הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הדרך לגאולה: ניימאר חייב הצלחה עם נבחרת ברזיל

הכוכב לא מצליח לעמוד בציפיות שהיו ממנו בפ.ס.ז', ואם הוא רוצה להיזכר כאחד השחקנים הטובים בכל הזמנים, הוא חייב הצלחה עם הסלסאו. ב-22:00, ארגנטינה ומסי מחכים לקרב ענק

אריק רייניש
אריק רייניש  05.09.21 - 14:32

עייני עולם הכדורגל כולו יופנו הערב (ראשון, 22:00), למשחק מוקדמות המונדיאל בין נבחרות ברזיל וארגטינה, שייערך כחודשיים אחרי המפגש ביניהן בגמר הקופה אמריקה.

זאת הייתה גם הפעם האחרונה שמסי וניימאר נפגשו במשחק כדורגל, זה מול זה, כשמאז כמובן התרחשה רעידת האדמה הגדולה של הקיץ, כאשר ה'פרעוש' עזב את ברצלונה והצטרף לפריז סן ז'רמן.

היריבות בין הנבחרות ידעה שיאים רבים בעבר. טענות לשיפוט מוטה, אלימות פיזית בזמן המשחקים מצד השחקנים והקהל, ואפילו סימום שחקנים יריבים – כשהצוות הרפואי של הנבחרת הארגנטינאית הגיש לשחקנים הברזילאים מים ובהם חומרים מרדימים במונדיאל 1990, במה שנקרא "שערוריית המים הקדושים".

אלא שהתחושה לקראת המפגש האחרון הייתה שונה, למרות גודל המעמד. ברזילאים רבים היו מוכנים לוותר על התואר, וזאת כדי שהקפטן הארגנטיני יעשה היסטוריה. נסיבות פוליטיות ובריאותיות גרמו לסיטואציה משונה שכזו להתרחש, ועדיין - הטענה של אוהדים ברזילאים כי אין בעיה לוותר על התואר החשוב ביותר ביבשת הלטינית, על חשבונם ובביתם, רק כדי ששחקן ארגנטינאי יזכה בו לראשונה – היא בלתי-נתפסת. ההערכה למסי גברה על היריבות הגדולה.

הקפטן של נבחרתם, מנגד, לא אהב את אותם קולות שהחלו להישמע עוד לפני המשחק.

"אני ברזילאי מלא בגאווה", כתב ניימאר ברשתות החברתיות, "תמיד חלמתי לשחק בנבחרת ולשמוע את האוהדים שרים. מעולם לא תקפתי או אתקוף בזמן שברזיל משחקת על משהו, בכל ענף ספורט אפשרי או תחרות דוגמנות או טקס האוסקר, אם ברזיל שם - אני אהיה איתה. אז אם איזה ברזילאי מתנהג אחרת? זה בסדר, אבל לכו להז***ן".

למרות הבעת מורת-רוחו של קפטן הנבחרת בזמן שרבים מאוהדיה נוטשים את ספינתה, הזכייה הארגנטינאית במרקנה התקבלה בשיוויון נפש יחסי שיכול לסמל את מסלול הקריירה של מי שאמור היה להיות הכוכב הגדול ביותר של עולם הכדורגל. הוא כבר לא הסיפור. מי שהיה אמור לנווט את הסלסאו וכל קבוצה בה ישחק להצלחות, בשלב מסוים איבד מעט את הדרך – וכעת הוא לא מעניין כמו כוכב היריבה. ההבטחה, שניתנה לקהל בצעירותו, לא מומשה כמצופה.

ניימאר נראה כבר בגיל נעורים כברבור בין ברווזונים. מרהיב ומרשים ביופיו. לכולם, וגם לו, היה ברור שהוא נועד לגדולות. אבל יכול מאוד להיות שבאגם הברבורים שנמצא בפסגת הכדורגל העולמי, הוא עצמו הברווזון המכוער. הרי יריבו הגדול ביותר של ניימאר הוא עצמו. נכון, זו לא הפעם הראשונה בה אנו חוזים בכדורגלן ברזילאי עם כישרון אדיר מכלה חלק נכבד מזמנו במסיבות ובילויים, במקום באימונים מפרכים.

אלא שהוא לא יוכל לתרץ את פניות הקריירה אותן לקח בנסיבות טראגיות, כמו אדריאנו, או להשוות את הישגיו לבליין מפורסם אחר – רונאלדיניו. גם הוא וגם -"רוני" ברזילאים עם כישרון נדיר וחיבה לחיים הטובים, אך הם עשו את הדרך ההפוכה. פסז' היא לא אותה הקבוצה שהייתה אז, ובכל-זאת – ניימאר בחר לעזוב לטובת ליגה חלשה יותר, ולא להיפך. רונאלדיניו, לעומת-זאת, הגיע למועדון-על במשבר והוביל אותו, ככינור ראשון, חזרה למעמדו הטבעי.

כשהקאטרים רכשו את שירותי ניימאר כדי שיהיה פני הכדורגל שלהם, לפחות עד המונדיאל אותו יארחו ב-2022, תמורת סכומים שטרם נראו בעולם הכדורגל – הדעה הרווחת הייתה שהברזילאי בחר לעבור בשל תאוות בצע. אולם הוא טען שהסיבה טמונה ברצונו להיות השחקן הטוב ביותר שיש. שהוא מאמין בפרויקט שנבנה בפריז, וביכולתו להוביל את אותו הפרויקט לזכייה בכל התארים. במקום להיות כפוף למרותו המקצועית של מסי, לכבוש את הפסגה בעצמו.

אלא שכמנהיג הפריזאים הוא לא צלח במשימה לזכות בגביע אירופה. תקופתו בבירת צרפת התאפיינה בכדורגל מלהיב מחד, ובבילויים, נפילות תיאטרליות על הדשא והיעדרויות רבות מהמגרשים מאידך.

רק במעט יותר ממחצית משחקי הקבוצה הוא שיחק מאז שהגיע ב-2017 (שותף ב-117 משחקים מתוך 225, בכ-52 אחוז), כשברקע שמועות על זיופי פציעות כדי להגיע למסיבות. שחקן ברצלונה פדרי, לשם ההשוואה, שיחק בעונה החולפת  72 משחקים בכל המסגרות. ניימאר שיחק במסגרת הליגה צרפתית 70 משחקים בארבע עונות. למעשה, לאורך-הזמן, מנהיגותו המקצועית הוטלה בספק – כשאמבפה הצעיר החל לתפוס את הבכורה בקבוצה.

את ההחלטה שקיבל בתחילת הקיץ, להישאר בליגה הצרפתית, לצד תמונות הפאפרצי מחופשתו שחשפו בטן עגלגלה – אפשר לפרש כהודאה ששאיפותיו הגדולות מאחוריו. אולי כהבנה ששיאו מאחוריו. וזוהי בעצם שירת הברבור על הקריירה שכולנו בעבר השתוקקנו לחזות.

את ברצלונה הוא עזב, כאמור, כדי להיות המוביל שבקבוצה, הראשון בחזית. כעת, מעצם חשיבותו במאמץ להבאת מסי לפריז, הוא למעשה חזר מרצונו לחסות תחת צילו של הארגנטינאי. רבים לא הבינו זאת עדיין, וכנראה שגם לא ניימאר עצמו, אבל הוא המפסיד הגדול של הקיץ בסיטואציה הנוכחית. בגיל 29, קשה לראות אותו מממש את ציפיות העבר. ואולי כל העסק הזה פשוט לא בשבילו.

אפשר לדמות אותו למכונית יוקרה – מרשימה, מהירה וססגונית. אלא שכדי להגיע ליעד, בו הוא מוכרז כשחקן הטוב בעולם, צריך לעבור בדרך שלאו-דווקא מתאימה לו. בוצית, עקלקלה ומלאה במהמורות. מה שחבל, הוא שכוחו עודנו במותניו. כשהוא רוצה, כמעט ואין טובים ממנו. הטובים ביותר לאו-דווקא מוכשרים ממנו. אולם הצלחה ברמה הגבוהה ביותר אינה פונקציה של כישרון ויכולות בלבד, אלא גם של החלטות וסדרי עדיפויות.

הדרך היחידה שלו להיזכר כאחד מגדולי המשחק, ותוך כדי להחזיר את העניין של הקהל הברזילאי והעולמי במעשיו על המגרש - היא להוביל את הנבחרת הלאומית לזכייה בגביע-העולם בקטאר. לרשום את שמו באותיות מזהב. יש ביכולתו לעשות זאת, והנבחרת סביבו איכותית דיו כדי לצלוח את המשימה.

וכדי לפתוח את מסע הגאולה ברגל ימין, הוא יצטרך להוביל את הסלסאו לניצחון משכנע הערב, במוקדמות גביע-העולם, בסאו-פאולו מול הקהל הביתי. מול מסי וארגנטינה.