צפו בכתבה המלאה בראש העמוד
כריס ג'ונסון הוא שם מוכר לחובבי הכדורסל הישראלי. הסמול פורוורד ששיחק בהפועל ירושלים בעונת 2018/19, חזר באוגוסט 2020 לליגת ווינר סל, הפעם להפועל חולון, ופתח את עונתו השנייה אצל הצהובים-סגולים בצורה נפלאה, כמו כל הקבוצה. האמריקאי דיבר בתכנית 'חמישיות' על האופי המיוחד שלו, הילדות עם אמא חד הורית והזכרונות מקובי בראיינט.
"אני יותר איש של בוקר, אני אוהב לקום מוקדם, לעשות מדיטציה, ללקרוא ספר ולכתוב ביומן שלי. אני אוהב לטפל במוח שלי. כשחקני כדורסל יש לנו תדמית לשמור עליה, אנחנו מחביאים דברים שמצטברים עם הזמן ורואים שחקנים שסובלים מדיכאון ודברים דומים. אנשים חושבים שללכת לטיפול זה חולשה, אבל זה משהו שבאמת מרגיש טוב", אמר ג'ונסון.
הסיבה שהוא לובש גופייה מס' 4: "אני האח הבכור מתוך שלושה, אמא שלי גידלה אותנו לבד. תמיד תמיד היינו רק ארבעתנו כשגדלנו. אמא שלי ילדה אותי בגיל 14 וחצי, אנשים קראו לה משוגעת. לפעמים היא הייתה לוקחת אותי לשיעורים שלה בתיכון, הייתי צורח ברקע במהלך השיעור. באותה תקופה היא לא יכלה להרשות לעצמה לשלוח אותי לגן".
זכרונות מה-NBA: "כששיחקתי קליפרס ישבתי מאחור באוטובוס, ולא ידעתי שזה המקום של השחקנים הוותיקים. למאר אודום ניגש אלי. מסתכל עלי ואומר לי 'אני אצטרך את הכסא הזה'. הסתכלתי עליו בחזרה ואמרתי לו 'לא אחי, אני ישבתי פה ראשון. השחקנים האחרים צחקו, ובסוף הוא ישב לידי. שמעתי את מאט בארנס אומר 'כל הכבוד שעמדת על שלך אח קטן'.
קובי בראיינט: "לשחק נגדו במשחק הפרישה שלו, להיות השחקן האחרון שקולע עליו. זה משהו שאזכור כל חיי, זאת היסטוריה שאוקיר תמיד. הטרגדיה שלו גרמה לי להאריך את החיים יותר".
על הישראלים: "הדבר הכי בולט אצלם זה שהם מנסים להיות אגרסיביים. הם הנהגים הכי גרועים שראיתי. אין להם שום הבנה של הכביש. תרדו מהכביש, זה הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת לכם. ביום כיפור האחרון ניסיתי לצום. החזקתי מעמד 22 שעות, אבל כן שתיתי מים וראיתי טלוויזיה. השנה לקחתחי את זה צעד קדימה, בלי חשמל ובלי טלוויזיה. התחלתי לסבול מהזיות, לא לאכול היה קשה. חלק מהשחקנים שאלו אותי אם אני משוגע. אני רוצה לעשות את זה קבוע עכשיו".
חולון נראית מצוין (מנהלת הליגה)