בווידאו: הראיון המלא עם זופר אבדיה, פורסם ב-18.8
את דני אבדיה כבר התרגלנו לשמוע בשלל פלטפורמות, בין אם בישראל או בארה"ב, אבל את אביו, זופר אבדיה, לא שומעים בכל יום. באוגוסט האחרון, אבדיה האב סיפק ראיון מיוחד ובלעדי לערוץ הספורט וסיפר לפרטי פרטים את סיפור הקריירה שלו בנו ואת מה שצופן העתיד למשפחת אבדיה. כמה חודשים מאוחר יותר, הראיון המרתק הפך לדמות קורעת ב"ארץ נהדרת". הנה לכם תזכורת למה שהוביל לחיקוי של זופר אבדיה >>
ההבנה שבנו יהפוך לכדורסלן
".הוא בכדורסל מגיל 5. נסע איתי בכל הארץ, באוטובוסים ישב מאחורה עם השחקנים. דני היה על הספסל כשאימנתי, מכיתה א' הוא ראה אותי. לא כשחקן, אלא כמאמן. ובכדורסל".
"כשהוא היה בכיתה ח', ב-1 בספטמבר התחיל בית הספר ועד ה-9 בספטמבר כבר הייתי שבע פעמים בבית ספר אחרי תלונות של המורים, אז ידעתי שלימודים לא, אבל כדורסל כן".
"לא הכרחתי אותו להיות בכדורסל, כי למדתי מהמקרה של הבן מהנישואים הראשונים שלי. ניסיתי לאמן אותו ולצעוק עליו, וזה לא עבד, לכן פה לא התערבתי".
מתי הבין שיש פה משהו 'וואו'
"אף פעם לא אמרתי את זה. גם היום אני לא מרוצה. לגיל שלו הוא אולי כן וואו, אבל בכדורסל צריך נראה לי עוד כדי שאני אגיד "וואו". אנשים אמרו לי לשלוח אותו לשחק בגליל, נס ציונה ועוד, אני אמרתי שהוא יהיה רק במכבי ת"א. לא בשום קבוצה אחרת, רק במכבי".
החלק שלו בקריירה של דני
"מרגע שהוא עבר למכבי ת"א בכיתה ח' חתכנו ואני לא מעורב בקריירה שלו. הרגשתי שאני מכבה אותו, ולא רציתי להפריע. אם לומר את האמת, אם לא אמא שלו (שרון), דני לא היה הופך למה שהוא היום, אני בכלל לא צריך לקבל קרדיט. אני דיקטטור, והיא המחנכת. ראיתי שזה לא הולך כשאני מעורב בקריירה שלו, והיא לקחה על עצמה את כל הנושא".
הקושי עם התגובות ליכולת של בנו
"מאוד לא נהניתי משלוש השנים האלה. נהניתי מהבן שלי, איך הוא מתקדם, לאן הוא מגיע, מה הוא עושה, אבל מהסביבה, מהתגובות, מאוד סבלתי. מאיזשהו שלב אני הייתי צריך להתנצל למה הוא מצליח ולמה הוא שחקן כדורסל טוב. אני יכול להגיד שיותר טוב היה לי (מבחינה) נפשית, ורגוע למשפחה, שהוא יהיה שחקן ליגה ארצית, או ליגה לאומית, או ליגת העל בינוני, יחד עם זאת, הבנתי כבר שככה זה בארץ".
"שמעתי שאומרים שהוא לא גבוה ולא מהיר ועוד. אני באתי ממקום שבו שחקן שהולך לייצג את המדינה, שומרים עליו בצמר גפן. גם אם הוא הכי לא טוב, הכי נמוך, שומרים עליו גם במשחקים לא טובים. פה, בגיל 17 רוצים שיהיה גבוה, שתהיה לו יד שמאל, שתהיה לו ימין למטה, שתהיה רגל שמאל שיכולה לבעוט בכדורגל, שיהיה לו לא יודע מה. הוא עדיין רק בן 19".
"הוא רק בן 19. צריך לזכור את זה". אבדיה (אלן שיבר)
נבחרת סרביה או נבחרת ישראל?
"אני רציתי שיהיה בסרביה כי חשבתי שנבחרת סרביה תהיה באליפויות עולם, באולימפיאדה, בתחרויות יותר משמעותיות ורציתי שהוא יחווה דברים. דיברתי עם פיני גרשון שניסה לשכנע, ואמרתי שבסוף מה שדני יחליט מקובל עליי. לדני לא היה ספק, הוא רצה לשחק רק בנבחרת ישראל".
מכבי תל אביב
"המזל של דני זה שהיה את דני ואת נבחרת ישראל. אם לומר את האמת, אני בכלל אוהד הפועל, אבל בשנים האלה הבנתי שיש לנו פה אימפריה של כדורסל, ארגון שהכי קרוב ל-NBA ואני לא אומר סתם. היו פה אנשי מקצוע אדירים. ניקולה, דייויד פדרמן, שמעון מזרחי, פיני גרשון ועוד. הוא פגש אנשים נכונים בזמן נכון".
"אף פעם לא דיברתי עם איזשהו מאמן של דני על נושא מקצועית. לא עם ברק לדרר שהוא הראשון, וגם לא עם יאניס. גם כששיחק טוב והרבה וגם כשמעט. לא דיברתי אף פעם. את שמעון אני רואה ואומר לו שלום, וכך גם עם ניקולה. עם דייויד פדרמן דיברתי כשחתמנו חוזה".
"בחתימת החוזה אמרתי שאני לא רוצה שיבטיחו לו דקות. אמרתי לדיוויד פדרמן שאני נותן לו את הילד שלי, ושרק יקבל צ'אנס ויהנה. אם לא יהנה, אז תהיה בעיה".
NBA
"הוא עובד קשה, אבל אוהב ליהנות. אשמח אם הוא ישחק בגולדן סטייט, בניו יורק ניקס, או קבוצה מעיר טובה אחרת. בכל מקרה, זה לא ממש נתון לבחירה שלו, בסוף הקבוצה בוחרת בך".
"אני לא אוהב שמשווים אותו לשחקנים, וגם דני לא אוהב את זה. דני הוא לא כספי והוא גם לא דונצ'יץ', שהוא שחקן שצומח פעם במיליון שנה".
עוד בווידאו: ההתעקשות שייסע באוטובוס לאימונים, הרגעים בבית הספר ועוד
דני רצה לשחק רק בנבחרת ישראל (אלן שיבר)
"לא ביקשתי שיבטיחו לו דקות". פדרמן (מנהלת הליגה)
"לא רוצה שישוו אותו לאף אחד". אבדיה (מנהלת הליגה)