 שחקנים, כאשר שבעה מהם מככבים בבאיירן מינכן, ספינת הדגל של הכדורגל הגרמני ובכל יום נתון אחת הקבוצות החזקות ביבשת. הבעיה שמבין אלופי גרמניה, יש רק שחקן אחד בהגנה וגם הוא שוער: מנואל נוייר. למעשה, לראשונה מאז מונדיאל 1982, לגרמנים אין אף מגן או בלם שלובש את המדים של באיירן. באותו טורניר פול ברייטנר, שזכה למעשה במונדיאל 1974 כשחקן הגנה, זז לעמדת הקישור. מאז ועד היום, הבווארים תמיד הביאו לגביע העולם שחקני הגנה.
עובדה זו מלמדת יותר מכל על היעדר האיכות של גרמניה בחלק האחורי. אפשר לגבות את זה במספרים. בטורניר היורו האחרון ספגה גרמניה שבעה שערים בארבעה משחקים - והודחה כמובן בשמינית הגמר. האנזי פליק שירש את יוגי לב לאחר מכן, הצליח לייצב את השורות עם ריצה יפה במוקדמות המונדיאל. אבל כאשר המנשאפט נתקלו ביריבות רציניות הם חזרו לספוג. נוייר הוציא מהרשת תשעה שערים בששת המשחקים בליגת האומות מול אנגליה, איטליה והונגריה.
בתקשורת הגרמנית טוענים שעד ערב המשחק מול יפן היה רק שחקן אחד שידע שמקומו מובטח, אנטוניו רודיגר. הבלם של ריאל מדריד הוא גם השחקן המהיר ביותר שיש לגרמנים מבין הבלמים. ניקו שלוטרבק, שהוצב לידו, וטעה בשער הניצחון היפני, נחשב להבטחה בכדורגל הגרמני בגלל הטיפול והיכולת לצאת קדימה עם הכדור, אך נוטה לא מעט לטעויות אינדבידאוליות שמובילות לשערים. ניקלס זולה, אקס באיירן, וחברו של שלוטרבק לדורטמונד, הוצב בעמדת המגן הימני והיה לנטל על ההגנה: מצד אחד הוא לא תמך מספיק בהתקפה ומהעבר השני חלם ושבר את קו הנבדל, שאפשר לטאקומה אסאנו להבקיע.
ואחרי הפסד כזה, מטבע הדברים צצות הביקורת על ההחלטות של פליק, בעיקר מאחור. לותר מתיאוס אמר למשל: "תמיד תמכתי בפליק, אבל לא הבנתי כמה דברים שהוא עשה במשחק. מדוע הוא לא שיחק עם טילו קהרר כמגן ימני. השערים הגיעו מהצדדים וזולה איננו מגן טבעי. בשער השני היו יותר מדי מרווחים בין שחקני ההגנה וזה לא צריך לקרות". דידי המאן, שחקן עבר נוסף, לא הבין את הזימונים לסגל: "אני לא אומר שמאטס הומלס היה עושה את ההבדל, אבל לא הבנתי מדוע הוא לא נכלל בסגל, ובניגוד אליו בלה קוטשאפ חסר הניסיון מסאות'הפטון כן".
היחיד מבאיירן. נוייר (Stuart Franklin/Getty Images)
גרמניה יכולה לבכות עד מחר. זה מה שיש לה ועם זה היא צריכה לעשות אחר ולצאת מהתסבוכת. הפתרון של פליק יכול להגיע בשני דרכים או בשילובם: שינוי עמדת המגן הימני ושינוי המערך. הדיבור הרווח הוא שיושוע קימיך צריך לחזור ולשחק בעמדת המגן הימני. עמדה בה בא לידי ביטוי בצורה מושלמת בזכייה של באיירן בליגת האלופות ב-2020 אחרי הפציעה של בנג'מין פבאר. פליק שהיה אז המאמן של באיירן לא פוסל את האפשרות הזאת אחרי ההפסד ליפן וכבר דווח על שיחה בינו לבין קימיך, שהסכים לשחק בכל תפקיד שהמאמן יראה לנכון.
קימיך שיחק בתפקיד הזה בגרמניה ביורו של קיץ 2021 והיה אחד השחקנים הבולטים בניצחון 2:4 על פורטוגל. באותו משחק, הגרמנים גם שיחקו עם שלושה בלמים ואומנם ספגו פעמיים, אבל היו איום בלתי פוסק על השער הפורטוגלי וסיפקו את אחד המשחקים הגדולים שלהם בשנים האחרונות. הצבתו של קימיך בצד ימין, משמעותו גם הכנסתו של לאון גורצקה למרכז השדה לצד אילקאי גונדואן, ויצירת עומס במרכז השדה, עם עוד שחקן שבונה התקפות. האופציות האחרות הן כמובן פרסונליות. לוקאס קלוסטרמן או טילו קהרר במקום זולה. נוסחה שכבר נוסתה בליגת האומות ולא הניבה תוצאות.
נבחרת גרמניה מגיעה למשחק הגורלי מול ספרד עם הגב אל הקיר. שתי נבחרות שמאופיינות בריכוז גבוה של שחקני באיירן וברצלונה. במפגשים הקודמים בליגת האלופות, הבווארים חיסלו את פדרי, גאבי, סרחיו בוסקטס ואחרים. אבל בנבחרת המומנטום שונה לגמרי. כדי שגרמניה תמצה את הפוטנציאל שלה, עליה ליצור איזון בין מערכי הקבוצה, ולממש את הכישרון הגדול שטמון באותם שחקנים של אלופת גרמניה. פליק מבין שהוא חייב לשנות משהו כדי שגרמניה לא תודח שוב בשלב הבתים, בפעם השניה ברציפות.