כבר שכחו בנתניה איך זה מרגיש לקחת תואר ואיך מניפים גביע שלא קשור לכדורגל חופים. קצת קשה להתמצא בשביל קליפות הקונפטי אחרי כל כך הרבה זמן. 40 שנה, לך תזכור.
״האימפריה עוד תחזור״, שרו אמש האוהדים מעיר היהלומים בגרונות ניחרים, אבל כל עוד מכבי חיפה מסתובבת באזור וטורפת כל מה שזז, כדאי להסתכל למציאות בירוק של העיניים. גביעים למיניהם זה המקסימום שאפשר להשיג כשמדובר במועדונים פחות עשירים. פעם התאבדו על גביע ליליאן וחגגו זכיה בגביע ההגינות, היום עושים הרבה כבוד למפעל השלישי בחשיבותו. וטוב שכך.
כמה טוב שהכדורגל מאפשר לך לחמוק מקן הקוקיה. ביום שאריה דרעי חטף 1:10 מבג״צ הרגשנו שהכול יכול לקרות במושבה. נתניה באה מוכנה; הייתה יותר רעבה וידעה להתרחק מטווח הנשיכה של יריבתה.
הכל יכול היה לקרות (אלן שיבר)
עדן קארצב התנתק למשך 90 דקות מהכמיהה לראות את מטוסו של נטע לביא ממריא סוף סוף ליפן - כדי לתפוס את מקומו ליד עלי מוחמד - והתרכז בתכלס. לצד האיכויות המקצועיות, מתפתחת אצלו תכונה חדשה - רוע במובן החיובי של המילה. הבלונדיני עם החולצה הצהובה ידע ללחוץ לבאר שבע על היבלות בערב שאותו תרצה לשכוח. מעניין איפה לימדו אותו לבצע עברות ״חכמות״ שנעלמות מעיני השופט. קטנה ועוד קטנה לשאפי הקפיצו לרוסי את הפיוז עד שאיבד את זה לגמרי. כזה מרפק בכיוון העורק הראשי מצדיק אדום בגווני בורדו. וברדה עוד הפציר בשופטים לשמור על בריאות השחקנים, גם כשמדובר בכאלה שלובשים את המדים האדומים ואין להם גישה נוחה לקוקטיילים עם כל המי ומי באצולת הכדורגל.
בשורה התחתונה: ערב גדוש באגרסיביות ובקרבות משוחה לשוחה הסתיים עם תואר ראשון לאייל סגל. קצת נחת למי שעדיין מתלבט אם הוא אוהד במשרה מלאה או נשיא במשרה חלקית.
מחזיקת גביע הטוטו הטריה היא בעצם קבוצת הפלא שנבנתה אשתקד בצלמו של בני לם, בן ה-64, נציגו של הכדורגל החושני והסקסי. קצת מזה וקצת מזה שוב ראינו אצל הגנדלמנים והאברהמים, ויותר מכך - המון אופי לצד היופי אצל כל השאר.
היו שהרימו גבה כשרן קוז׳וק לא עזב יחד עם בני לם. קוז׳וק נשאר והותיר את חותמו. ניחשתם נכון: הגבות חזרו למקומן הטבעי והכול בסדר.