בא מאהבה

לאותו אימון הגיע בראיין רנדל כשהוא סובל מכאבים. הפורוורד של קטש, אם כבר הספקתם לשכוח, שיחק באותם ימים על רגל אחת ואחרי ההפסד לנתניה קיבל את ההחלטה ללכת לניתוח. "אכזבתי את כולם, ודווקא עכשיו אני לא הולך להיות פה", אמר אז רנדל לחבריו. רגע אחרי, תאמינו לנו או לא, מספר 15 התחיל לבכות. ממש כמו ילד. "זה היה רגע קשה", נזכר השבוע גורם בירושלים. "לא מספיק שעפנו מהגביע, בראיין קרע לנו את הלב וזה היה רגע לא קל".

מאז, כידוע, רנדל כבר הספיק לחזור וערב הפיינל פור, למרות הפציעה הלא קלה שעבר, לכולם ברור דבר אחד – אם רנדל יגיע השבוע להיכל נוקיה, אל תתפלאו אם ביום חמישי בשעה 23:00 בלילה תהיה לו על האצבע עוד טבעת אליפות. "הוא מחבר אותנו", "יחד איתו אנחנו קבוצה אחרת" ו-"הוא שחקן של מאמן ברגעים האלה", כל אלה הן רק חלק מהמחמאות שהפורוורד קוצר בתקופה האחרונה. עכשיו, כאמור, נשאר לו רק להוכיח שזה נכון.

רנדל הוא עוף מוזר בכדורסל שלנו. אף פעם לא תראו אותו מסתובב עם זרים במועדונים בתל אביב. מבחינתו, הבילוי הכי טוב שיש מסתכם באישה ובתכנית טובה בטלוויזיה. לפני משחקים מגיע הטקס הקבוע של ארוחת פסטה ומנוחה. כשהשחקנים עולים על האוטובוס, הפורוורד כבר מתבודד ונכנס לריכוז שנגמר רק בשניה האחרונה של המשחק.

מי שמתנהל מול רנדל מקרוב הוא המנהל גידי דודי, אחד שעובד שעות נוספות עם שחקנים כמו וויל סולומון, ג'ייסון ריץ' וסם קלנסי. כשזה מגיע למספר 15, דודי כבר מלקק את האצבעות. "רנדל שחקן ששם את הקבוצה לפניו ומקדיש את כולו למועדון", הוא מסביר. "עוד לא פגשתי שחקן מהסוג הזה, והוא נורא מזכיר לי במובן הזה את דיז'ון תומפסון. יש לו פשוט מסירות מוחלטת לקבוצה ואין שום דבר שמבחינתו יותר חשוב. הוא בן אדם נטול אגו לחלוטין, ובגלל זה הוא לוקח דברים בצורה יותר קשה. הוא דוגמא ומופת לענף הזה, ספורטאי אמיתי בכל רמ"ח איבריו וה'ביקורת' היחידה שיש לי עליו, זה שלפעמים הוא לוקח את הדברים יותר מדי קשה. הוא מתנהל בצורה בלתי רגילה, וכשאומרים שהוא שחקן של מאמן, אני אומר שהוא שחקן של מועדון. כל קבוצה הייתה רוצה אצלה שחקן כמוהו. כל הזמן הוא מרגיש שהוא צריך להוכיח את עצמו, והוא מאוד מזכיר לי מהבחינה הזאת דווקא את רוג'ר פדרר".

דודי יודע בדיוק על מה הוא מדבר. כשרנדל צופה במסיבת העיתונאים של המנהלת ביום ראשון בקטע וידאו שמחזיר את הצופים אחורה לאותו יום בו הפועל חולון ניצחה את ירושלים במלחה, הוא ישר מחמיץ פנים ונושך שפתיים. אומרים שאחרי שקורטני פלס הטביע עליו באותו אולם הוא לא דיבר יומיים. בכלל, כשירושלים מפסידה, הוא פשוט נכנס לטירוף. בקיצור, כבר הבנתם עם מי יש לכם עסק.  

"בראיין מאוד עקבי כל השנה, בטח בגישה שלו למשחק, וזה מה שמייחד אותו משחקנים אחרים", מספר ליאור ליובין, מאמן האלופה גלבוע/גליל. בעונה שעברה הוא אימן אותו, השנה הוא יצטרך לעצור אותו. "הוא תמיד מחויב ועובד קשה, וכמו שכל אחד משתדרג לפני הפיינל פור, גם הוא מרים את עצמו לקראת האירוע הזה. ובגלל הבסיס הרחב שיש לו, אצלו זה בולט יותר. הוא בן אדם מאוד צנוע ומאוד מחויב, גם לקבוצה וגם לעצמו. תמיד יש לו שאיפות. ובניגוד לשחקנים צעירים שמדברים על זה, אצלו זה לא רק במילים אלא גם במעשים. הוא מהשחקנים שמשמשים דוגמא לאחרים, מעין המנהיג השקט ולא סתם הוא שחקן נדיר במחוזותינו".

הוא בטח עושה לך כאב ראש גדול לפני חצי הגמר.
"דווקא לא, כי אין הרבה מה לעשות נגדו ואנחנו פחות מתעסקים בו. תראה, מבחינה הגנתית הוא יהיה שם ואין לי איך למנוע את זה וגם ריבאונד ההתקפה תלוי בו. זה אומר הכל".

עוד אחד שמכיר מצוין את רנדל הוא גל מקל. "בראיין, לפני הכל, הוא בן אדם מדהים והכי מחויב שיש", מספר הרכז של ליובין. "בניגוד לזרים שבאים לשחק בארץ בעיקר בשביל הכסף, אצלו זה לא ככה ובכל מקום שהוא משחק בו הוא נותן את כל כולו ונקשר למקום. היתרון הכי גדול שלו זה האינטנסיביות שהוא מגיע איתה למשחקים. הוא לא מוותר על שום כדור, וזה מה שעושה אותו לשחקן כל כך מצוין. יש לו קשר טוב עם עודד, הוא עזר לו הרבה ויש ביניהם הערכה מאוד גדולה. בוא נגיד שלא סתם עודד לוקח אותו איתו שנה שלישית ברציפות. יש להם בטחון בעיניים עצומות האחד בשני".

רנדל חתום בירושלים גם לעונה הקרובה, אבל היכולת הבלתי רגילה שלו כבר צדה את עיניהן של מספר קבוצות גדולות ברוסיה. דבר אחד בטוח – במלחה לא מתכוונים לוותר עליו כל כך מהר, גם לא בשביל הרבה כסף. ואם זה יקרה? אז בעוד כמה חודשים תקראו עוד כתבה כזאת, הפעם ברוסית או ספרדית. מי יודע, אולי אפילו באנגלית.