הנחת יסוד ידועה בכדורגל היא שאחרי ניצחון, רק הולך וגובר והסיכוי שלך להפסיד במשחק הבא. במקרה של פ.ס.וו. מודל 2023/24, כל ההסתברויות והסטטיסטיקות המוכרות מושלכות לפח. הקבוצה של פטר בוס ממשיכה לנפץ כל יריבה שנקרית בדרכה ואחרי שגברה 1:3 על אקסלסיור בשבת האחרונה, השלימה סיבוב ראשון פנומנלי עם 17 ניצחונות מ-17 משחקים, שווה לשיא ליגה שלמעשה היה שייך לקבוצה הכי גדולה בתולדות איינדהובן - פ.ס.וו. של חוס הידינק, שזכתה בטרבל, אליפות, גביע ואליפות אירופה ב-1987/8.
פ.ס.וו, יש לציין, היא הקבוצה היחידה בכל אירופה בעלת מאזן מושלם בליגה ועושה את זה כמו מכונה עם כדורגל סופר התקפי ומרענן שהוליד 59 שערים ב-17 משחקים, כלומר ממוצע של כמעט 3.5 שערים למשחק, כאשר ההגנה הוציאה רק 7 כדורים מהרשת. המאזן המהפנט של בוס ושחקניו בא לידי ביטוי גם בפער הגדול - 12 נקודות - שפתחה מי שנראית כמו אלופת הארדוויזה הוודאית הבאה, על פני האלופה הכנראה יוצאת פיינורד. פער שלא נראה בפרק הזמן הזה כבר 26 שנה בכדורגל ההולנדי.
אם כל זה עדיין לא מרשים אתכם, נזכיר כי פ.ס.וו. העפילה לשמינית גמר ליגת האלופות לראשונה אחרי 8 שנים וצפויה לפגוש את דורטמונד בשלב הנוקאאוט הראשון בחודש הבא. בדרך לשם היא ריסקה את ריינג'רס עם חמישייה בפלייאוף, ניצחה את סביליה ולאנס בשלב הבתים והפסידה רק פעם אחת לארסנל, סגנית אלופת אנגליה. על הגביע ההולנדי היא כמובן רוצה לשמור ואחרי שגברה 1:3 על טוונטה, היא תתמודד השבוע מול פיינורד בשמינית הגמר. הקבוצה של בוס חיה ובועטת בכל המפעלים.
כל זה ממש לא היה מובן מאליו בקיץ אחרי העזיבה של מארק ואן בומל (מחזור לסיום העונה), כאשר הקבוצה סיימה שבע נקודות אחרי האלופה פיינורד. וכמו שקורה תמיד בהולנד, הכוכבים הגדולים עזבו את שלוש הגדולות והקלפים התערבבו מחדש. פיינורד נחלשה הלכה למעשה, אייאקס רשמה את אחת מפתיחות העונה הכי גרועות שלה בהיסטוריה וגם לפ.ס.וו. היו לא מעט תירוצים במיוחד אחרי העזיבה של הטאלנט הגדול צ'אבי סימונס (נרכש ע"י פ.ס.ז' והושאל ללייפציג) וכמובן איברהימה סאנגרה, הקשר המצויין שעבר לפורסט. חצי שנה קודם לכן, קודי גאקפו, יקיר האוהדים, עזב לכסף הגדול של ליברפול.
בוס. גשם של ניצחונות (Getty)
לבוס היה הרבה מאוד מה להוכיח כאשר קיבל את המושכות בפיליפס סטאדיום. אחרי הכל, מאז עזב את אייאקס, אותה הוביל לגמר הליגה האירופית ב-2017, הוא קיבל קרדיט גדול בליגות הבכירות ובמועדונים הישגים, אבל פוטר מדורטמונד, לברקוזן וליון ונוצרה לו תדמית של מאמן שהולך עם הפילוסופיה ההתקפתית שלו ונופל יחד איתה לתהום. החזרה להולנד היתה צפויה, נוכח הנסיבות, ובדיעבד מסתבר שזה היה הצעד הנכון ביותר מבחינתו בשלב הזה של הקריירה.
בכל המקומות שעבד, תמיד הוזכר אקס מכבי תל אביב כמי שמקדם צעירים. העונה הזו אפשר לציין שלושה המשתייכים לקטגוריה הזו ופורחים: אולי הבולט ביותר הוא הקיצוני הימני יוהאן בקאיוקו הבלגי, שמבוקש בחצי אירופה. בצד שמאל מתפעל את האגף מאליק טילמן, המושאל מבאיירן מינכן, שכבש 5 שערים העונה והפך לבאנקר בהרכב של המוליכה הגאה. גם אסמעיל סאייברי, הקשר ממוצע מרוקאי, זוכה להרבה יותר קרדיט תחת בוס מאשר ואן ניסטלרוי וגומל למאמן על העבודה הנמרצת במרכז השדה. אגב, תאי עבד, שעלה השנה באופן רשמי לבוגרים, אולי צפוי לקבל דקות מועטות לקראת סיום העונה כאשר הליגה תוכרע למעשה.
הרנסאנס הגדול ביותר שייך ללוק דה יונג. החלוץ, שניסה לעשות את קפיצת המדרגה ובילה בסביליה וברצלונה, לא הצליח להתאקלם מעבר לים וחזר לליגה ההולנדית. אחרי השלושער מול אקסלסיור, הוא העמיד את מאזנו על 15 שערי ליגה והפך לכובש ה-10 אי פעם בתולדות הארדוויזיה, כשבאירופה הוא ממשיך לתת תפוקה יפה. לא מדובר עוד בבחור הגדול והגמלוני שמחכה ברחבה כדי לנגוח. הוא משתתף בכל משחק ההתקפה של פ.ס.וו. ומדורג שלישי בקבוצה ביצירת מצבים.
"כדורגל לרוחב, כדורגל לאחור, כדורגל של מסירות ארוכות – אלה דברים שאני לא אוהב", אמר פעם בראיון בוס, "אני רוצה לעודד כשאני רואה כדורגל. זה חייב להיות כיף. אני רוצה שהקבוצה שלי תשחק כמו שהקהל רוצה". עם הגישה הזו הגיע בוס לאיינדהובן, כשהוא מחליט לשנות לגמרי את הסגנון שקדם לקבוצה תחת ואן ניסטלרוי. הרבה פחות כדורגל ישיר ומעברים מהירים ויותר כדורגל שמתבסס על הנעת כדור, שימוש בשחקני אגף שנכנסים לאמצע, הצטרפות גדולה של שחקנים לרחבה והרבה יצירתיות ודמיון.
עבד. יקבל דקות אחרי הבטחת האליפות? (Getty)
הבוס-בול, כפי שמכנים זאת בהולנד, מבוסס כאמור על פוזשן לפי האמירה הכי מפורסמת של יוהאן קרויף: "אם הכדור לא אצלך, אתה לא יכול לנצח". פ.ס.וו של העונה היא קבוצה שחונקת את היריבות שלה בשטח שלהן בזכות משחק לחץ גבוה וכמעט ולא מאפשרת להן להניע את הכדור. על כל איבוד כדור של האדומים-לבנים, סופרים 5 שניות כדי להשתלט על הכדור החוזר. לעיתים הקונספציה הזו קורסת, כמו שקרה לפ.ס.וו. בתבוסה לארסנל, ששברה פעם אחר פעם את משחק הלחץ וכבשה ארבעה שערים קלים בלונדון.
"לרוב לשחקנים לוקח זמן לדרישות הלחץ הגבוה", סיפר בוס לאתלטיק בעקבות פתיחת העונה המדהימה, "אבל לשחקנים האלה יש רעב גדול. הם לא זכו באליפות כבר חמש שנים. הם אולי לא הכי טובים שאימנתי, אבל אני יכול להגיד שמעולם לא אימנתי חבורה כזו. יש לי שחקנים אינטילגנטים שקולטים את העבודה מהר. כבר אחרי שבועיים אמרתי לתקשורת בהולנד שאנחנו הולכים לעונה מיוחדת".
עד לאן יכולה פ.ס.וו להגיע העונה? אם שואלים את אד דה מוס, מאמנה לשעבר, התשובה היא: גבוה מאוד. "הכדורגל של פ.ס.וו. העונה הוא פשוט אדיר וזה נראה שהיא מפרקת כל יריבה ללא מאמץ בליגה. התחושה שלי שהיא יכול להשוות את ההישג של אייאקס, שגברה על יובנטוס וריאל מדריד והעפילה לחצי גמר ליגת האלופות ב-2018/19. זה לא לגמרי אמורה להיות המטרה ופ.ס.וו. יכולה לעשות את זה", קבע הפרשן הבכיר בפסקנות. אם שואלים אותנו, אז כמובן שהכל תלוי הגרלה, שכרגע גורמת לאנשי איינדהובן להיות אופטימיים.
אם לא יקרה משהו יוצא דופן פטר בוס יזכה באליפות לה הוא חיכה כבר כמעט 25 שנה כמאמן בכיר. כשחקן זכה בוס להניף את הצלחת עם פיינורד אי שם ב-1993, אך הפעם היחידה שבה סיים ראשון כמאמן היתה ב-2005, כשהעלה את הרקאלס אלמלו לליגה הבכירה בהולנד. מאז הוא הספיק לחוות הפסדים כואבים בגמר האירופית ובגמר הגביע הגרמני עם אייאקס ולברקוזן בהתאמה. סוף כל סוף, המאמן מתקרב לשבור את הסטיגמה הלא סימפטית של "לוזר". ובדרך לשם הוא עושה את זה באופן הכי מרשים שאפשר לדמיין. בדרך שלו.