יוסי אבוקסיס ידוע כמאמן עם אוריינטציה הגנתית. זה מה שהביא אותו לזכיות עם שתי קבוצות שונות בגביע המדינה. אבל קשה להגדיר את בית"ר ירושלים הנוכחית כקבוצה הגנתית. אולי זה בגלל השינויים תוך כדי תנועה והנחתתם של מספר שחקנים על חשבון הקו ההגנתי שפתח את העונה, אולי סגנון שיותר מתאים ל-DNA של המועדון, אבל הקבוצה שלו סיימה את העונה עם 52 שערי זכות. יותר מכל קבוצה שהיא לא אחת מ-3 הגדולות ובהפרש משמעותי מהמקום השני (מכבי נתניה, לה 44. יש 5 קבוצות שהבקיעו בין 36 ל-44 שערים). זה קרה, לא מעט, בזכות ירדן שועה שסיים את העונה עם 16 בישולים.
16 בישולים זה המון. מאור בוזגלו ויניב קטן בשיאם נעצרו על 14, דוד רביבו על 13, מיכאל זנדברג ודור מיכה על 12 כל אחד. ג'ובאני רוסו ויוסי בניון, פליימייקרים טובים משועה, הגיעו ל-15. הוא מרחק בישול אחד מהשיא, אותו קבע גילי ורמוט בהפועל ת"א של אלי גוטמן, ואת כל זה עם קבוצה הרבה פחות טובה.
שועה שיחק ב-28 משחקים, ולמעשה בישל פעם ב-135 דקות בליגת העל. הוא עם 12 בישולים ב-23 משחקים בעונה הסדירה, מה שמעיד על כך שלא מדובר רק בניפוח מספרים בפלייאוף התחתון. הוא בישל העונה מול מכבי חיפה ומכבי תל אביב, כולל שני בישולים בחצי גמר הגביע. מול נתניה, אותה הוא יפגוש היום, הוא בישל 3 פעמים ב-3:6 הנהדר מוקדם יותר השנה. לכן אין ספק, שועה הוא שף מדופלם. עכשיו השאלה המעניינת היא - איך הוא עושה את זה?
נגיעה אחת מספיקה
כשמסתכלים על 18 הבישולים של שועה מול קבוצות מליגת העל העונה במשחקים משמעותיים – 16 בליגה ו-2 מול מכבי ת"א בגביע – המוטיב החוזר ברובם הוא מיעוט הפעולות. ברוב המוחלט של המקרים, שועה מקבל את הכדור ומשחרר אותו בנגיעה לכובש השער.
השילוב עם אבוקסיס תמיד יוצא דברים טובים (קובי אליהו)
זה מה שהופך אותו למבשל כל כך מסוכן, ולא רק בתיאום עם אספרייה וניקולסקו (המרוויחים העיקריים מבישוליו). ראינו אותו, למשל בשער השני מול מכבי ת"א בגביע או ב-2:2 מול הצהובים בליגה, נמצא תחת שמירה כפולה בזמן שפרד פריידיי או דנילו אספרייה פנויים לחלוטין. זה נגמר במסירה שמצאה אותם לבד, כמה צעדים לפני ההגנה, והם הצליחו להגיע למצב נהדר ולכבוש.
בין אם באוויר או על הקרקע, זה המוטיב המרכזי במשחק של שועה ומה שהופך אותו לשחקן כל כך מסוכן. גם אם תשמרו עליו נהדר במשך 90 דקות, התקפת מעבר אחת בה הכדור מגיע אליו יכולה להפוך לחצי גול של אספרייה, ניקולסקו או תומא טרזי.
שימו לב, למשל, לבישול שלו מול הפועל ירושלים. במצב של 0:0 הכדור הלך אליו, מוקף באנשים, אבל שועה תפס את דנילו אספרייה מתחיל לרוץ במהלך שהפתיע גם את צוות השיפוט, שהיה בטוח שאספרייה היה בנבדל. בסופו של דבר ה-VAR אישר את השער, וזאת עדות ליכולת של שועה לראות חצי שער לפני כולם. המהלך מתחיל ב-5:10 >>>
זה רק צד אחד ממה ששועה יכול לעשות. בדומה למה שבלט בחלקים גדולים מהעונה, בעיקר בריצה המוצלחת של בית"ר באמצע העונה הסדירה, הוא מרים מצוין. בין אם זה בקרנות או במהלך המשחקים עצמם, הוא מסוגל לראות שחקנים רצים ועולים לנגיחה הרבה לפני ההגנות. זה בלט גם בשער של אספרייה ובעיקר בתחילת העונה, כשבית"ר עוד הייתה ההפתעה של הליגה שלנו.
גם במצבים נייחים, כאמור כמו קרנות, זה הצליח להביא למספר שערים (למרות שזה תחום שבית"ר עוד יכולה להשתפר בו, בעיקר בכל הקשור לתרגילים שישחררו את ניקולסקו ואספרייה), וגם תוך כדי תנועה. במעברים, מול הגנה פחות מסודרת, יש יתרון לשחקנים שיכולים לבשל ממרחקים עצומים. זה אלמנט נוסף בגדולה של שועה כפליימייקר.
הוא יכול לראות שטחים גדולים יותר טוב משחקנים אחרים, מה שהופך אותו למושלם בסגנון המשחק של אבוקסיס. כשמשלבים את זה עם יכולת הדריבל הנהדרת שלו, שהתבטאה למשל בבישולים מול נס ציונה בהם קיבל את הכדור מול שטחים קטנים יותר, יש כאן שחקן שנראה כאילו אי אפשר לעצור.
מי שיודעת את זה על בשרה, אולי יותר מכל אחת אחרת, היא אותה נתניה ששועה יפגוש בגמר הגביע היום. ה-3:6 מול היהלומים השנה היה אחד המשחקים הכי טובים העונה, ושועה סיים שם עם 3 בישולים ומסירת מפתח שהובילה לשער. שני הבישולים הראשונים ואותה מסירת מפתח היו מול ההרכב המלא של היהלומים.
הבישול הראשון היה במתפרצת (00:41), אחריו הגיעה נגיעה שמצאה את אספרייה וניקולסקו ביתרון מספרי (01:58), אחריו שמירה כפולה ששחררה את תומא טרזי (04:01) ואז מסירה פשוטה שמצאה את ניקולסקו שזיהה נתיב לשער (09:16). אחת מתצוגות ניהול המשחק הגדולות שראינו בליגת העל בשנים האחרונות, לא פחות. צפו >>>>
איך עוצרים את זה?
מאז ה-22 בינואר ועד היום, ב-11 משחקים, שועה עם 6 בישולים מול קבוצות ליגת העל (בליגה ובחצי גמר הגביע מול מכבי ת"א). זה נתון טוב, אבל מה שמעניין בו באמת זה ההתפלגות של הבישולים האלה. שועה בישל פעמיים מול מכבי ת"א, פעמיים מול נס ציונה ופעמיים מול בני סכנין. בשאר המשחקים הוא לא בישל והבקיע רק שער אחד, מה שהשפיע בין היתר על הדעיכה של בית"ר לקראת סיום העונה הסדירה והירידה לפלייאוף התחתון.
ההתקפה של בית"ר מספיק טובה וראוייה לפלייאוף העליון, אבל כקבוצה ששיחקה עם הגנה רעה רוב העונה, הם היו צריכים להבקיע יותר מהיריבה ולא בהכרח לעצור אותה. בהפסדים 2:0 להפועל חדרה, 3:1 להפועל ת"א או ה-0:0 ממול הפועל חיפה, למשל, שועה פתח בהרכב ולא הרשים. מאז שקבוצות למדו את בית"ר זה יחסית פשוט – כשירדן שועה טוב, הוא מצוין. כשירדן שועה רע הוא לא במשחק, עם מעט מסירות מפתח ומעט מעבר לכך.
זה, אולי, הסיבה לאופטימיות אצל רן קוז'וק ואולי המפתח החשוב ביותר ברמה הטקטית של יוסי אבוקסיס. כששני אנשים שמרו על שועה הוא הצליח למצוא אנשים אחרים פנויים, וכפי שהראינו מקודם הוא יכול למצוא את עצמו מבשל בכמה דרכים שונות. לכן הפתרון, בהשאלה מעולם הכדורסל, יכול להיות שמירה אישית לוחצת.
נתניה צפויה לחפש מגן ימני ברמה גבוהה בקיץ, ושי קונסטנטין או כארם ג'אבר אולי לא בהכרח הפתרון מול שועה, אבל יכול להיות שדווקא שמירה אישית עליו של שחקן כמו עומרי גנדלמן תהיה הפתרון. גם אם אנחנו יוצאים מנקודת ההנחה שנתניה תשלוט יותר בכדור, בהתבסס על המשחק הקודם בין הקבוצות והאופי של שתיהן העונה, הם צריכים לעשות כל מה שהם יכולים כדי למנוע ממנו את חופש התנועה הזה.
בסוף, 16 בישולים הם לא מעט. יכול להיות שהם אפילו יותר מדי, ואין לבית"ר עוד פליימייקרים שמתקרבים לרמה של שועה. אם הם מגיעים למצב של 9 שחקני שדה מול 9 שחקני שדה, כשהם מנטרלים את שועה, הם כנראה יהיו ביתרון משמעותי. כשזה שחקן שיכול לנצל מצב שבו האחרים פנויים, אולי מעבר לשמירה אישית יותר יהיה הפתרון הנכון.
בגיל 23, ואחרי שאוסקר גלוך עבר לזלצבורג, יש מצב ששועה אחד הפליימייקרים הטובים בליגת העל או הטוב בליגת העל. עם כל הכבוד לצ'ארון שרי או עומר אצילי, שניהם לא דומיננטיים ברמה של שועה - גם כי הם בקבוצה טובה יותר. הגיוון הופך אותו לכזה, ואולי גם יהפוך אותו למי שיתן לבית"ר את התואר הראשון שלה מאז 2009 (להוציא גביע הטוטו). גם אם זה יגמר בהפסד שובר לב בגמר, שועה רשם עונה אדירה. לא פחות.