אורי מגבו: "הכדורגל הציל אותי מהקשיים ברחוב"

אורי מגבו לא מרבה לדבר עם התקשורת ולחשוף סיפורים אישיים, אבל כשהוא מחליט לעשות זאת - נותר רק להאזין ולהתמלא בהשראה. הוא החל לשחק כדורגל מקצועני רק בגיל 15 ומאז הספיק לעבור בשלל תחנות ברחבי הארץ, ביניהן בית"ר ירושלים (בשתי קדנציות שונות).

השבוע מגבו בן ה-35 חתם בקבוצת נעוריו מכבי קביליו יפו ובראיון ליגאל גולדשטיין בפודקאסט "ליגה אחרת", סיפר על הדרך המיוחדת שלו, הקשיים, התקופה בבירה, מנור סולומון וירדן שועה, העתיד והטרגדיה שעבר.

האזינו>>

מה עושה בימים אלו?
"שומר על כושר, מחכה להצעה הנכונה. הכל באוויר כרגע".

זה נתפס שאתה בן 35 ואתה לקראת סוף הקריירה?
"לא נתפס. לא פשוט. זה משהו שמלווה אותי כל החיים. תמיד יש הצורך להמשיך עד כמה שהגוף יכול".

ספר על תחילת הדרך שלך
"גדלתי בבת ים ועברתי לפלורנטין. עד גיל 15 שיחקתי בשכונה. גדלתי במשפחה קשת יום, לא היה לנו הרבה כסף. חוג היה מותרות. לא היתה לי היכולת הכלכלית ללכת לחוג. הייתי משחק בשכונה, קט רגל".

איך הגעת לכדורגל מקצועני?
"היה לנו חבר בשכונה ששיחק במכבי יפו. אמרנו 'בוא נלך איתו'. ראו אותי ואחרי אימון-שתיים הביאו לי חולצות וכדור. ככה התחיל הרומן עם מכבי יפו".

מה זה אומר שלא היה כסף בבית?
"היינו ארבעה ילדים ואמא שלי גידלה אותנו לבד. היא לא הייתה יכולה לעבוד. היא קיבלה קצבאות, סכומים כדי לחיות. התחלתי לעבוד בגיל 13-14. כל עבודה מזדמנת שמצאתי. כל מה שיכול היה להביא כסף הביתה. מלצר, שליח, מחלק פלאיירים, שוטף מדרגות. הבית לא היה מקום נעים. הייתי מטייל אצל חברים, משחק כדורגל. מתי שהייתי צריך לעבוד, הייתי עובד".

הלכת לראות כדורגל?
"התפלחתי. זה לא היה כמו היום, עם אבטחה. זה היה 'שכונה'. היינו עולים על הגגות במשחקים של בני יהודה. זו ילדות שונה ממה שיש היום. זה לא פשוט, אבל אתה נהנה מהחוויות כילד".

היית קרוב ללכת בכיוונים לא טובים?
"זה תמיד היה סביבי והיו לי חברים שהלכו לפנימיות כי הם היו 'שובבים' במילה עדינה. תמיד הכדורגל איכשהו סחף אותי. היה לי חלום להיות כדורגלן מקצועי וזה הציל אותי מהקשיים ברחוב".

איך נראתה תחילת הדרך שלך בכדורגל?
"בגיל 20 שיחקתי בליגה ב' עבור 1,500 ש"ח. ההורים שלי טסו לאנגליה והייתי חייל בודד. היתה לי תקופה של 9-10 חודשים שהייתי עובד בסופר מ-23:00 עד 07:30. משם הולך לבסיס מ-08:00 עד 17:00. ב-18:00 היה לנו אימון ביפו. מסיים את האימון וישן שעתיים בבית. דודו דהאן אמר לי שאם אני רוצה להיות מקצוען, אני לא יכול לעבוד בסופר בלילה. הוא אמר לי שייתן לי את המשכורת שנותנים לי בסופר".

"סיימתי את העונה בליגה הלאומית בראשל"צ. דודו דהאן שלח אותי יחד עם איתן טיבי לשרלרואה בבלגיה. שיחקתי שם שני משחקים אימון ובישלתי פעמיים בתור מגן. הבעלים רצה אותי והמנהל המקצועי רצה את טיבי. הלכו בסוף עם המנהל המקצועי. בסוף חתמתי באשדוד בליגת העל. ג'ון גרגורי היה המאמן".

המעבר לבית"ר
"היתה לי הצעה מקריית שמונה ומבית"ר ירושלים. התקשר אליי אושרי דודאי ואמר לי שאני צריך לבוא לאימונים ולעשות בדיקות רפואיות. הסוכן שלי אמר לי שרוצים אותי למבחנים. אני אומר לו 'זה אצל שי וסלובו, הם מכירים אותי'. מסתבר שטביב ניסה להוריד אותי במו"מ ואמר לסוכן שלי 'אפשר להביא אותו ב-5,000 ש"ח?'. באתי כבר לנסוע לק"ש, אישהו טביב התעשת ובסוף חתמתי בבית"ר".

"בתור ילד, אתה שומע 'בית"ר ירושלים', זו קבוצה טופ 4 שיש בארץ. נראה לי שיש להם הכי הרבה אוהדים בארץ. התרגשות, צמרמורות, זה לא נתפס לי. אני, אורי מגבו מבת ים, חותם בבית"ר. זה היה סוג של חלום. היתה לי היכרות עם המאמנים, אז היה לי יותר קל להיכנס לשם. נתנו לי הזדמנות ואני חושב שלקחתי אותו".

"בתחילת העונה סיימנו שלוש פעמים בתיקו. הקהל צעק לסלובו ושי 'תחזרו לבית"ר ת"א וקחו את מגבו איתכם'. היה לחץ של הקהל שלא הייתי רגיל אליו. לא הייתי במועדונים עם לחץ של קהל. כשאתה מגיע לקבוצה כזו, אתה מקבל מבול של הודעות. אתה הופך מאנונימי לכוכב".

סיפור על מכבי פ"ת
"הוא איש מיוחד. הוא קיבל אותי כמו בן. הרגשתי ממנו וייבים טובים וחתמתי. ביום חמישי הגעתי לאימון ולאחר מכן היה משחק נגד הפועל ב"ש. ישבתי על הספסל ולא ממש הרגשתי שייך. רפואה הכניס אותי בדקה ה-87 בפיגור 0:1. קיבלתי את הכדור באזור של הרחבה, הכדור קופץ, עשיתי 1:1 ופתאום הבנתי שעשיתי את ההחלטה הנכונה. זה היה רגע אדיר מבחינתי".

"עשינו התרמה למשפחות נזקקות. כל אחד שם 50 ש"ח, 200 ש"ח. באו ליוסי בניון והוא פתח את הארנק והוציא 2,000-2,500 מזומן ש"ח ואמר 'מצטער, זה מה היה לי'. זה מה מראה כמה הוא צנוע. ראו אז גם את הכישרון הגולמי של מנור. המהירות, הכח. אף אחד לא חשב שהוא יעשה מה שהוא עושה עכשיו. זה מדהים. הוא עובד קשה כדי להצליח".

ההיכרות עם ירדן שועה
"לדעתי כל העניין סביבו יוצא כי הוא רוצה להראות את היכולות שלו ככדורגלן. אם בדרך יש מכשול, הוא כנראה לא מגיב לסיטואציה נכון. בסופו של דבר הוא ילד טוב. בכל פעם שהייתי צריך משהו, היינו שם אחד בשביל השני. בתקשורת זה מנופח. בסופו של דבר הוא אחלה בנאדם".

משה חוגג
"לא הייתה לי יותר מדי אינטראקציה איתו. היתה פעם אחת שהוא הצדיע לי אחרי גול. הוא ניסה לעזור לבית"ר כמה שהוא יכול. הוא הסתבך במה שהוא הסתבך. הוא מעיד על עצמו שהוא תוצר על עבודה קשה. אולי ככה הוא התחבר אליי. אני גם סוג של שחקן של עבודה קשה. אומרים עליי שאני מהדור של פעם. לא מפחד לרדת לגליץ' או להכניס את הראש לכל סיטואציה".

מה עומד מאחורי "הצבא של אורי מגבו"?
"כולם הרימו גבה כשחתמתי בבית"ר בפעם השניה, והיה 'סתלבט' כזה. ואני למדתי שמי שאין לו הומור עצמי, לא יודע לצחוק. זה התגלגל והיה משחק שהבקעתי שער ניצחון מול אשדוד. פתאום הדף שפתחו אחריי התחלף. סיימתי עם 7 שערים ו-3-4 בישולים. זה התעצם לזה שזה נהיה דף הערצה, וככה גם גיבשתי את החגיגה של ההצדעה".

מה המוצא שלך?
"אבא שלי ניגרי, אמא שלי ז"ל פרסיה. השילוב יצר בלבול בקרב החברה הישראלית. בכל מקום שאני הולך, זורקים לי מילה באמהרית. אמרו לי שאני אתיופי, תימני, ברזילאי, הודי, ערבי. הכל מהכל".

אמא שלו ז"ל
"אשתי נכנסה לניתוח קיסרי ורצינו להתקשר לאמא שלי שהיא הולכת להיות סבתא. ניסינו להשיג אותה. התקשרתי אליה כל הבוקר והיא לא הייתה זמינה. האחיות שלי נסעו אליה, דפקו בדלת ואף אחד לא ענה. התקשרתי לאבא שלי שילך לראות מה קורה. הוא גם לא הצליח לפתוח את הדלת והזמנו פורץ. הוא פרץ פנימה וראינו את אמא שלי שוכבת ללא רוח חיים במיטה".

"אשתי אחרי קיסרי, הילדה בטיפול נמרץ ואי אפשר להיכנס אליה. אני הייתי היחיד שיכול היה להיכנס. עזבתי הכל והלכתי לראות את המצב אצל אמא שלי. זה לא היה פשוט. הרגשתי שאני שם ולא שם. לא ידעתי איך להתנהג בסיטואציה הזו. הייתי צריך להיות חזק בשביל האחיות שלי ולתפעל את הדבר הזה כי אין מישהו אחר שיכול לעשות את זה. ניסיתי להתנתק, כמה שפחות רגשות. הייתי שם עד אחת בלילה. קברנו אותה רק ביום ראשון. לא אשכח את היום. שמחה מהולה בעצב, חיים מול חיים".

מה הלאה?
"אני שואף הכי גבוה שאני יכול להגיע. יש לי כמה הצעות מהלאומית. יש לי הצעה מיפו וזו יכולה להיות סוג של סגירת מעגל. מחכה לראות מה ההצעה הכי טובה שתהיה לי לקריירה. אני מרגיש עדיין רעב ובכל הקבוצות ששיחקתי הייתי בין הטופ 5 ב-GPS".