העונה הטובה האחרונה של הפועל תל אביב, לפחות ברמת ההישגים והתוצאות, היתה 2017/18 - אז היא עלתה לפיינל פור בפעם הראשונה מאז שחזרה לליגה הבכירה בגלגולה הנוכחי. אלא שכמעט כל אדם שקשור למועדון לא יסמן את העונה ההיא כמוצלחת: הדרך לשם לוותה במתיחות כמעט יום יומית בין דני פרנקו (בקדנציה הראשונה) להנהלה, הקבוצה לא הציגה כדורסל מרשים במיוחד ובאופן כללי "לא היה כיף בעונה ההיא", כפי שהגדיר זאת אחד מאנשי הפועל ת"א, למרות השורה התחתונה.
הנקודה היא שהגדרה של "הצלחה" בעונה של קבוצת ספורט מורכבת, קודם כל, מההישגים ומהמתכות שהיא מכניסה לארון בסוף העונה, אבל גם ממצבור החוויות שהיא אספה בדרך. ולכן, עוד הרבה לפני שמישהו יודע איך הפועל ת"א תסיים את עונת 22/23, אפשר לקבוע באופן חד משמעי: מדובר בעונה מוצלחת של הפועל ת"א, הטובה ביותר מאז העליה ב-2014.
הפועל תל אביב עברה השנה תהליך: היא הפכה, יש שיגידו כמעט בין לילה, למועדון גדול. לכזה שרוצה לקחת אליפות כאן ועכשיו, גם אם זה אומר לרשום חמישה זרים ולהשתתף במפעל על בסיס שריון ולא על בסיס הישגים ספורטיביים. לעשות פעולות שהן הכי לא "הפועל" במהות. "הפועל ת"א זה מועדון שצריך לקחת תארים, לא רק לנצח דרבים", אמר תומר גינת מיד אחרי שהעדיף את הפועל על מכבי - והיה אבן היסוד למה שעתיד לעבור על הפועל ת"א בעונה הזו.
כבר בקיץ אפשר היה להרגיש את הטירוף סביב הפועל ת"א, טירוף שלא היה כמותו שנים. גינת היה כמובן גולת הכותרת, אבל ההצטרפות ליורוקאפ, ההשארה של שחקן ברמתו של ג'ייקובן בראון ובניית סגל ישראלי עמוק ואיכותי (כמו שלא היה מעולם בקבוצה) העלו את רף הציפיות. שיא המנויים נשבר עם 3,100 לליגה, כשנמכרו למעלה מ-2,000 מנויים ליורוקאפ. הדרייב אין תמיד היה אולם ביתי, אבל העונה הוא הפך למבצר. האווירה בו מחשמלת לא רק במשחקים הגדולים, אלא גם במשחקי ליגה סטנדרטיים. "ההצלחה הגדולה שלנו העונה היא שלמשחק האחרון מול גליל עליון, ההיכל היה מלא לגמרי", אמר אחד מאנשי הפועל ת"א. "בעונות הקודמות היינו מביאים למשחקים בסגנון הזה 1,500 אוהדים בערך".
אפשר לומר שמצבור החוויות של הפועל ת"א ואוהדיה בעונה הזו היו פיצוי על כמה שנים שחונות ומתסכלות. 1,500 אוהדים יצאו עם הקבוצה ללונדון, 700 להמבורג, 600 לפריז - מספרים כמעט חסרי תקדים גם בכדורסל האירופי, שמעידים כאלף עדים על גודל ההייפ סביב המועדון בעונה הנוכחית. המספרים הללו, במשחקי הבית ובמשחקי החוץ, כאילו העלו מעל לפני השטח כמה גדול בסיס הקהל של הפועל ת"א - ובמועדון כבר החלו לחשוב, יחד עם עיריית תל אביב, איך הקבוצה הזו תוכל למצות הפוטנציאל ולשחק באולם גדול יותר. החל מהעונה, מכירה של 5,000 מנויים נראית כמו יעד ריאלי, ואולם עם 3,500 מקומות ישיבה, שעד לא מזמן היה מושלם לצרכים של הפועל ת"א, מרגיש לפתע קטן.
פתאום מרגיש קטן (אלן שיבר)
רק עצם המחשבה של לעבור לאולם גדול יותר בין מין הימים מלמדת על התהליך שעבר המועדון האדום העונה. כי כפי שאמר גינת וכפי שבהפועל ת"א מצהירים מאז פתיחת העונה, היא חושבת בגדול - וזה בא לידי ביטוי גם בדברים שנתפסים כ"קטנים", אבל משמעותיים מאוד. לדוגמה, המעטפת של הקבוצה העונה הרבה יותר מקצועית עם מאמן כושר במשרה מלאה ועם שלושה עוזרי מאמן - חידושים שנכנסו העונה.
הפועל ת"א גם התמודדה עם לא מעט בעיות ומשברים של "קבוצות גדולות" ובחלק מהמקרים לקחה החלטות שלא עברו חלק לגמרי בגרון של חלק מהאוהדים. הפועל הרי תמיד שמה את השחקן הישראלי במרכז, ובגדול די בזה לקבוצות שהתבססו על כמות מרובה של זרים. גם בעונה הזו היא היא התכוונה להתבסס על ארבעה זרים ובנתה את הסגל בהתאם, אבל עם ההצטרפות של ג'יילן הורד ובעיקר ג'ורדן מקריי היא הבינה שזה לוקסוס גדול מדי שלא לרשום חמישה לכל משחקי הליגה.
נכון, המהלך הזה אושר ברוב גדול באסיפת החברים ואחרי גיוס המונים בהד סטארט - ועדיין, זה לא היה עניין של מה בכך. כי קודם כל, עדיין היו לא מעט אוהדים שהתנגדו וגם בחדר ההלבשה העניין הזה לא עבר חלק. לחלק מהשחקנים הישראלים נאמר שלליגה יירשמו ארבעה זרים, ולפתע, אחרי שהעונה החלה, ההנהלה והצוות המקצועי החליטו לשנות כיוון. גם בהפועל ת"א מודים שהיה תסכול, אפילו בקרב השחקנים שמשחקים יותר דקות. גם סיפור ההחלפה של כריס הורטון בצ'ינאנו אונוואקו הביא מרמורים מסוג אחר, על למה בכלל צריך להחליף שחקן כשהקבוצה רצה ומנצחת. היו רגעים שבהם הבלאגן יצא החוצה כמו בהפסד להרצליה, היו שחקנים שאפילו שקלו ברצינות לעזוב (גיל בני, אדם אריאל), אבל על כל משברי חדר ההלבשה הללו, הפועל התגברה. כלומר, היא עונה על המגרש. היא מנצחת.
הפועל ת"א עומדת כרגע על 4:19 בליגה - ארבעה הפסדים ב-23 משחקים. בשתי העונות הקודמות, לשם השוואה, לאדומים היו ארבעה הפסדים בחמשת המחזורים הראשונים. המאזן הכללי, בכל המסגרות (ליגה, יורוקאפ, גביע וגביע ווינר) עומד על 10:34. הפועל, במידה מסוימת, הגיעה העונה למשחקי ליגה בגישה של מכבי ת"א: לנצח אותם, לסמן וי ולהתקדם בלי פציעות מיותרות לקראת המשך הדרך.
מנצחת על המגרש (אלן שיבר)
גם בהפועל ת"א לא ידעו כל כך למה לצפות בכניסה לעונה הזו, עונה שבה שילבו לראשונה השתתפות במפעל אירופי עם 18 משחקים לפחות, כשהציפיות גבוהות מאי פעם. והפועל ת"א הפתיעה אפילו את עצמה. "עצם העובדה שאנחנו נמצאים פה ומדברים ככה, זו תחושה גדולה של סיפוק", קבע דני פרנקו. "המועדון הזה התפתח בזינוק מטאורי, שגם ההנהלה שלנו, גם הבעלים, לא יכלו לצפות. אני מניח שעוד יהיו בו דברים שדורשים שיפוץ בכל התהליך הזה, שיפוץ שבוודאי נדרש עבור קבוצה כמו שלנו כדי להראות שזה לא היה זינוק מקרי, אלא משהו עם בסיס להמשכיות לשנים הקרובות. אחרת לא עשינו שום דבר".
חוץ מההפסד הכואב להפועל ירושלים בגביע, שעדיין יושב בראש לשחקנים ("הפסדנו תואר אחד, זו היתה חוויה קשה", אמר ג'ייקובן בראון), היא עמדה בגדול בכל היעדים שהציבה לעצמה. היא צלחה לא מעט משברים וקשיים - מקצועיים ופנימיים - והפכה למועדון מנצח. "העונה הרגשנו את זה, איך כל הפסד מרגיש כמו מיני משבר", אמר גורם בהפועל. "זה חלק מהתהליך של להפוך לקבוצה גדולה, לכזו שבאמת רוצה, וגם יכולה, לנצח כל משחק.
הערב (רביעי) הפועל תל אביב תגיע לאחד מרגעי השיא בעונה שלה כשתארח את ונציה בשמינית גמר היורוקאפ. הקבוצה של פרנקו מגיעה כפייבוריטים לא רק בשל העובדה שהיא תהנה מיתרון הביתיות משום שסיימה במקום השישי, כי אם בעיקר לאור העובדה שהיא אחת הקבוצות הטובות במפעל. נכון, אם הפועל ת"א תעבור את ונציה אז רמת הקושי תעלה, אבל בעונה כמו זו - אפשר אפילו לראות ביום בהיר את הגביע ואת היורוליג. אם כבר כבר זינוק מטאורי, אז עד הסוף.