הוא בן 51, אבל הסיפורים שהקריירה שלו הביאה עימה יכולים לפרנס בקלות עוד עשרים שנה לפחות. אחרי קריירה ארוכה ורצופת תהפוכות, כולל גיחה קצרה ל-NBA, אלכסנדר דז'יקיץ' מגיע ליעד חדש ואחר עבורו: הפועל ירושלים, אותה הוא יאמן החל מהעונה הקרובה.
עד היום (למעט הקדנציה ההיא במינסוטה טימברוולבס, אליה עוד נגיע), הוא בעיקר עבד במועדונים במזרח אירופה - נובו מסטו ולובליאנה מסלובניה, בודוצ'נוסט ממונטנגרו, ריטאס וילנה מליטא ובעיקר פרטיזן בלגרד, בשורותיה עבד במשך כמה סיבובים שונים. והכדורסל בחלקים האלה של אירופה שונה מעט מהחלק המערבי יותר; שם משחקים יותר מקומיים ופחות אמריקאים, מה שנהוג יותר בקבוצות מהסוג שדז'יקיץ' מגיע אליה עכשיו. עד היום הוא עבד רק פעם אחת בספרד, כשאימן לתקופה קצרה את אסטודיאנטס, אבל נפרד ממנה אחרי חצי שנה בלבד - עם מאזן של 4 ניצחונות ו-18 הפסדים.
ועם זאת, יש לו גם לא מעט קבלות: בשנת 2018 הוא זכה בליגה האדריאטית עם בודוצ'נוסט, את העונה שעברה הוא סיים עם דאבל מקומי במונטנגרו, יש לו ארבע אליפויות ושלושה גביעים בסלובניה (עם נובו מסטו ולובליאנה), ובשנת 2011 הוא הוביל את נובו מסטו גם לזכייה ביורוצ'אלנג' של פיב"א.
זכה להצלחות במזרח אירופה (Getty)
מגיע לקבוצה עם סגנון משחק שונה ממה שהוא רגיל (דני מרון)
התחלה - והזדמנות
הוא החל את קריירת האימון שלו ב-1991 כשאימן במחלקות הנוער של פרטיזן, ולאחר מכן עבד בקבוצת באובוק - קבוצה קטנה מבלגרד. בשנת 1999, הוא חזר לפרטיזן - לשמש כעוזר מאמן של מאמנים כמו ננאד טראיקוביץ' ודרקו רוסו, אבל הצעד המשמעותי קדימה היה כאשר עבד תחת דושקו וויושביץ'. זה קרה כי אחרי שסיים את העונה בסרביה, הוא נסע גם לארצות הברית - לשמש כעוזר מאמן בליגת הקיץ. בין היתר עבד עם נייט מקמילן וגם עם (לדעת רבים) גדול המאמנים שעובדים היום בליגה: גרג פופוביץ'.
הניסיון הזה השתלם לו במיוחד אחר כך, כשבספטמבר 2005 הוא הגשים חלום של לא מעט מאמנים בעולם: להגיע ל-NBA. הוא מונה לעוזר המאמן של דויין קייסי במינסוטה טימברוולבס - האירופאי השני שהגיע לעמדת אימון בליגה הטובה בעולם באותה תקופה, כשהיחיד שקדם לו היה איגור קוקושקוב, שעבד בשנת 2000 בלוס אנג'לס קליפרס.
דז'יקיץ' זוכר היטב את השנתיים הללו, למרות שלא נגמרו בהצלחה מסחררת. "שם למדתי כמה מהר הייתי צריך לשכוח מהפסדים", הוא סיפר בראיון. "שיחקנו פעם אחת בסיאטל, וריי אלן הרג אותנו... הוא קלע 18 נקודות בשש דקות ונגמר המשחק. ירדתי לחדר ההלבשה, הייתי מאמן חדש וככזה - הייתי עצבני כמו טיל. בא אליי קווין גארנט ואמר: מה קרה? אז הפסדנו. אל תהיה שלילי, כי כולם בחוץ מסתכלים עליך". לא ברור איך הוא למד את הלקח לגבי הפסדים, לגבי העצבים - קשה לומר שהלקח נלמד. לפחות כשמסתכלים כלפי חוץ.
האתגר הגדול המאמן החדש בבירה הוא לבצע את ההתאמות. דזי'קיץ' רגיל לאמן קבוצות מזרח אירופאיות, ופחות רגיל לאמן קבוצות שמתבססות על זרים אמריקאים, כמו בליגת העל. אם יצליח לעשות את ההתאמות, ירושלים תרוויח בענק.
רשם הצלחות בבודוצ'נוסט (Getty)
עצבים
לפחות בהתבסס על כלי תקשורת מקומיים, הדמות של דז'יקיץ' היא דמות שיש לה טמפרמנט גבוה (בלשון עדינה). אחרי הפסד במדי פרטיזן מול צ'דביטה זאגרב, הוא אמר ש"השחקנים שלו שיחקו כמו ילדות, ורוצים שיתייחסו אליהם כמו גברים... כשאתה משחק מול פרטיזן, אתה צריך לשחק כמו גבר 40 דקות, ולא רק ברבע השני". פעם הוא גם התעמת עם שחקן שלו, נוביצה וליצ'קוביץ' (שהיה גם הקפטן), על חילוף. אחרי שזכה בגביע המונטנגרי עם בודוצ'נוסט, ונתקל בביקורות קטלניות לאורך כל העונה, הוא ירד ישירות לחדר ההלבשה עם סיום המשחק, ככל הנראה לאות מחאה על היחס שקיבל.
גם עם הקהלים המקומיים היו מספר עימותים. פעם אחת הוא תועד במצלמות הטלוויזיה רב עם אוהד, שביקר אותו על העובדה שלא לקח פסקי זמן, ואמר לו: "עזוב את המגרש, לך תראה את FMP (קבוצה יריבה וחלשה יותר מבלגרד)". אחרי שעלה עם בודוצ'נוסט לגמר האדריאטית (שבו גם ניצח), הוא אמר: "אני מקווה שכולם ימלאו את האצטדיון הביתי שלנו, אבל שלא יבואו לתיאטרון. אני מצפה שיעודדו וידחפו אותנו, ושיוציאו מהמשקל את היריבים".
רגע צבעוני במיוחד קרה לו, כשאימן את בודוצ'נוסט ביורוליג. בעונת 2018/19 (אותה לא סיים כמאמן הקבוצה לאחר שפוטר), היא פתחה את העונה עם רצף של שישה הפסדים. ב-15 בנובמבר, 2018 היא פגשה את באסקוניה - וסוף סוף הצליחה לנצח, 84:99. הייתם מצפים שדז'יקיץ' יהיה מאושר, אבל הוא ניגש לעמדת הראיונות הרבה פחות נרגש מהצפוי. "איך אתה מרגיש?", שאל אותו המראיין הנלהב, והוא ענה בציניות: "כנראה שאני מאמן יותר טוב עכשיו, בגלל שהצלחנו לקלוע מחוץ לקשת...". המראיין המשיך בטון הנלהב וסיפר לו שהם שברו את שיא השלשות במשחק יורוליג. "נהדר", הוא ענה בפשטות, הודה למראיין - ועזב את העמדה. חודש לאחר מכן, הוא כבר סיים את תפקידו במועדון.
מחליף את הלפרין בתפקיד (Getty)
המוזיקה
חלק צבעוני במיוחד בסיפור של דזי'קיץ' הוא אהבתו הגדולה למוזיקה. ספציפית, מוזיקה שחורה. לא פעם הוא התבטא על אהבתו להיפ-הופ ולדראם אנד בייס, ופעם הוא אפילו סיפר שאם לא היה מאמן - ככל הנראה שהיה DJ. בין הלהקות שאותן אהב היו "פרודיג'י", "פאבליק אנמי", "גטו בויז" - וגם הזמר פרינס, כידוע יליד מינסוטה, שהחזיר אותו לתקופה שלו בטימברוולבס. "ראיתי אותו פעמיים במשחקים", הוא אמר ל"וייס", "הוא היה מגיע עם הרבה בחורות יפות" (צוחק). "הפספוס הגדול שלי במינסוטה היה שהחמצתי שתי הופעות גדולות שלו. הן היו בדיוק ביום שעזבתי".
באותו ראיון, הוא סיפר שלמד ממוזיקת ההיפ-הופ את האנרגיה שהיא מביאה. יש משהו קצת קשוח בסגנון, ודז'יקיץ' בהחלט נראה כמו מאמן שיש עליו מנטליות קשוחה יותר. קצת יותר "מהרחוב". איך מה שלמד מהרחובות של בלגרד יגיע גם לרחובות של ירושלים? קשה לדעת, אבל דבר אחד בטוח - איתו, יהיה מאוד מעניין.