$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הגדולה מכולן

אתלטיקה, כדורסל, בייסבול ואפילו הקלדה מהירה, מילדרד דידריקסון זהריאס שלטה בכל ענף אפשרי. לא שמעתם על "בייב"? גיבורים אולימפיים, פרק 2

איתן דולפן  14.10.11 - 11:25
(GETTYIMAGES)
(GETTYIMAGES)

רשימת 100 הספורטאים הגדולים במאה ה-20 של ESPN כוללת רק שש ספורטאיות. בעשרת המקומות הראשונים מופיעה רק אישה אחת, שהוגדרה "כספורטאית הגדולה ביותר של המאה". אז איך זה שכמעט אף אחד לא מכיר את מילדרד דידריקסון זהריאס אפילו לא בשם החיבה שלה, "בייב"?

על פי סיפור אחד, "בייב" הוא בסך הכול שם חיבה חביב שאמה של דידריקסון הדביקה לה בילדותה. על פי גרסה אחרת, חבריה בשכונה קראו לה על שם בייב רות', אחרי שחבטה 5 הום ראנס במשחק הבייסבול השכונתי. אחרי שתקראו את קורות חייה תאמינו לסיפור השני. בכל מקרה, היום ניתן לומר שדידריקסון עשתה עבור ספורט הנשים את מה שבייב רות עשה עבור הבייסבול – הפכה אותו לפופולרי.

בייב גדלה בשנות ה-20 בטקסס, ארצות הברית, והתגלתה כילדה מוכשרת בצורה יוצאת דופן. בכל תחום בו בחרה לעסוק, היא הצליחה. כשהחליטה לעצב בגדים, זכתה בתחרות מקומית. כשהחליטה להתמקד בצד המוסיקלי, הקליטה שירים שזכו להצלחה. וכשבחרה בספורט? היא פשוט ניצחה את כולם. "בייב הגיעה! מי יגיע במקום השני?" נהגה להתרברב. היא עסקה כמעט בכל ענפי הספורט: אתלטיקה, כדורסל, כדוריד, כדורעף, בייסבול, שחייה, אגרוף, ביליארד, טניס ואפילו הקלדה מהירה. ובכולם הצטיינה. כששאלו אותה האם יש משחק שהיא לא משחקת ענתה: "אני לא משחקת עם בובות".

ב-1931 ילדת הפלא סיימה תיכון והלכה למבחנים האמריקאיים לקראת המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס. בניגוד לספורטאים אחרים שבוחרים להתמקד במקצוע אחד, היא החליטה להתחרות בשמונה מעשרה מקצועות אפשריים. אחרי ששברה חמישה שיאי עולם ביום אחד, כולם כבר הכירו את בייב והכרטיס למשחקי 1932 היה בכיס.

באותן שנים התיר הוועד האולימפי לנשים להשתתף בשלוש תחרויות בלבד, אז בייב בחרה להשתתף ב-80 מ' משוכות, הטלת כידון וקפיצה לגובה. נחשו מה? ב-80 מ' משוכות והטלת כידון היא שוב שברה את השיא העולמי וזכתה בזהב ולמרות שגם בקפיצה לגובה היא קבעה תוצאה ששווה שיא עולמי היא הסתפקה בכסף. הזהב הלך לג'יין שילי, חברתה לנבחרת, שעברה גם היא רף בגובה 1.67 מ', אבל השופטים העניקו לה את הזהב "בגלל הסגנון". הדבר האחרון שאפשר להגיד על בייב הוא שלא היה לה סגנון.

אחרי האולימפיאדה הנערה מטקסס החליטה לזנוח את האתלטיקה ועברה לשחק גולף חובבני, אלא שאיגוד הגולף האמריקאי פסל אותה בגלל שבעבר קיבלה שכר עבור משחקי ראווה ב... כדורסל. מכיוון שלא יכלה לשחק גולף חובבני, היא החליטה ב-1938 להשתתף בטורניר גולף מקצועני בסבב הגברים (PGA) והפכה לאישה הראשונה שעושה זאת. אחרי 8 שנים של המתנה, בייב קיבלה אפשרות לחזור ולשחק בטורנירי חובבים. היא כל כך שמחה שהיא הגיבה בזכיה ב-17 מתוך 18 טורנירים בהם השתתפה והחליטה להפוך למקצוענית. 

ב-1947, כשהיא כבר בת 36, בייב הפכה למקצוענית והוכיחה שהיא הגולפאית הטובה בעולם. בחמש השנים הבאות היא זכתה ב-31 טורנירים, כאשר כבר בשנתה הראשונה השלימה גראנד סלאם – (זכיה בשלוש האליפויות הגדולות של סבב הנשים). בימים בהם המילה פמיניזם עדיין לא הגיעה לעולם הספורט, דידריקסון נאבקה למען זכויות הנשים ויחד עם 12 גולפאיות נוספות הקימה את הסבב המקצועני לנשים - ה-LPGA, הסבב המרכזי והמצליח ביותר בגולף הנשים.

אחרי שהוכתרה שש פעמים כספורטאית השנה וניצחה בכל ענף ספורט שאפשר לחשוב עליו, בייב נכנעה למחלת הסרטן והלכה לעולמה בגיל 45, אבל האגדה על האתלטית הגדולה בכל הזמנים עדיין חיה.