מכבי תל אביב מתחילה את הופעותיה ביורוליג, שהוא למעשה עדיין העילית של הכדורסל האירופאי. למרות כל הביקורות ולמרות המשבר הכלכלי שעוברת היבשת, יש עדיין לחובבי הכדורסל האמיתי הרבה מה לראות ואליפות אירופה האחרונה השאירה טעם טוב בפה. אפשר לראות שם סגנונות משחק שונים מהמצויים בליגה הישראלית, יש שילוב רציני של כוחות בין הכדורסל המערב האירופאי והפוסט יגוסלבי (כל השחקנים מסרביה, קרואטיה, סלובניה, בוסניה ומונטנגרו ביחד עם הלטבים והליטאים שלא מצאו את עצמם ב-NBA או נפלטו משם מובילים קבוצות איכותיות ורציניות) ודווקא היריבות הגדולות של מכבי בבית לא משופעות בכוכבים אמריקנים.
חולשתה היחסית של הליגה האדריאטית היא התוצאה שכיום בגיל יותר צעיר כל אפשרות לעבור לכסף לקבוצות ולארגונים טובים ברחבי אירופה גורמים לירידה ברמת הקבוצות ההן. המאמנים האירופיים, כולל כמובן האקס יוגוסלבים, מעדיפים כחיזוק שחקני בוסמן שאנחנו בכדורסל הישראלי לא מרבים לראות מאז וויצ'יץ' ושאראס. גם את מצ'באן מעבירים עכשיו ככל הנראה לפרטיזן ורק שחורציניטיס, שלא נקלט באף מקום אחר, מצא בשנה שעברה בית חם במכבי ועונתו ההשניה רק מתחילה. פאפאלוקאס שהגיע גם הוא נמצא למעשה לקראת סוף הקריירה המוצלחת שלו וזה לא אותו השחקן מהעבר, אם כי מצפים ממנו היום לדברים אחרים. הקבוצות המובילות ביורוליג לא בנויות ותלויות בשחקנים אמריקנים ואם יש כאלה, הם אלה שהסתגלו לשיטת האימון האירופאית השונה בתכלית מהאמריקאית.
בגלל שינויים ביוון ובטורקיה וקצת בגלל השביתה ב-NBA פתאום אחרי הרבה שנים גם השלב הראשון הופך להיות מעניין. ובמיוחד האמור לגבי הבית של מכבי ת"א. התרכזו כאן לפחות חמש קבוצות שאחת מהן לא תעפיל לטופ 16. במושגים של מועדונים כמו מכבי, פרטיזן בלגרד, אפס איסטנבול, מילאנו וכמובן ריאל מדריד יהיה מדובר בכשלון. בכל מועדון כזה, בעיקר אצל הטורקים, הספרדים והאיטלקים, שם לא הצליחו בשנים האחרונות, הלחץ רב מאוד. רק הבלגים משרלרואה רואים הישג בעצם ההעפלה השניה ברציפות מהשלב המוקדם וינסו במשחקי הבית שלה להקשות על הגדולות. כל הפסד בבלגיה יעשה נזק לקבוצות האחרות במאבק העליה.
ריאל מדריד מחזיקה בסגל טוב, אבל מקבלת מאמן צעיר מקומי בשם פאבלו לאסו שעדיין לא שולט בקבוצה ועדיין לא ברור איך וכמה ישתף פעולה, ייצור כימיה וישלב את רודי פרננדס. לא ברור אם יצליח כמו מאמן ברצלונה צ'אבי פסקוואל, שהתחברות שלו לחואן קרלוס נבארו מוליכה את בארסה למה שהיא עכשיו בליגה הספרדית וביורוליג. ריאל עצמה מבוססת על מספר אקס יוגוסלבים – בגיץ', טומיץ', מירוטיץ', וליצ'קוביץ' - ליטאי אחד מרטינאס פוציוס ואמריקני שהצטיין בליגה הספרדית במדי גראן קנאריה – ג'ייסי קארול.
גם אפס איסטנבול, אחרי שנים רבות של אכזבות, החלפת מאמנים וסאגות של זרים שלא סיימו שם את העונה, מינתה מאמן צעיר – את שחקן העבר אופוק סאריצ'ה. במשימת האימון הראשונה שלו הונחתה אצלו או עליו שוב קבוצה מפוצצת בכוכבים כדי להוסיף לסיר הלחץ. סשה וויאצ'יץ' שבא מה-NBA יחד עם ארסן איליאסובה. אליהם מצטרפים דושקו סבאנוביץ', ולאדו אילייבסקי, סטנקו באראץ' ומיודענו אסטבן באטיסטה.
מילאנו רודפת כבר שנים רבות אחרי עברה ולי בטח זכורים הקרבות הגדולים עם מילאנו הגדולה של מנגין, ד'אנטוני, מקאדו וריבה. המאמן סרג'יו סקאריולו, שהגיע בעצמו אחרי אליפות אירופה כמאמן ספרד ואחרי שפוטר באמצע העונה הקודמת מחימקי הרוסית, חזר אחרי הרבה שנים לאיטליה, אסף פליטים מיוון (פוטסיס, בורוסיס ודרו ניקולאס) ובינתיים - למרות הפוטנציאל וצירופו הזמני של דנילו גלינארי - אין כימיה בקבוצה האיטלקית. הסגנון ההגנתי וההתקפי לא ברור והקרב הראשון עם מכבי בא למילאנזים מוקדם מדי.
פרטיזן היא מכבי תל אביב של הליגה הסרבית והאדריאטית, וגם היא הביאה באופן זמני את ניקולה פקוביץ' מה-NBA, את מירוסלב רדוליצה מפילזן וגם את מילאן מ'צבאן בהשאלה. כל זה מראה קו קדמי, חזק וקשוח, אבל עם בעיות בגזרת הגארדים וסגנון סרבי ברור. שרלרואה מבוססת על חמישה שחקנים אמריקנים ומתאזרחים וזה סגנונה עם המאמן המנוסה ג'יובאני בוצי, שנמצא הרבה שנים בקבוצה ובצמרת הכדורסל הבלגי.
רוב הקבוצות בשלב של גיבוש ורק מכבי ת"א נראתה במשחקי האימון טובה יותר, אם כי עדיין לא קיימה משחק רשמי נגד קבוצה בכירה, כזאת שתדרוש ממנה להגיב או שתעמיד את הסגנון שדייויד בלאט הקנה לה במבחן. אי אפשר כרגע לדעת מה יקרה עם סיום השביתה ב-NBA או איך ומתי איך ישפיעו העזיבות הצפויות של גלינארי (מילאנו), פקוביץ' (פרטיזן) איליאסובה (אפס איסטנבול), פרננדס (ריאל) ופארמר (מכבי). בכל מקרה מדובר בבית מעניין, כדורסל חזק ואני כבר מחכה בקוצר רוח לכדורסל טוב. ובהצלחה למכבי.