עדיף לשתוק: הראיון שהרס סופית את תדמית ג'ורדן הנדרסון

הקיץ האחרון בשוק ההעברות העולמי, היה ללא ספק בסימן הליגה הסעודית. המעבר של רונאלדו בעונה שעברה נתן את אות הפתיחה, ובחודשים האחרונים, המדינה מהמפרץ פשטה על הכדורגל האירופי בניסיון למשוך כמה שיותר שמות גדולים אליה, ולפתות אותם תמורת משכורות עתק, כאלה שהם לא היו חולמים לקבל ביבשת הישנה.

שחקנים כמו כמו ניימאר, בנזמה, ריאד מחרז, סאדיו מאנה, אנגולו קאנטה, פאביניו וקולידו קוליבאלי מצאו את עצמם עושים את הדרך לסעודיה, וזאת באמת רשימה חלקית מאוד, אך שם אחד, לא נוצץ במיוחד, עורר אולי את תגובת הנגד הגדולה ביותר. ג'ורדן הנדרסון, שחקנה של ליברפול ב-12 השנה האחרונות והקפטן המעוטר ביותר שלה בעידן הפרמיירליג, הצליח לעורר את הזעם הגדול ביותר.

הסיבה, כפי שכבר דנו בה בעבר גם באתר זה, הייתה העבודה שבניגוד לפרופיל של שחקנים אחרים שעברו לסעודיה (באחוז גדול מאוד בעלי שורשים מוסלמים), הנדו נחשב במשך השנים לאחד הלוחמים הגדולים ביותר למען קהילת הלהט"ב, אותה קהילה שסובלת מרדיפה במדינה בה זכויות אדם הם בגדר המלצה בלבד. המעבר של הנדרסון, כדורגלן פרמיירליג מצליח שהפרוטה בוודאי לא חסרה לו, דווקא למדינה שנוגדת כל ערך אותו הוא דאג להדהד בעבר, אכזבה רבות את קהל אוהדיו.

אבל בנושא הזה, עסקנו כבר בעבר. אז מדוע הוא התעורר מחדש? מכיוון שהשבוע, למי שפספס ולמי שלא, ג'ורדן הנדרסון החליט לשבת לראיון עומק מקיף, ארוך ו"כנה", בו ניסה לנקות את שמו, לפנות לקהל מעריציו ולהסביר את הסיבות בגינן עבר לסעודיה. כבר כעת ניתן להגיד, שמדובר היה באחד הראיונות הגרועים ביותר שקראנו מספורטאי, אולי בכלל מדמות ציבורית, כזה שקבר את מעט הקרדיט שנשאר לו.

עם פרסום הראיון, הכותרות בלבד עוררות זעם ברחבי הרשת, זעם שהתפשט כאש בשדה קוצים. אלו היו אלפי מילים שהם מופת לניתוק, זלזול, וההוכחה הטובה יותר ש"גם לא לדבר זאת אופציה". אם במשך שנים לימדו אותנו שכל פרסום הוא פרסום טוב והעיקר הוא שמדברים עליך, הראיון הזה היה דוגמא נדירה לכך שלפעמים, צריך להשאיר את הדברים פשוטים. לשתוק, או להגיד את האמת כמו שהיא.

הראיון הזה, בו ניסה הנדרסון למכור לקוראים שהוא "לא עבר לסעודיה בשביל כסף", ו"מדובר באתגר חדש ומרגש עבורי", צריך להיות שיעור בתקשורת לכל ספורטאי וכדורגלן. שיעור באיך לא להתראיין, שיעור באיך לא לזלזל בקהל שלך. בסופו של דבר, בואו נשים את הדברים על השולחן. יש סיבה אחת בלבד שבה כדורגלנים הולכים לכדורגל הסעודי. לא צריך להתבייש בה, ובטח שלא צריך להחביא אותה.

לצד התשובות על ה"סיבות המקצועיות", בראיון לא פסחו גם על שאלות בנושא הפיל שבחדר. קהילת הלהט"ב, התמיכה בה, סרט הקפטן בצבעי הקשת אותו ענד בעבר. בנושא הזה, הנדו, כמו פוליטיקאי אמיתי, שינה לפתע את קו המחשבה שלו. "אני לא אעשה שום דבר שאפגע באמונה של אנשים". אותה אמונה שגורמת לקהילה שלמה להרגיש נרדפת. וכמובן, האמירה שלו על קהילת הלהט"ב, "אני מצטער שהם מרגישים ככה". פאסיב אגרסיב במיטבו.

במהלך הראיון ניסה הנדרסון למכור את הגעתו לשם כתהליך חיובי שבו הסעודים מקבלים שחקן מסוגו שקידם מטרות מסוג אלה, אך העובדה שהוא הבהיר כי לא יקדם אותן בזמן שהוא שחקן אל אתיפאק, בסך הכל מוכיחות את מה שכולנו ידענו - הכסף הגדול הצליח להשתיק גם אותו, הנזק למטרות לטובתן הוא נלחם הוא עצום, והפגיעה אותה מרגישים חברי הקהילה, בטח אלו מהם שאוהדי לחברפול וראו בהנדרסון כדמות נדירה שנלחמת עבורם בעולם בו הם לא מרגישים שייכים, היא עצומה.

אני לא יועץ תקשורת, אך יש לי טיפה הבנה בראש של בני אדם, וטיפה אינטילגנציה רגשית. אולי כדאי שבעידן שבו אנחנו חיים, שהמידע חשוף לכולם וקשה לברוח מהאמת, אנשי ציבור יכבדו את קהל הקוראים שלהם בתשובות אמיתיות, לא מתחמקות, ובטח שלא בשקרים בוטים. ג'ורדן הנדרסון הצליח בצורה יוצאת דופן ונדירה כמעט, להפוך ראיון יח"צ לראיון שהרס סופית את טיפת  התדמית החיובית שהוא עוד ניסה לשמר לעצמו.

"ערב טוב, אני יודע שזנחתי את הערכים עליהם נלחמתי במשך שנים ואכזבתי אנשים רבים בקהילה. עשיתי זאת בשביל הכסף, כי מדובר בהצעה שלא הייתי יכול לסרב לה".

ככה קל, ככה פשוט, ככה מכבד.