לומדים לקרוא
לפני שיצאה לדרך עונת הפוטבול הנוכחית, הדיון על הקוורטרבקים המובילים בליגה היה די גמור, ומאוד שמרני – טום בריידי, ארון רוג'רס, דרו בריס והמאנינגים שלטו בקבוצות שלהם בעזרת יד חזקה ומדויקת. אבל עונת הפוטבול הנוכחית בהחלט קוראת תיגר על הגווארדייה הוותיקה. לא בגלל שרוברט גריפין השלישי וחבריו הצעירים היו יותר טובים מבריידי ושאר האליטה. בכל זאת, מכל אלה, רק לאיליי הייתה עונה חלשה באמת. הסיבה בגינה RG3, ראסל ווילסון, קולין קאפרניק, ובואו לא נשכח את קאם ניוטון, קוראים תיגר על השמות המוכרים, זו היכולת האתלטית שלהם (ולכן אנדרו לאק המצוין לא הוזכר כאן).
אז נכון שרוג'רס יכול להשתמש ברגליים שלו, וגם בריידי ובריס יודעים "להאריך" קצת מהלכים. אבל זה לא אותו דבר. הם לא שברו שיאי מדינה (state records) בתיכון ב-110 משוכות, 300 משוכות ונחשבו לאחד האצנים הטובים בתיכונים בארצות הברית גם ב-400 משוכות. רוברט גריפין השלישי כן. הם לא נבחרו בדראפט ה-MLB וזרקו כדור בייסבול במהירות של למעלה מ-90 מייל לשעה (מייל, לא קילומטר) או היו שחקני בסיס שני מבטיחים. קולין קאפרניק וראסל וילסון כן (בהתאמה). הם לא רצו 40 יארד ב-4.6 שניות. קאם ניוטון כן.
ומה שחשוב לא פחות, זו העובדה שהיכולות האתלטיות האלה שלהן משנות את המשחק כפי שאנחנו רואים אותו. הקבוצות שלהן עושות הכל כדי לנצל את התכונות האלה. איך? התשובה פשוטה – בעזרת ה-read option. המהלך הזה, מהלך שרק בשנים האחרונות עשה את המעבר מהמכללות ל-NFL והפך השנה לרצחני ביותר, התחיל לתפוס תאוצה כשקאם ניוטון והפנת'רס, כמו גם טים טיבו והברונקוס, החלו להשתמש בו בעונה שעברה.
המהלך מתחיל כשהקוורטרבק בשוטגן (רחוק מהליין שלו) והראנינג בק לידו. אז הק"ב שם את הכדור מול החזה של הרץ כאילו שהוא הולך לתת לו אותו, אבל לא מביט אליו, אלא לכיוון קו ההגנה. כאן נכנס לתמונה השם של המהלך, שבתרגום בעייתי מעט נקרא לו "קריאת אפשרות". הקוורטרבק קורא את ההגנה ולפי זה בוחר באיזו אפשרות ללכת – להשאיר את הכדור לרץ שלו, או לרוץ בעצמו. כשליד הקוורטרבקים האתלטיים האלה מחכה גם ראנינג בק מהשורה הראשונה כמו פרנק גור (ליד קאפרניק בסן פרנסיסקו), מרשון לינץ' (ליד ווילסון בסיאטל) או אלפרד מוריס (ליד גריפין בוושינגטון) המהלך הזה הופך לקטלני הרבה יותר.
קריס קולינגסוורת', הפרשן האגדי של NBC ומשחקי הסאנדיי נייט פוטבול היום, מודה: "הם סופרסטארים עתידיים שלא ירדו מהדשא בעתיד הקרוב". גם ג'ון פוקס, מאמן דנבר ברונקוס בשנתיים האחרונות שהריץ את הריד-אופשן עם טים טיבו בשנה שעברה, מספר שהמהלך הזה הוא לא בלוף, הוא באמת יוצר בעיות להגנה. מאמנים בליגה יודעים - המהלך הזה שריר וקיים. וכשקאפרניק, ווילסון וגריפין כולם בפלייאוף, הוא מדבר חזק בעונת 2012, גם אל תוך שנת 2013.
כבר לא מתחבא
דראפט ה-NBA ב-2009 נחשב לאחד הדראפטים היותר טובים בשנים באחרונות. בלייק גריפין, ג'יימס הארדן, ריקי רוביו, ג'וני פלין, סטפן קרי, ברנדון ג'נינגס, טייריק אוואנס והרשימה עוד ארוכה (אה, גם כספי שם). למרות זאת, בדראפט 2009 גם נבחר אחד השחקנים היותר מאכזבים ב-NBA, בטח בשנים האחרונות. היום סביר שאתם כבר לא זוכרים מי זה. השם הוא האשים ת'אביט, והוא נבחר במקום השני ע"י ממפיס גריזליס.
למרות היותו השחקן הגבוה ב-NBA (מתנשא ל-2.21 מטרים), הוא הפך גם לבחירה הגבוהה ביותר אי פעם בדראפט שנשלח לליגת הפיתוח. וגם אם היו ספקות לגביו כבר בשלב מוקדם, אף אחד לא ציפה שת'אביט יעבור שלוש קבוצות בשלוש שנים, יבלה פעמיים בליגת הפיתוח ויסיים את שלושת שנותיו הראשונות ב-NBA עם ממוצעים של 2.2 נקודות ו-2.7 ריבאונדים, בכעשר דקות משחק.
"שיחקתי מול שחקן בגובה 2.21 מטרים מיוסטון, האשים ת'אביט. הוא הולך לשחק באוניברסיטת קונטיקט. היה יותר קשה לשמור עליו מאשר לקלוע עליו. הוא גרם לי להרגיש קטן. זה כאילו משחק שונה לגמרי". הדובר: לא אחר מאשר הבחירה הראשונה בדראפט 2009, וכוכב הקליפרס, בלייק גריפין.
אבל השנה, למרות ממוצעים די זהים, ת'אביט הוא כבר לא בדיחה, אלא סוף סוף שחקן עם תפקיד מוגדר בליגה, ומעמד של שחקן רוטציה מתפתח. קווין מרטין, חברו לאוקלהומה סיטי, מודה שזה שחקן אחר מהבחור ששיחק איתו ביוסטון: "היום הוא רוצה להיות בכל תרגיל באימון. הוא מגיע מוקדם לאולם. הוא פשוט שמח".
סאם פרסטי, הג'נרל מנג'ר המוצלח של הת'אנדר, הרגיש שיש לו הזדמנות להשיג שחקן עם פוטנציאל גדול, וידע שהאווירה הטובה בקבוצה והיכולות של המאמן סקוט ברוקס יעזרו למצות את הפוטנציאל הזה. ובאמת, שחקני פנים בכירים כמו סרג' איבקה, ניק קוליסון וקנדריק פרקינס עובדים עם ת'אביט ועוזרים לו להשתפר ולהתבגר כשחקן. היום, אחרי שלוש שנים לא מוצלחות בלשון המעטה, נראה כאילו ת'אביט מצא בית חם ואוהב. בשקט בשקט, הוא עוד עלול להתברר כיתרון בלתי צפוי בשלבים המאוחרים של השנה.
יש עתיד בסנט לואיס
כשג'ף פישר וקבוצתו החדשה דאז, סנט לואיס ראמס, השתמשו בבחירה ה-39 בדראפט ה-NFL האחרון כדי לקחת את מגן הפינה ג'נוריס ג'נקינס, לא מעט אנשים הרימו גבה. בכל זאת, זה בחור שנזרק מאוניברסיטת פלורידה בגלל שימוש חוזר במריחואנה והתחיל קטטה בגלל שמועה שמישהו רצה לגנוב את שרשרת הזהב שענד. בגיל 24 ג'נקינס הוא אפילו אבא לארבעה ילדים, משלוש נשים שונות.
נכון, מרבית המאמנים והג'נרל מנג'רים בליגה ידעו שג'נקינס הוא בחור כישרוני ביותר, אבל בכל זאת נרתעו מבעיות המשמעת שלו. עם זאת, העובדה שלפני הדראפט האחרון חלק גדול מאנשי המקצוע בליגה אמרו כי ג'נקינס הוא מגן הפינה הטוב ביותר שמגיע מהדראפט (ולא מוריס קלייבורן שלבסוף נבחר שישי, הרבה לפני ג'נקינס), עזרה לפישר לקבל את ההחלטה. הוא כבר שיחק לצד או אימן שחקנים בעייתיים, והחליט להמר על ג'נקינס.
הוא לא טעה. ג'נקינס סיפק העונה 4 חטיפות, שלוש מהן הוחזרו לאנדזון, ובלם עוד 14 ניסיונות מסירה. כן, היו לג'נקינס כמה רגעים לא פשוטים העונה; טום בריידי וארון רוג'רס פשוט שיחקו עליו בהפסדי הראמס לפאקרס ולפאטס, ואחרי שהראמס חזרו מלונדון (שם שיחקו מול ניו אינגלנד), ג'נקינס (כמו גם כריס גיבנס) לא שיחק בגלל שבילה עד שעה מאוחרת ועבר על חוקי העוצר של הקבוצה במשחק החוץ בסן פרנסיסקו. אבל למרות זאת, ג'נקינס לא נתן לזה להרוס לו את הכל.
מהר מאוד נראה היה שהעונש של פישר הצליח להעביר את המסר. ג'נקינס חטף שני כדורים באריזונה ועוד אחד בטמפה, ויותר מזה, הוא הפך למגן פינה אכזרי בכל מהלך שהוא היה על המגרש. הוא הפסיק לתת לתופסים מתנות בגלל חוסר ריכוז או טעות טיפשית. ג'נוריס ג'נקינס התבגר ולכן גם נחשב בעיני רבים כמועמד מספר אחד לרוקי ההגנתי של השנה. קלייבורן, רק לצורכי השוואה, בכלל לא נמצא בדיון הזה. "מי שיבחר בי יקבל ברכה, אני בחור נהדר", אמר ג'נקינס לפני הדראפט האחרון בצניעות אופיינית. אמנם הנחתום קצת מעיד כאן על עיסתו, אבל עם התוצאות קשה להתווכח.
ובתוך הסיפור הזה מסתתרת העובדה שבעצם, הברכה הגדולה ביותר שהראמס קיבלו השנה היא ג'ף פישר עצמו. פישר הוא מאמן של שחקנים, לוחם שמאוהב במשחק. ומעל לכל, הוא גורם לקבוצה להאמין. הוא גרם לקבוצה הזאת להילחם העונה, והראמס סיימו בשבוע שעבר את העונה עם מאזן מעולה של ארבעה ניצחונות, תיקו והפסד מול יריבותיהן לבית ה-NFC מערב, בית חזק ששלח שתי קבוצות לפלייאוף.
פישר ידע כי המפתח, בייחוד ב-NFC מערב, הוא בהגנה. לצד ג'נקינס הוא ציוות עוד מגן פינה עם עבר בעייתי אבל המון כישרון, קורטלנד פיניגן שהיה איתו בטנסי, וגם את ג'ון לו-דנבאר מהסיינטס, וביחד עם בחירות דראפט מהשנים האחרונות כמו כריס לונג, רוברט קווין, ג'נקינס ומייקל ברוקרס. ואיכשהו, הוא גרם לזה לעבוד, למרות שהמתאם ההגנתי החדש, גרג וויליאמס, היה מושעה בעקבות מעורבותו בפרשת באונטיגייט על ימיו בניו אורלינס.
וגם בהתקפה דברים נראים טוב יותר, וגם סאם ברדפורד הראה שיפור העונה. ואם סוף סוף יהיה לו את אותו מתאם התקפה במשך שתי עונות רצוף, ועוד תופס מרכזי (מדברים על גרג ג'נינגס מגרין ביי או דוויין בו מקנזס סיטי), הקוורטרבק המוכשר אולי עוד יצדיק יום אחד את הבחירה הראשונה שהוא נלקח בה ב-2010, יעשה את קפיצת המדרגה ויהפוך לקוורטרבק מהשורה הראשונה. הרץ שלצידו, סטיבן ג'קסון, שיכול לצאת מחוזהו ולהפוך לשחקן חופשי, אמר כי הוא בהחלט רוצה ומתכנן לחזור לסנט לואיס. ואם הכול ילך לפי התוכניות של פישר, בשנה הבאה, מי שהייתה הקבוצה הצעירה בליגה העונה תהפוך להיות קבוצת פלייאוף לכל דבר ועניין. ואז באמת שזה יהיה בסדר להשתמש בכותרת הצפויה: פישר קינג.