נבחרת ישראל ניצחה את נבחרת אסטוניה בצורה מוחלטת ומרשימה, ובעצם מימשה את הפוטנציאל שלה. אנחנו נמצאים כבר באמצע הסיבוב השני ובעצם יחסי הכוחות הם ברורים. ההפתעה של הבית, בצורה יחסית, היא העובדה שמונטנגרו היא הטובה בבית ללא ערעור. כן, אותה נבחרת שכעסנו על עצמנו על ההפסד נגדה במשחק הראשון גברה בפעם השניה על סרביה. המשבר בכדורסל הסרבי גדול יותר מאשר אצלנו.
לא נוכל להסביר איך ולמה הפסדנו פה בבית לאסטונים, אבל המצב כרגע ברור: כשכספי, אליהו ואוחיון נמצאים בשיאם, ומול יריבות שהן עדיין לא בדרג הבכיר, רק אנחנו יכולים לעצור את עצמנו. הפעם השתמשנו נכון בעידו קוז'יקרו, שמוכן לעשות עבודה אפורה שעדיין הדור החדש אינו מוכן לעשות, וקיבלנו קצת יותר, ועדיין לא מספיק, מיותם הלפרין. לא נתנו שום צ'אנס לאסטונים - לא ברבע הראשון ולא ברבע השלישי. וכך בכניסה לרבע הרביעי המשחק כבר היה גמור.
כרגע צריך לנצח פה בקלות את סלובקיה ואיסלנד ולדאוג להפרש גבוה נגד איסלנד. צריך קצת לדאוג להרים ולהרחיב את הספסל ולשמור על מוכנות שקט ואחדות מטרה לקראת המשחק האחרון בסרביה. זה לא יהיה קל לנצח בסרביה, אבל יש לנו אפשרות לנצל את השפל שהם נמצאים בו בלי לפזול ולראות מה קורה בבתים האחרים.
יש לנו שמונה ימים להתכונן למשחק בבלגרד, וכדי לנצח בו צריכים שהנבחרת תבוא למשחק הזה מוכנה, בלי פצועים חס וחלילה בכושר הטוב ביותר - בלי עייפות. צריכים להיות מוכנים טקטית ואולי זה הזמן להכין כמה שפנים והפתעות, ואז לממש את הפוטנציאל שלנו ולראות איך אנחנו מתמודדים עם המשימה הזו. זה קשה, אבל זה אפשרי. וזה האתגר שאנחנו צריכים להתמודד איתו כרגע ולהעמיד אותו כמטרה. בהצלחה לנבחרת.