חיים, חבר שלי - מספרים שציפורים מתות בסתר, שהן מגיעות לעולם בשקט, בצניעות, כאילו מבקשות. אז הגענו, ואנחנו פה, וזהו, מעכשיו, העולם ואיך שנחיה בו, רק תלוי בנו, במעשינו, ואישיותינו, רק אל תפריעו ובבקשה.
חיים הוא החלוץ בראש המחנה, חיים הוא מגדלור המהבהב בלב ים, לאוניות טרופות שאיבדו את הכיוון, הצפון, והמצפן, וכן גם לפעמים את המצפון! חיים הוא זן נדיר מבחינתי, ואהיה זהיר בדבריי, לגבי דידי ובשבילי. חיים הוא סוג של גדולי הדור: בן גוריון, ז'בוטינסקי, רבין, וגם בגין. מדינה של איש אחד, איש חזון מטורף, שבסופו של יום הכל מצליח לו.
חלומות מתגשמים רק באגדות ובמדע בדיוני. חיים ממש שם, גם חולם וגם זוכה, וממש לא מפתיע למי שמכיר את האיש שחולם ומגשים, מגשים וחולם, תראו את חברת "דקל אחר" שהגיעה לפסגות בלתי נתפסים בבניית המולדת. הוא לקח את הכדורסל ושם את הגליל ואת הגלבוע בדירה צמודה, שכן לאלוהים.
אבל בינינו, רק בינינו, כל זה טפל, אבק, ורק חיצוני. כי חיים בראש וראשונה זה: יושר, יושרה, מצפון, אהבה, רגישות והמון מתן בסתר. איש של כולם. לא אכביד עליכם בכל מה שאני באמת מרגיש וחושב, וכמות האהבה והערצה שיש לי לחיים ואישתו תרצה.
אז אהיה הכי בנאלי והכי נדוש כתמיד, ואסתפק בשורותיו של המשורר הלאומי נתן יונתן: מאבן המבצר האפורה, בנה לו בית והקים משפחה לתפארת, שלח הונו על פני הים באוניות סוחר, אך יש אשר יניח כלי מלאכתו, ויהיה פתאום לאיש אחר. איפה איפה ישנם, עוד אנשים, כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות. איפה איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה לאגדות המופלאות.