מחוץ למסלול: הכוכבים שיחסרו לנו באליפות העולם באתלטיקה

נכון, גם כאשר כל התותחים רצים - אם בולט לא פוסל, הוא מנצח. על אחת כמה וכמה כששמות דוגמת פאוול וגיי כלל לא נמצאים. לפיכך, הזכיה בזהב של הסילון מג'מייקה היא ברורה מדי - והעובדה הזו לכשעצמה בעייתית - אלא שלבונוס - תוצאה פסיכית - קשה לצפות. כשבולט קבע את ה-9.58 בברלין 2009, הוא היה זקוק לגיי לצידו, שהטיס אותו קדימה כשסיים עם 9.71 אדיר.

על כן, כשבלייק הוא ספרינטר היחידי שנראה כיום כמי שמסוגל להתקרב לבולט מבחינת התוצאה - קשה להאמין שלאחרון יהיה את הדרייב לחצות את קו הסיום בפחות מ-9.58. אגב, הדבר נכון גם למרחק הכפול. כי אם ג'סטין גאטלין נספר כעת כאיום הגדול על בולט, נראה כי האדם המהיר בהיסטוריה ירוץ בעיקר נגד עצמו ונגד השעון בריצה ל-200 מטרים.
(עמרי מנהיים)

קנניסה בקלה: חושבים לטווח קצר
הקריטריון הוא תוצאות או להיות חביב הוועדה המקומית? קשה באמת להבין, אבל העובדה היא שהגדול מכולם לא יגיע למוסקבה. נכון, קנניסה בקלה הוא מבחינתי הגדול מכולם. כוח מתפרץ או ספרינט מסחרר הם דברים שבאים והולכים לפני שהספקת להגיד היילה גברסילאסי. שליטה כמו של בקלה לאורך זמן ומרחק היא כבר תופעת טבע.

ארבע אליפויות עולם רצופות בריצת 10,000 מטרים, 4 מדליות אולימפיות במרחקים הארוכים (3 מזהב), שיאי עולם ב-5 ו-10 ק"מ, מקום רביעי בלונדון רק לפני שנה ובכל זאת ההתאחדות האתיופית בחרה לא לשלוח אותו לאליפות ברוסיה. פשוט יחס מעליב לאגדת אתלטיקה, מה עוד שהוא רק בן 31.

כמה רצתם 2,000 בתיכון או בצבא? הוא עשה זאת ב-4:49.99 דקות. כמה עשיתם ב-3,000 בבוחן הכושר בקורס האבטחה? הוא גמע את המרחק ב-7:25.79. בשיאו הוא רץ חמישה קילומטרים ב-12:37.35 דקות ועשרה ק"מ בתוך 26:17.53 דקות.

המספרים מספרים הכל, אבל היטיב לתאר זאת אוסיין בולט במילים: "בלי ספק, קנניסה הוא אתלט נפלא. אבל הבעיה היא שבימינו כולם מתרכזים במרחקים הקצרים ובקלה לא זוכה להכרה לה הוא ראוי". אם אפילו הוא חושב כך, דיינו.
(דניאל שחק)

דייויד רודישה: בין פנומן לכוכב
אוסיין בולט הוא דמות, תופעה, כוכב, חבר מכוכב אחר. אבל דייויד רודישה הוא ספורטאי פנומנאלי. 100 אחוזים של כישרון ובלי טיפה של אגו או יוהרה. היעדרותו מאליפות העולם באתלטיקה בעידן של ספורטאים צעקניים דוגמת בולט או רנו לאבילני, היא מכה קשה. ראשית, הוא משאיר ואקום עצום בריצה ל-800 מטרים, שנחשבת לאחת הקשות בתוכנית האולימפית - לא ריצה למרחקים ארוכים ולא ספרינט. התוצאה היא שכנראה לא נקבל ממנה משהו מיוחד, אלא ריצה טקטית משעממת, נטולת בריחות ומרובת בריחות.

רודישה הוא מסוג הספורטאים שלא עושים חשבון. לא לתקשורת ובטח שלא ליריבים שלו. הוא לוחץ על הגז במלוא העוצמה מהירייה ועד קו הסיום - ועל כך מעידים שלושה שיאי עולם בריצה ל-800 מטרים בשלוש השנים האחרונות, כולל האחרון בגמר האולימפי (1:40.91 דקות). רק לשם השוואה, אוסיין בולט לא שבר שום שיא עולם בריצה אישית בארבע השנים האחרונות, מאז ברלין. ואם נמשיך בהשוואה, אז בכל המקצועות האולימפיים יחד בשלוש השנים האחרונות נשברו שישה שיאי עולם במקצוע אישי, שלושה מהם כאמור של רודישה. האחרים שייכים לאריס מריט ב-110 משוכות, פטריק מקאו במרתון ואשטון איטון בקרב 10.

הדומיננטיות של רודישה בריצה ל-800 מטרים היא לפחות באותה הרמה של אוסיין בולט בספרינטים, אם לא יותר מכך. הצופים שיגיעו ללוז'ניקי במוסקבה לא רק איבדו הזדמנות לראות "פייט" ב-100 מטר, אלא גם פספסו צ'אנס לראות את הספורטאי הטהור ביותר כיום באתלטיקה, עושה את מה שהוא יודע הכי טוב. לא לתת הצגות לפני הזינוק, לא לספק כותרות במסיבות עיתונאים וגם לא להשתולל באיצטדיון - אלא רק לרוץ. מהר יותר מכולם. נותר רק לקוות שרודישה, שהצהיר כי בשל הפציעה בברכו הוא לא יחזור עד אמצע 2014,  ישוב למסלול ויוכיח לכולם שהוא אחד מגדולי הרצים שדרכו על מסלול האתלטיקה.
(אופיר גולן)