כשלון. רק כך אפשר להגדיר עד עכשיו את ההופעה של נבחרת ישראל ביורובאסקט 2011. נכון, השחקנים של אריק שיבק פגשו עד כה נבחרות טובות בדמות גרמניה, צרפת וסרביה, אבל מעבר לשורה התחתונה, שכוללת שתי תבוסות והופעה מכובדת אחת שגם היא הסתיימה בהפסד, באוויר יש הרגשה שמשהו בליטא לא עובד. שהפונציאל לא ממומש.
"זאת נבחרת מפוצצת בכשרון, וגם אם היא בנויה לא הכי טוב בעולם בגלל אילוצים שונים, היא הייתה צריכה לשחק הרבה יותר טוב", מסביר אחד מבכירי המאמנים בכדורסל הישראלי את ההופעה של הכחולים-לבנים עד כה בליטא. "אריק מאמן טוב, אבל עד עכשיו הוא סובל משתי בעיות: הוא לא מצליח להביא את השחקנים לשחק בשבילו, או יותר נכון בשביל המדינה, ומבחינה מקצועית יש לו חלק לא קטן באיך שנראית הנבחרת".
שיבק, כמו שכולם מבינים, יזכה לספוג לא מעט חצי ביקורת ברגע שהנבחרת תנחת בארץ, ממש בלי קשר לתוצאות מול לטביה ואיטליה. אם צריך לשים את היד על נקודה מסוימת, נראה שהמאמן הלאומי כבר משלם מחיר על שני דברים: היעדר גבוה נוסף ליד יניב גרין וחוסר היררכיה מוחלט בקו האחורי.
"ממש לא ברור מה גרם לאריק להשאיר את עידו קוזי'קרו בבית", מנתח שחקן נבחרת לשעבר. "מי ישמע כמה גבוהים יש לנו בסגל. אם לפחות הוא שיחרר אותו, הוא היה חייב לקחת איתו לליטא את רוברט רות'בארט או לחליפין לתת לאורי קוקיה יותר דקות". אותו שחקן יודע בדיוק על מה הוא מדבר. מול הבשר בצבע של הגרמנים, ובטח שמול הקו הקדמי האדיר של סרביה, קוזי'קרו, גם אם זה ל-12 או 15 דקות, היה חייב להיות על הפרקט ולעזור בריבאונד החלש. אבל הוא לא שם ושיבק החליט לשים את כל הביצים בסל של יניב גרין. התוצאה: הסנטר, שבקושי משחק באופן סדיר בשנים האחרונות, קרס אחרי שני משחקים בלבד ומול הסרבים לא ראה אפילו דקה. יתרה מזאת, גם אורי קוקיה, שהיה מהפורוורדים היותר יעילים במשחקי ההכנה בכל מה שקשור לריבאונדים, בקושי מקבל צ'אנס ורות'בארט כבר מזמן בבית.אם באיזור הצבע המצב רע, הרי שחוסר האונים של שיבק הכה חזק יותר בכל מה שקשור לקו האחורי. המאמן לא יצר היררכיה ברורה בין הגארדים, מה שפגע בנבחרת בצורה קשה. יותם הלפרין זכה לדקות המשחק הרבות ביותר (לפעמים בצדק, לפעמים לא) וגם טל בורשטיין קיבל צ'אנס בלתי נגמר. אבל בכל מה שקשור לאחרים בקו האחורי, שיבק איבד את הידיים והרגליים. "לא יכול להיות שבשני המשחקים הראשונים גל מקל ויוגב אוחיון מקבלים תפקיד משמעותי, ובמשחק השלישי הם פתאום לא משחקים", מסביר מאמן נוסף בארץ. "גם לא ברור מה מנע מאריק להשתמש יותר ביובל נעימי. נכון, אולי הוא לא שומר גדול, אבל בשני המשחקים הראשונים, כשהנבחרת שלנו בקושי עשתה סל, הוא היה חייב להיות על המגרש עוד לפני אוחיון ומקל. אפיק ניסים הוא היחיד שפחות או יותר היה יציב, אבל אתה לא יכול להשוות אותו לקו אחורי עם שחקן מוביל בדמות מאיר טפירו או עודד קטש של פעם". שיבק, חשוב לציין, שילם אולי גם את המחיר על השחרור המוקדם של מורן רוט מהסגל. לא ברור מדוע הרכז התזזיתי, שאחרי עונה מצוינת בהפועל חולון, לא יצא לליטא.
מעל לכל, הנקודה הכי מעצבנת בקמפיין הזה עד עכשיו מגיעה דווקא מהפן המנטלי. כל איש כדורסל שצפה במשחקים, וגם כל אזרח מהשורה, יכול לראות שחסר פה משהו לעומת המהדורות הקודמות. לא יכול להיות שנבחרות שהיו פה בעבר, עם סגלים פחות מוכשרים ומתאזרחים ברמה של ג'רון רוברטס, נתנו משחקי הקרבה יותר גדולים, נפלו על התחת ובעיקר נלחמו על כל כדור. "משהו בנבחרת הזאת משדר שכאילו השחקנים באו להעביר את הזמן", מנסה לסכם שחקן עבר בנבחרת. "בתקופות אחרות, כשצביקה שרף היה על הקווים, היה הרבה יותר טירוף והשחקנים, גם אם הפסידו או אפילו הובסו, השאירו הכל על המגרש. בגלל זה לא ספגו כזאת ביקורת כמו עכשיו. אם להיות כנה, זה מה שהכי חורה לי". אז מה נשאר עכשיו לשיבק? רק להציל קצת את הכבוד. מרכיב שפעם היה לנו בשפע.