אם הייתם צריכים לנחש כמה זמן עלי חטיב נמצא בליגת העל, מה היתה תשובתכם? 5 שנים? 3 שנים? הרבה פחות. שנה וחצי בלבד. כמות הכותרות והבלאגן שייצר השחקן מאז, שוות ערך לקריירה שלמה של שחקן אחר. לצד עשרה שערים, רובם יפים ומרשימים ברגל שמאל האימתנית שלו, חטיב יצר לעצמו תדמית שלילית, ילד בעייתי במובן הרע, הלא-ספורטיבי של המילה.
הכל התחיל ב-31 במארס 2012. חטיב, אז שחקן הפועל חיפה, מצא עצמו קורבן לאחר שננגח בפניו על ידי מאמן השוערים של מכבי פ"ת ובעודו על הדשא ספג בעיטה מיגאל ממן, אחד מאנשי האבטחה של המלאבסים. למרות זאת, הקשר הצעיר לא היה נקי. חטיב לא היה על המגרש בזמן שהחלה המהומה בין שחקני הקבוצות, הוא קם מן הספסל במיוחד כדי לקחת בה חלק והוסיף אגרוף לפניו של דני פרדה עוד לפני שהפך לשק החבטות של גניש וממן.
אם חשבנו ששחקן שחווה מקרה אלים כל כך יעבור שינוי, טעינו ובגדול. שבעה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2012, הננגח הפך לנוגח, ולא בכדור. במהלך משחק בין נתניה להפועל ר"ג, הקשר נגח בטל חן וראה רק את הכרטיס הצהוב. "אני חושב שדווקא הוא, אחרי כל מה שקרה איתו במושבה, לא צריך להתנהג ככה. אבל אני לא אעשה סדרת חינוך, יש לו מועדון שיטפל בו", אמר טל חן. אמר וצדק.
הבעיה: המועדון לא טיפל בו. עוד חודש חלף ושוב חטיב בלב הבלאגן. קשר נתניה הורחק בירידה לחדרי ההלבשה במחצית המשחק מול בני סכנין לאחר שירק בפניו של עידן ויצמן. כאן לא תם הקשר של חטיב עם האלימות. באמצע מארס 2013, כשנה לאחר אירועי המושבה, התעמת חטיב (פיזית ומילולית) עם אוהדי נתניה בסיום ה-3:0 להפועל חיפה.
אגרוף לפנים של פרדה, נגיחה בטל חן, יריקה על עידן ויצמן ועימות עם אוהדי קבוצתו. הספק יפה בפחות משנה לא? עברו עוד ארבעה חודשים, עונה נוספת כבר בפתח, ועבור חטיב לא מדובר ברעב לכדור, אלא ברעב לאלימות. משחק אימון, כולה משחק אימון. הפועל עכו נגד מכבי נתניה. חטיב כנראה לא אהב את ה-2:0 שלו ושל עכו לאקסית, ניגש לוויקי כחלון, המגן הצעיר של יוסי מזרחי וחבט בו בפניו. שוב. כמו שהוא יודע טוב מכולם.