מי שמאמין: החומר ממנו עשוי יורגן קלופ

ההתחלה מלמטה, ההישג הגדול בקריירה, טיפוח התדמית הצבעונית, השיקום של דורטמונד והאתגר הבא. ביום שבו הוא מציין 5 שנים בליברפול, מבט לחומרים מהם עשוי יורגן קלופ

אבישי סלע
אבישי סלע  08.10.20 - 10:59
תחילת כתבה

עונת 20/21 היא אתגר עצום עבור יורגן קלופ: המנג'ר הגרמני, שחקן עבר בלי הרבה רקורד ומי שהחזיק קריירה הרבה פחות "נכונה" כמאמן, יצטרך לבוא לראשונה כפייבוריט עצום. למצוא לעצמו את הדרייב המחודש, אחרי שהשיג את גדול הישגיו בקריירה - אליפות לליברפול, אחרי שלושים שנה במדבר. היריבות שלו התחזקו משמעותית: בצ'לסי הולכת ונבנית קבוצה משוגעת, סיטי מתחמשת לאחר האכזבה וגם מנצ'סטר יונייטד מבקשת להחזיר עטרה ליושנה.

אבל קלופ, שהיום מציין 5 שנים למינוי שלו בליברפול, עדיין פה, וגם הקבוצה שאותה הוביל לאחת האליפויות המרשימות בתולדות הליגה האנגלית. לכבוד העונה החדשה, החלטנו לנסות ולבחון את הסיפור של קלופ - מתחילת הקריירה כמגן ימני, דרך שלוש קבוצות סוערות שהוביל כמאמן, ועד הפסגה המקצועית שהפכה אותו (לדעת רבים) למאמן הטוב בעולם.

התחלה
כיום, כשקלופ נמצא בפסגת הכדורגל העולמי והאירופי, קצת קשה לזכור שהקריירה שלו החלה מלמטה. כמה למטה? הכי למטה שאפשר: בגיל חמש הוא החל לשחק בשורות גלאטן, מועדון חובבני בפרנקפורט בה גדל. 11 שנה הוא שיחק שם, ובהמשך הבליח לתוך המילואים של איינטרכט פרנקפורט (הקבוצה הגדולה של העיר). קלופ שחזר את התקופה ההיא: "כשהגעתי למבחנים, שיחקתי ליד אנדי מולר (כוכב נבחרת גרמניה באותה עת). הבנתי שאם זה כדורגל, אני משחק במשחק אחר לגמרי. הוא היה ברמה עולמית, אני? לא הייתי באיזושהי רמה בכלל".

קלופ היה "שחקן ליגות נמוכות" קלאסי עד שהיה בן 23, אז הוא עבר משורותיה של רוט-ווייס פרנקפורט לתחנה המרכזית שלו - מיינץ, בשנת 1990. הוא החל את הקריירה כחלוץ, אבל מהר מאוד עבר לעמדת המגן הימני. "היו לי רגליים של ליגה רביעית, אבל ראש של ליגה ראשונה", הוא אמר על עצמו בהומור אופייני. במודע או שלא, למרות קריירה בה הבקיע 56 שערים עבור מיינץ ב-11 העונות שלו (הכובש המצטיין של מיינץ באותה תקופה), הוא כבר התכונן ליום שאחרי. הוא רכש השכלה במדעי הספורט באוניברסיטת גתה שבפרנקפורט, כולל תזה על הליכה. עוד כשהיה שחקן, החל את לימודיו בקלן תחת אריך רוטמולר (מי שלימים יהיה עוזר מאמן נבחרת גרמניה), כדי להשיג את תעודת המאמן. בגיל 34 הוא פרש ממשחק פעיל.

ב-27 בפברואר 2001, אחרי שרשרת הפסדים, מיינץ פיטרה את המנג'ר שלה, אקהארד קראוצון. ספק אם מישהו ידע שברגע הזה, הוא מתחיל את המהלך שישנה את הכדורגל העולמי: ביום למחרת, קלופ כבר עמד על הקווים במשחק בית מול דואיסבורג בליגה השנייה. מיינץ ניצחה 0:1, והזמני הפך לקבוע: מתוך שבעת המשחקים שהיו לו, קלופ ניצח שישה והצליח להשאיר את מיינץ בליגה ממש ברגע האחרון. בעונה הבאה (2001/02) הוא כבר סיים רביעי, כך גם בעונה שאחריה; בשתיהן הוא החמיץ את ההעפלה לבונדסליגה ממש במחזור הסיום של העונה. ב-2003/04, כבר אי אפשר היה לעצור את מיינץ, שהעפילה לראשונה בתולדותיה לליגה הבכירה.

"הוא חשמל עיר שלמה", סיפר עליו כריסטיאן היידל, מי שהיה מנהל ספורטיבי בקבוצה. "כל טיפה של דיכאון הוא העיף הצידה בעזרת הנאומים שלו". גם קלופ זוכר לטובה את התקופה ההיא: "זה כמובן כיף לזכות בליגת האלופות", אמר לאחר שהניף את הגביע עם ליברפול בוואנדה מטרופוליטנו בסוף עונת 2018/19, "אבל ההצלחה הגדולה שלי היתה במיינץ. היו לנו סגל קצר ויריבים חזקים. על מה שעשיתי שם, לעולם לא אוכל להתעלות".

"רצינו לרוץ, בלי הפסקה", הוא סיפר על השיטה שלו במיינץ. "בסוף היינו השליחים של הבחורים הרגילים מהפאב - הם רצו שנרוץ ונילחם. אם אחד מהם עזב את האצטדיון במחשבה של 'הם היו צריכים להילחם ולרוץ טוב יותר', סימן שלא הבנו נכון את המשחק". העולה החדשה לבונדסליגה נשארה חזקה גם במעבר לליגה הבכירה: בשתי העונות הראשונות היא סיימה במקום ה-11, ואפילו העפילה לגביע אופ"א, שם תודח ע"י מי שתזכה בתואר של עונת 2005/06, סביליה.

במקביל, אגב, קלופ טיפח גם קריירה של כוכב טלוויזיה: במקביל לתקופה בה אימן במיינץ, הוא הפך להיות פרשן ברשת ZDF המקומית, כולל מי שניתח את נבחרת גרמניה של יורגן קלינסמן במונדיאל אותו אירחה גרמניה ב-2006. האישיות נוטפת הכריזמה של קלופ, גם ההומור שלו, עברו מסך בקלות - וגם שירתו מאוחר יותר, בתחנות הבאות של הקריירה.

בתום עונת 2007/08, דווקא אחרי שלא הצליח להחזיר את מיינץ שוב לבונדסליגה אחרי עונה בליגת המשנה, הוא הודיע כי הוא עוזב. "זה היה מדהים", סיפר עליו קונור קייסי, חלוץ ששיחק תחתיו בקבוצה. "ההתלהבות שלו, האישיות, המעורבות עם השחקנים - כל אלה היו משהו שאני לעולם אזכור מהזמן שלי שם". מיינץ תחזור לבונדסליגה בעונה שלאחר מכן, בלעדיו. במאי 2008, אחרי שבע שנים, "קלופו" מצא תחנה חדשה. 

HEJA BVB!


עונת 2007/08 לא היתה מוצלחת במיוחד עבור בורוסיה דורטמונד. המועדון, שבעבר זכה בגביע אירופה לאלופות, התרחק מהצמרת אליה היה רגיל. את העונה ההיא, תחת תומאש דול, היא סיימה רק במקום ה-13. היא חיפשה ריענון, והלכה על המנג'ר הצעיר שבדיוק צמח מתחתית הבונדסליגה. קלופ זכה להתעניינות גם מצידה של האימפריה, באיירן מינכן, שאמנם זכתה באליפות אבל נפרדה מהמנג'ר הוותיק שלה, אוטמר היצפלד. בסופו של דבר, באיירן מינתה את יורגן קלינסמן; ודורטמונד הלכה על קלופ.

מספרים שכשהגיע למתחם האימונים של דורטמונד, המנג'ר החדש הפתיע באמירה ששחקנים לא כ"כ אוהבים לשמוע. הוא עמד מול סגל של 40 שחקנים, ואמר להם: "אני לא רוצה סגל של 30 איש כאן. כולם יצטרכו לתת 100 אחוז מעצמם כדי להישאר". ואכן, לא פחות מ-17 שחקנים שוחררו כבר באותו קיץ. הוא הביא את נוון סובוטיץ' הסרבי ממיינץ, אותה אימן בעבר, ועם הסגל המקורי - שכלל את השוער רומן ווידנפלר, הבלם הברזילאי דדה, מאטס הומלס (אז עוד מושאל מבאיירן), נורי שאהין המבטיח, יאקוב "קובה" בלאצ'יקובסקי והחלוץ אלכסנדר פריי - התפנה כדי להסתער מחדש על הצמרת הגרמנית.

כבר באותה עונה, דורטמונד סיימה במקום השישי. לאט לאט קלופ בנה את הקבוצה שלו; את עונת 2009/10 הוא כבר סיים חמישי, ואז הגיעה עונת 2010/11. שינג'י קגאווה היפני, לוקאס פישצ'ק הפולני - וגם חלוץ מלך פוזנאן בשם רוברט לבנדובסקי הגיעו בחלון ההעברות. בסיום אותה עונה, דורטמונד היתה לאלופת גרמניה - לראשונה מזה תשע שנים. עונה לאחר מכן, זה נגמר בדאבל, אליפות וגם גביע - כולל ניצחון בגמר בברלין 2:5 (!) על באיירן מינכן.

היא ספגה שלושה הפסדים באותה עונה בליגה - כשהאחרון שבהם היה באמצע ספטמבר. ואם כל זה לא מספיק - רוצים להבין כמה ההישג של קלופ ודורטמונד משמעותי? מאז עונת 2011/12 עברו שמונה עונות בבונדסליגה, בכל האליפויות מאז זכתה באיירן. דורטמונד היתה האחרונה שהצליחה לנשל אותה מהכתר. השיא המקצועי הגיע עונה לאחר מכן, כשהוביל את הקבוצה שרק חמש שנים קודם פלרטטה עם התחתית, לגמר ליגת האלופות בוומבלי. אז היא נכנעה לבאיירן 2:1, שסגרה עונה עם טרבל. אבל היה ברור שקלופ ביצע מהפך היסטורי.

בדורטמונד, קלופ ביסס את הבשורה שלו לעולם הכדורגל: שיטה אינטנסיבית של לחץ בלתי פוסק וגבוה ("גגנפרסינג") של שחקני ההתקפה על ההגנה, מה שאיפשר לה לזכות בכדור בחלק המגרש של היריב ולהגיע להרבה יותר מצבים. מה שהתפתח מאוחר יותר ל-"Heavy Metal Football", כדורגל הרוק הכבד (אם לנסות ולתרגם), הפך את הקבוצות שלו למהנות לצפייה, וגם להישגיות באופן בלתי רגיל.

"הישגיו של קלופ נחקקו באבן", כתב וויל שארפ במאמר עבור ה"פוטבול טיימס" על התקופה של קלופ בבורוסיה. "הוא הפך לשם נרדף לאהבת הכדורגל בדורטמונד עד היום הזה". רוברט לבנדובסקי, אחד שהיה שם, הוסיף: "הוא גרם לי להבין שהיה לי פוטנציאל גדול בהרבה מכפי שדמיינתי. הוא ראה בי משהו שאני בעצמי לא יכולתי לראות".

מספקנים - למאמינים
קלופ המשיך בדורטמונד עוד כמה שנים, אבל לא באמת הצליח לשחזר את ההצלחה ההיא. מריו גצה, ואחריו כמובן גם לבנדובסקי, התפתו לכסף הגדול של באיירן, והאימפריה שבנה התפוררה אט אט. אמנם היו שם פייק אמריק אובמיאנג, פה ושם עוד הגיעו לאיזשהו הישג, אבל קלופ הבין שהוא בדרך לתחנה הבאה. כבר באפריל 2014 הוא הודיע שהעונה הבאה, עונת 2014/15, תהיה האחרונה שלו בתפקיד. שבע שנים - בדיוק כמו במיינץ. דורטמונד סיימה שביעית, הפסידה בגמר הגביע לוולפסבורג, וקלופ המשיך הלאה.

את הסיפור שלו בליברפול לא באמת צריך לשחזר כאן. כולם זוכרים את ההגעה שלו במקומו של ברנדן רוג'רס, את ההתחלה המעט קשה, אבל כמו בשתי התחנות הקודמות - עברה שנה, עברה שנתיים, והלכה ונבנתה האימפריה. שלב אחר שלב הגיעו מוחמד סלאח, ואחריו וירג'יל ואן דייק, ואז גם אליסון, הגמר בקייב בו הפסידו לריאל (כולל ההבטחה שקוימה - "נביא את הגביע לליברפול!"), ואז הניצחון על טוטנהאם במדריד ב-2019, והאליפות הבלתי נשכחת. לאט לאט נבנתה קבוצה אדירה, שתיזכר לעד בתולדות המועדון. בדיוק כמו בשני המועדונים הסוערים שאימן לפניה.

אז לאן הולך יורגן קלופ מכאן? בראיונות, "קלופו" מסמן את שנת 2024. אז, יסתיים החוזה שלו באנפילד. "אצא לשנת שבתון ואשאל את עצמי אם אני עדיין אוהב כדורגל", הוא אמר בגילוי לב ל"ספורטבאזר", מגזין כדורגל גרמני. "אם התשובה תהיה לא, זה יהיה הסוף של יורגן קלופ כמאמן".

וכזה הוא קלופ. בעולם של קלישאות, של מאמנים שהולכים עם הזרם והנורמה, קלופ תמיד היה אחר - מי שצמח בשכבות הנמוכות ביותר של הכדורגל הגרמני, והגיע עד לפסגת הכדורגל העולמי. מי שעבד רק בשלושה מועדונים, אבל בכל אחד מהם עשה היסטוריה - וייזכר לעד. הדמות הכריזמטית, הכובשת, ובעיקר המעניינת הגיעה בשלב שבו הכדורגל כמעט ונכבש ע"י הכוחות השליליים והמשבשים, והפכה אותו למוצר שכל העולם אוהב לראות. במובנים רבים, קלופ ופפ - מי שגם בעונה הקרובה יתחרו על הכתר באנגליה - הצילו את הענף. לא פחות.

כותב שורות אלה אף פעם לא ממש אהב כדורגל גרמני. גם אני גדלתי בסוף שנות התשעים, איפה שגרמניה היתה בעיקר שם קוד לכדורגל מבאס. גם אני אהדתי את יונייטד מול "הגרמנים האלה" של באיירן, כמו שכל המדינה רצתה שיידפקו. וכן, גם לזהות הקבוצה הקודמת של קלופ - ובעיקר לצבעים שהיא לבשה - היה חלק בהתאהבות שלי. אבל להגנתי ייאמר, שגם אם דורטמונד היתה עולה לשחק בטורקיז, היא עדיין היתה מלהיבה.

כי יורגן קלופ הוא לא רק מאמן גדול, אלא גם אדם יוצא דופן. רואים זאת בכל תחנות חייו, אצל כל שחקן ששיחק אצלו, אצל כל אוהד שראה אותו על הקווים. עכשיו, הוא מגיע כפייבוריט. כמי שצריך להתעלות על השיא הגדול בקריירה שלו. זה אתגר לא פשוט עבור אף מאמן - פפ גווארדיולה, למשל, מחפש להתעלות אחרי ה"פפ טים" שבנה בברצלונה עד עצם היום הזה, ולא ממש מצליח. אבל אם יש משהו שקלופ לימד אותנו, זה שאין דבר כזה בלתי אפשרי. ושבמצבים הכי קשים, כדאי לשים את הספק בצד.

אפשר גם להאמין.