אמארה סטודמאייר: "לפרוש עכשיו יהיה חוסר כבוד לאל"

סיפורים מה-NBA, קובי בראיינט, יהדות וטיפ לדני אבדיה. סנטר מכבי תל אביב ועמרי כספי בשיחה צפופה

מערכת אתר ערוץ הספורט
מערכת אתר ערוץ הספורט  16.05.20 - 21:10
תחילת כתבה

בזמן שמכבי תל אביב מחכה לחזרת משחקי ליגת העל והיורוליג, שניים מהכוכבים, עמרי כספי ואמארה סטודמאייר, מצאו זמן לשיחה צפופה. הסנטר הענק סיפק סיפורים לגבי מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס וקובי בראיינט, התייחס ליכולות של דני אבדיה וגם סיפר קצת על הזיקה העצומה שלו ליהדות. אחד על אחד, כל הדיון לפניכם:

כספי: "ב-2009 במשחק השני או השלישי שלי באתי לפיניקס. בהתחלה כיסחתם אותנו, היו לך 30 נקודות. המאמן שאל אותנו בפסק זמן: מי יעצור את אמארה? אמרתי לו - אני. חטפתי כדור והטבעתי. זה נתן בי אמון כשחקן הגנה. המשחק הכי גדול שלך היה מול סן אנטוניו, קלעת 37. הם קבוצה שקשה לשחק מולה".

אמארה: "מאוד קשה לשחק שם, כשהם בחרו את טים דאנקן ורובינסון, הם פיתחו סטיגמה שהם הקבוצה שתזכה באליפות. הם זכו עם טים ורובינסון יחד. הייתה סדרה מטורפת, הרגשנו שיש לנו סיכוי, אבל היינו קבוצה מאוד צעירה. הייתי בן 21, וידעתי מה אני עושה רק אחרי. המאמן אמר לי שמה שעשיתי שני רק לווילט צ'מברליין. אמרתי לו: מה? פשוט נהניתי לשחק את המשחק, אבל זה הכין אותי להמשך הקריירה".

כספי: "היה קשה לשמור עליך. היה לך כוח מתפרץ. אתה וסטיב נאש הפכתם לצמד".

אמארה: "אחרי שהחתמנו את סטיב, לא היה קשה להתחבר. זה סייע לנו בקצב ההתקפי, הוא היה מוצא אותי במקומות, לפעמים הוא הפתיע אותי. הייתי מופתע כמה שאני פנוי. היה מדהים לשחק איתו. שאלתי אותו מה הוא עושה בפגרה - הוא רק שיחק. גם כדורגל".

כספי: "בגולדן סטייט סטיב קר היה מראה לנו סיטואציה לגבי שחקן ושואל אותנו מה לעשות".

אמארה: "סטיב קר היה המנהל המקצועי שלנו בפיניקס, והוא הזיז אותי הצידה. הייתה לנו מערכת יחסים מיוחדת, הוא נתן לי טבעת אליפות של הספרס. היינו יושבים יחד, מדברים על הבולס, זה עזר לי כשחקן צעיר. הוא שיחק עם ג'ורדן, שהערצתי אותו. הייתי חייב להפוך למנהיג ככה".

כספי: "גדלת על מייקל. יש מישהו באותה רמה?".

אמארה: "לברון ג'יימס. מייקל נמצא ברמה מסוימת, אבל לברון קצת אחריו. מייק זכה בשש אליפויות, 3 ברציפות, פרש ואז זכה בעוד שלוש. זה דבר מדהים. אבל לברון הוא שחקן רב גוני, הוא הכי מהיר שראיתי, הוא קופץ הכי גבוה, איך כל זה בגוף אחד? הייתי באימון עם הנבחרת, אף אחד לא שלט ככה בכדור. אני רץ ספרינט ולברון משום מקום מגיע, לוקח את הכדור ועושה צעד נוסף. מאותו רגע ידעתי שיש אתלט יותר טוב ממני. הוא מדהים".

כספי: "שיחקת מול קובי. ב-2009 הפסדתם להם, כשהוא נתלה על הטבעת. לברון עקף את קובי?".

אמארה: "אני לא יכול להגיד שלברון טוב מקובי. לברון בגלל היכולות האתלטיות ויכולת המסירה, אבל בעבודת רגליים, ביסודות, פוסט אפ ומיומנות - קובי שני למייקל".

כספי: "התיאוריה שלי היא שקובי פרש, הכל הופנה למייק ולברון כאילו הוא לא היה שם. אבל שחקנים ששיחקו נגדו יגידו שהוא היה מתחרה ושיחק קשוח כל ערב. קשוח, כשרוני, זה דפוס החשיבה של ג'ורדן".

אמארה: "הייתי עם נבחרת ארה"ב, ואני עבדתי קשה. קמתי מוקדם, התגאתי להיות הראשון שמתאמן והאחרון שיוצא. בפיניקס לא היה אף אחד איתי. בנבחרת ארה"ב, בווגאס, קמתי בשש בבוקר לחדר כושר - ואני רואה את קובי. כולו ספוג בזיעה, סיים את התרגיל האחרון. שאלתי אותו 'מתי הגעת', הוא אמר בחמש. אחרי זה הוא מסיים אימון משקולות. אני סיימתי את שלי בשבע וחצי. אז עליתי לפרקט ושוב הוא כבר שם. עובד על הרגליים, הטעיות, כל זה לפני שהאימון התחיל. זה מראה מסירות, זה פשוט מדהים".

כספי: "הוא היה שחקן ההגנה הטוב ביותר?".

אמארה: "הקבוצה שלו הייתה הכי טובה בגלל ההגנה. שלושתם (עם סקוטי ודניס), הכי גדולים. אם אתה משווה אותם לגולדן סטייט, החמישייה: דניס יכול לשמור על כל עמדה מ-1 עד חמש. סקוטי יכול לשמור על קווין דוראנט, מייקל על סטף, רודמן על דריימונד. הבולס היו יכולים - לא סוויפ, אבל הבולס... החבורה הזאת מדהימה, אבל היא הייתה מפסידה לבולס בשישה משחקים".

כספי: "אתה מתגעגע לניו יורק? הייתה לכם קבוצה טובה, שיחקתם נכון. הזרימה בקבוצה והאנרגיה של העיר".

אמארה: "כשחתמתי הייתה אווירה נהדרת, באותם ימים הניקס לא היו 10 שנים בפלייאוף, מאז יואינג לא היה להם אולסטאר. התאמנו, היה קיץ נהדר ושיחקנו נגד מילאנו. טסנו לפאריז, שיחקנו בצרפת, בנינו אחווה קבוצתית. ובתחילת העונה כולם ידעו את התפקידים שלהם, ד'אנטוני בנה תכנית משחק מושלמת, היינו בקצב עולה, העיר הייתה על הרגליים - אוכל חינם, שתייה חינם. גדלתי בניו יורק, אז חזרתי הביתה וגם ניצחנו. הייתי במעמד של רוק סטאר".

כספי: "להגיע לניו יורק זו צמרמורת, זו הרגשה אחרת".

אמארה: "למדתי את התנ"ך עוד כשהייתי בפיניקס, עם חבר. גדלתי כנוצרי, ובגיל 10 אמא שלי החליטה שנלך בדת משה - המשפחה שלך היא משבטי ישראל, ואמרתי נשמע מגניב. הכל היה נשמע לי אותו דבר. החגים, פסח, התחלנו לקיים את המצוות, אבל בלי הבנה מעמיקה של איך לעשות אותן. למדתי כשהייתי נער, וכשנכנסתי ל-NBA למדתי עם חברים, אבל רק כשחזרתי לניו יורק התחברתי לחברים יהודים ולרבנים, ולמדתי על יהדות, ואז דברים התחברו. בשנייה שראיתי דברים בצורה יותר ברורה, רציתי ללמוד יותר ולהבין יותר".

כספי: "גם אשתך הייתה חלק מהתהליך?".

אמארה: "אשתי למדה איתי, היא שמרה על כשרות ושבת. המעבר היה חלק, ואז באתי לישראל ב-2010, ואחרי זה הועלם הבין שאני נע במסלול מסוים, שאני מחפש את השורשים העבריים, והמסע שלמדתי התעצם. אני שומר שבת, בלי חשמל או טלפונים, אני נשאר נעול למתוכנת הזאת. יש לי שיעור ב-4 לפנות בוקר, זו סקירה עבורי, ואנחנו לומדים על חוקי שבת. וב-14:00 אני לומד על כשרות, איך להכשיר את המטבח. אני הולך לירושלים ואני לומד משנה וגמרא".

כספי: "לכן הגעת לישראל?".

אמארה: "החיבור הזה גרם לי בסופו של דבר לשחק בישראל. רציתי לחיות כאן, להיות חלק מהתרבות הישראלית. ומאז לא עזבתי".

כספי: "איך זה הולך עם הכדורסל?".

אמארה: "יש המון למידה כשזה מגיע ליהדות, זה עוזר לי לשלוט בעצבים ובמחשבות שלי, הופכים אותי לאדם טוב יותר. המטרה היא להיות איש טוב יותר, וזה עוזר לי המון".

כספי: "אני גדלתי בארץ, ידעתי את הדברים הבסיסיים, אבל לא את התנ"ך. איך היהדות שינתה אותך?".

אמארה: "כשהייתי בן עשרים כל מה שרציתי זה לבלות ולהיות כוכב רוק. כשהתבגרתי, הבנתי שהחיים הם יותר מזה".

כספי: "מה גורם לך להמשיך ולשחק כדורסל?".

אמארה: "השם נתן לי את הגוף כדי שאני אוכל להמשיך לשחק ברמה גבוהה. אראה בזה חוסר כבוד להפסיק עכשיו, כשיש לי עוד הרבה מה לתת. אני מרגיש נהדר, אז למה לא? הכדורסל הביא לי כל כך הרבה, הביא אותי לישראל. אם אני יכול לתת עוד, אז אני אעשה הכל כדי להמשיך. ברור שיש ימים שזה קשה וכואב, אבל רוב הזמן אני בסדר ונהנה מהאווירה".

כספי: "אין תחושה קשה לפעמים? אתה כבר לא בן 26".

אמארה: "יש ימים שאני עייף והגוף כואב, אבל במרבית הימים אני מרגיש טוב עם הרבה אנרגיות. להיות סביב חברים לקבוצה, האווירה מהנה".

כספי: "אתה חושב כבר על היום שאחרי?".

אמארה: "יש כמה תחומים שאני מתעסק בהם, גם בטכנולוגיה, גם בבגדים, גם בסרטים - אבל אני בטוח שאשאר בכדורסל. אולי סוכן, אולי בהנהלה של קבוצה, אבל אני אמצא תחום שאפשר להשתלב בו".

כספי: "ומה לגבי דני אבדיה? מה אתה חושב עליו?".

אמארה: "הוא בחור צעיר, מאוד מוטיבציוני ורוצה להיות הכי טוב. היתרון שלו הוא שהוא כבר משחק מול מקצוענים. שחקנים בקולג'ים חיים את העולם של המכללות, הם לא יודעים מה זה לשחק מול חבר'ה שקמים בבוקר לעבודה. בישראל הוא כבר משחק ביורוליג, וזה יהיה מעולה עבורו".

כספי: "הוא גם משחק עם חבר'ה ששיחקו ב-NBA - כמוך, כמוני, כמו טאריק (בלאק)".

אמארה: "רק הצפייה מהצד בדרך שבה אנחנו עובדים, תוכל לעזור לו להבין. ברור שהוא יצטרך להשתדרג ברמה האתלטית, אבל במובן של ניהול עצמי - הוא יידע מה לעשות".

כספי: "והכי חשוב להישאר צנוע. אמרתי לו את זה אישית".

אמארה: "הענווה היא המפתח. האגו תמיד יתפח כשאתה מגיע להישגים, אבל תמיד צריך לזכור שיש לך עוד מטרות - ולהציב לעצמך יעדים. כשנבחרתי בדראפט, הייתי הראשון שבא מהתיכונים וזכה ברוקי השנה. אז הרגשתי שאני יכול להיות הכי טוב אי פעם, אבל שמתי לעצמי מטרות: להיות אולסטאר, להיות אלוף. כל המטרות האלה ישאירו אותך צנוע, כדי שתוכל לקום למחרת ולהמשיך לעבוד".