אחת הקלישאות האהובות ביותר על כתבי הספורט ברחבי העולם היא ההקבלה של מישהו למישהו מוכר יותר. העידן שבו כל ילד עם תספורת פטרייה ודריבל היה "מסי ה-X" בהתאם לארץ מוצאו חלף מהעולם, אבל יש משהו נוח בהשוואות האלה. "שאקיל אוניל הפרסי", "פפ גווארדיולה הצ'כי" וכן הלאה חוסכות לנו הרבה מילים, גם אם ברוב המקרים הן חוטאות למציאות. לא הפעם.
הכתבה שאתם עומדים לקרוא עכשיו מספרת על ברוס ארנה, אלכס פרגוסון האמריקאי. הוא אימן את נבחרת ארצות הברית בין 1998 ל-2006 ושוב בין 2016 ל-2017, עבר במספר קבוצות MLS, זכה בחמש אליפויות ו-4 פעמים במאמן העונה של הליגה, בהפרש של 22 שנה בין הזכייה הראשונה לאחרונה. בגיל 71 הוא אחד מאנשי הכדורגל החשובים ביותר במדינת הספורט המוצלחת בעולם. לאחרונה הוא פוטר מקבוצתו, ניו אנגלנד רבולושנס, בבושת פנים.
שנתיים לפני המונדיאל שייארח במדינה, וכשהליגה המקומית בתנופה אדירה הודות להגעתו של ליאו מסי, המאמן המזוהה ביותר עם הכדורגל עזב בפיצוץ. כדרכם של סיפורי ספורט אמריקאיים, הוא היה עמוס מדי, גרנדיוזי מדי, דרמטי מדי ואחד שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים. אז למה ברוס ארנה אמור לעניין אותנו? מה בעצם קרה שם?
ארנה, כאמור, הוא אולי המאמן הגדול ביותר בכדורגל של ארצות הברית. הגרדיאן הגדיר אותו כ"פרגוסון האמריקאי", וגם "פופוביץ' של הכדורגל" זאת השוואה לא רעה בכלל. הוא אימן במשך שנים את נבחרת הפסים והכוכבים, רשם קדנציות לא רעות בוושינגטון, ניו יורק ולוס אנג'לס, וב-2019 בחר בניו אינגלנד לפני מספר הצעות אחרות, כולל נבחרת סקוטלנד. הוא הצליח בצורה לא רעה עם הרבולושנס וזכה איתם במקום הראשון בעונה הסדירה וגם בפלייאוף רשם הישגים נאים. גם אם נראה שהוא מעט אחרי השיא, הוא נתפש כקונצנזוס.
באוגוסט האחרון נפלה פצצה. ניו אינגלנד הייתה עמוק במאבק על המקום הראשון במזרח, ואז הקבוצה הודיעה שארנה הוצא לחופשה כפויה לאחר "משפטים לא רגישים ולא הולמים". הקבוצה סירבה להרחיב בנושא, ולאחר חודש קיבלה את ההתפטרות של ארנה. היא סירבה לקיים מסיבת עיתונאים לאחר מכן, מחשש שתישאל על הנושא.
למה ארנה פוטר? (Getty)
בשונה ממקרים כמו זה של רוברט סארבר (בעלי הסאנס שספק אולץ למכור את הקבוצה) או של אלן דג'נרס, מנחת תוכניות האירוח הפופולרית ששקעה לאחר שהואשמה ביצירת סביבת עבודה אלימה וסקסיסטית, השחקנים היו בצד של ארנה. הם סירבו להתאמן אחרי שהקבוצה קיבלה את ההתפטרות של המאמן והמנהל הספורטיבי, אדם עם כוח מוחלט בכל הקשור לניהול המועדון, ודרשו מהקבוצה תשובות בקשר לסיום תפקידו של המאמן המוערך. אותם שחקנים היו חלק מאחת הקבוצות ההתקפיות והמהנות ביותר בליגה, כזאת שזכתה למחמאות מאוהדים שונים על הכדורגל היוזם ומלא שמחת החיים. אותה שמחת חיים, גם על הדשא, נעלמה.
עוזרו, ריצ'י וויליאמס, סירב להרחיב בקשר לסיבת פיטוריו והוזז מתפקיד המאמן הזמני לאחר ש"מעט מאוד שחקנים היו מוכנים לסמוך עליו". וויליאמס, ככל הנראה, היה חלק מהחקירה סביב החשדות שעלו סביב ארנה, כאלה שהפתיעו גם את רוב המעורבים בתוך המועדון. החקירה נגמרה בכך שארנה עזב את תפקידו, ובכך שהוא יצטרך לקבל אישור מיוחד מהקומישינר (מנהל הליגה) של ה-MLS אם ירצה לחזור לעבוד בה. אדם שזכה ב-5 אליפויות, בפרס מאמן השנה 4 פעמים ונחשב לאחד האנשים המוערכים ביותר, בגלל האשמות לא ברורות.
אנחנו לא יודעים מה ארנה בן ה-72 עשה והוביל לפיטוריו הישירים, ולסיום קריירה די מביך, אך השמועות השונות לא מייחסות לו מעשים פיזיים. "אני יודע שעשיתי טעויות ואלמד מהן", אמר ארנה בהצהרה קצרה, כשה-MLS, קבוצתו מניו אנגלנד ועוד סירבו להגיב. בשלב הזה, באופן טבעי, התחילו הקונספירציות.
"דון גארבר, קומישינר ה-MLS, לא אהב את ארנה מהרגע הראשון", נכתב בגרדיאן. גארבר אמר בעבר ש"ארינה היה יכול להיות פט ריילי שלנו, אבל מתנהג בצורה אמוציונלית ומביכה", ומערכת היחסים הבעייתית שלו עם התקשורת לטובת שחקניו עלתה מחדש. יכול להיות שה-MLS חיפשה הזדמנות להפטר ממנו.
וויליאמס, ששיחק במשך שנים אצל ארנה וגדל אצלו כעוזר מאמן, הוצג כמי שהיה שותף לקנונייה והוביל לאותן האשמות לא ברורות. עוזר מאמן הקבוצה ואגדת המועדון, שלייר ג'וזף, פוטר גם הוא יחד עם ארנה לאחר עימותים חוזרים ונשנים עם וויליאמס. השחקנים בקבוצה - שניצחה משחק 1 מ-4 בלי ארנה - בצד של המאמן המפוטר.
לצד הנרי. אגדה אמריקאית (Getty)
העונה עדיין בעיצומה, והרבולושנס עם מאמן זמני שני על הקווים והרבה מאוד חוסר בהירות. ה-MLS, בדומה לליגות ספורט אמריקאיות אחרות, מתיימרת להיות בראש מבחינת נושאים ערכיים כמו שקיפות או סובלנות לתרבות אלימה. אדם שמתנהג בצורה לא הולמת במקום העבודה שלו ועושה זאת מספר פעמים לא צריך להיות בעמדת כוח, וההזזה הפומבית למען יראו וייראו נראית כמהלך נכון מבחינה ערכית.
אלא שלפחות כרגע לא ברור מה הם אותם מעשים. במקרה של רוברט סארבר ופיניקס או של דונלד סטרלינג והקליפרס, שני בעלי קבוצה שנאלצו למכור אותה לאחר שייצרו אווירה עוינת. התקשורת האמריקאית חשפה בהרחבה את האווירה האלימה שהם יצרו והקבוצות היו מוכנות לשתף פעולה. במקרה של ה-MLS ושל הכדורגל האמריקאי, שידוע כמי שמאמין בשקיפות? צרצרים.
זה מעלה מספר תהיות. קודם כל, ברוס ארנה בן 72 ועבד ב-6 קבוצות שונות (כולל הנבחרת). קשה להאמין שההתנהגות הזאת החלה רק בשנים האחרונות ברבולושנס. שש שנים אחרי שמהפכת MeToo פרצה לחיינו, אף אחד לא היה מודע להתנהגות החשודה הזאת? אנשים בעמדות כוח לא היו מודעים וחיכו לתלונות של הקורבנות?
מעבר לכך, אם הכדורגל האמריקאי כארגון (בדמות ה-MLS) מתנגד ליחס כה בעייתי לנשים, מדוע מאמן שהודה בתקיפת בת זוגו והיה מעורב בניסיון סחיטה מאמן את הנבחרת הלאומית? הערכים של הנבחרת, על פניו, גבוהים יותר משל הליגה עצמה. האמריקאים נימקו את ההחלטה להשאיר את ברהאלטר בדו"ח מפורט. למה אין אחד כזה ב-MLS?
את התשובות, אולי, נקבל רק בדוקו של נטפליקס בעוד כמה שנים מהיום. "הרבולושנס מרגישים כמו אופרת סבון ולא קבוצת כדורגל", נכתב ב-CBS. "כולם בורחים מהסברים, הבעלים (משפחת קראפט, שמחזיקה גם בניו אנגלנד פטריוטס) סירבה להרחיב. שעות לאחר שוויליאמס דיבר עם התקשורת כמאמן זמני וסירב להרחיב הוא פוטר". כל הסיפור הזה, אגב, התרחש במסגרת של 4-5 ימים.
מה יישאר מהזיכרון של ברוס ארנה? (GETTY)
כרגע, הסאגה הזאת מעסיקה את הכדורגל האמריקאי יותר מההצלחה של מסי או המונדיאל המתקרב, ובצדק מסוים. הכדורגל היה קיים בארה"ב עוד לפני הגעתו של הפרעוש בזכות אנשים כמו ברוס ארנה. "אולי ה-MLS נכנסת לעידן חדש", סיכמו בגרדיאן, "בו התנהגות לא מקובלת היא משהו שלא עוברים עליו לסדר היום. זאת התקדמות מבורכת. אבל כל עוד אף אחד לא אומר כלום, הקריירה של אחד המאמנים הגדולים ביותר מסתיימת בכתם ענק וסימן שאלה גדול עוד יותר".