חצי גמר גביע המדינה הוא חלון הראווה של הכדורגל הישראלי. הערב החגיגי והמפואר ביותר. שני משחקים חשובים ומרתקים מול 30-40 אלף צופים, באיצטדיון הלאומי כמובן. הנוכחות של הפועל תל אביב ומכבי חיפה, שתי הקבוצות ששולטות בגזרה בשלוש השנים האחרונות, רק מעצימה את האירוע. מכבי נתניה ועירוני קרית שמונה אמורות לספק מרכיב לא פחות חשוב: האנדרדוגיוּת. הקבוצות הקטנות מהערים הקטנות והפריפריאליות יותר מגיעות בלי תקציבי עתק או שמות ענק, אך עם החלום להפתיע. להדהים מדינה שלמה שתצפה בהן. קשה לחשוב על שני שחקנים אנדרדוגים יותר בקרית שמונה ובנתניה מוויאם עמאשה ואחמד סבע, שהם במקרה גם שני הכוכבים הגדולים של הקבוצות האלה העונה.
סבע ועמאשה מעולם לא שיחקו בחצי גמר גביע המדינה. הם לא שחקני נבחרת. הראשון הגיע לליגת העל כמעט בגיל 30. השני אמנם שיחק בנבחרות הנערים והנוער, אך אפילו תעודת זהות ישראלית אין לו. הוא מהכפר בוקעתא ברמת הגולן, מקום עם נאמנות סורית שאינו מאפשר לו להוציא תעודת זהות ישראלית. עמאשה כמעט בן 26 ועדיין לא עזב את קרית שמונה. סבע יהיה בן 31 בסוף החודש. הראשון שיחק לפני שנה בליגה הלאומית והשני עד לפני שנה וחצי שיחק בליגות הנמוכות. כל זה לא מונע מהם להציב את האיום הגדול ביותר על מכבי חיפה והפועל תל אביב. כי סבע כבר כבש העונה 11 שערי ליגה ו-15 בסך הכל. עמאשה עם אותה כמות כללית, אך עם שניים יותר בליגה. אף שחקן בקבוצות שלהם לא מתקרב לכמות הכיבושים הזו. "וויאם ואני זה דוגמא שאף פעם לא מאוחר מדי בכדורגל", מסביר סבע. "שתמיד יש הזדמנות למי שפחות מוכר אם הוא באמת טוב".
הם חלוצים שונים. אמנם שניהם מהירים וחזקים, אך סבע טנק. שחקן לא טכני במיוחד, אך חלוץ טורף בתוך הרחבה. עמאשה עם בעיטה נהדרת גם מחוץ לקופסא ובעל שליטה נהדרת בשתי הרגליים. עמאשה, בניגוד לסבע, נפצע בעבר לא מעט פעמים. "לא בגלל שהוא חלש חלילה", אומרים בקריה, "אלא כי הוא כזה טכני שהרבה שחקני הגנה משחקים איתו מלוכלך". חלוץ ק"ש לא מתלונן. "היה לי חוסר מזל", הוא אומר. "פציעות טורדניות באיזורים שונים בגוף. זה בהחלט עיכב את ההתפתחות בקריירה, אבל אף פעם לא תשמע אותי מתבכיין על שחקני הגנה. הם עושים את העבודה שלהם ואני את שלי". בעונה שעברה בלאומית כבש 11 שערים ו-15 סה"כ. השנה הוא הוכיח לרן בן שמעון ששווה גם לתת לו קרדיט בליגת העל. בעונות האחרונות קרית שמונה צירפה המון חלוצים גם על חשבון הטאלנט שהיא עצמה פיתחה. "היו גם שחקנים דומיננטים נוספים, בעיקר גיא צרפתי ואלרואי כהן, שכל כובד המשחק עבר דרכם", אומרים בקבוצה. "אף פעם לא ממש בנו כאן על וויאם. והוא עם האופי השקט שלו ספג הכל ולא אמר מילה".
גם העונה משחקים לצדו שני חלוצי רכש, שמעון אבוחצירה וברק בדש, אך שניהם יחד כבשו שלושה שערים פחות ממנו. גם בנתניה, סרגיי טרטיאק, החלוץ האוקראיני המוצלח שהצטרף באמצע העונה כבש אמנם שבעה שערים, עדיין כמחצית מהכמות של סבע. "קשה להסביר את התרומה שלו", מתפאר ראובן עטר. "אחמד הוא שחקן שגם עושה עבודה ורץ כל הזמן במגרש וגם נותן כמעט תמיד את השער החשוב. יש לו ריכוז נהדר ברחבה, הוא אף פעם לא מתרגש. כאילו הכיבוש זו הפעולה הכי טבעית עבורו". הילד ממג'דל כרום תמיד הפגיז, אך זה היה בליגה הרביעית ולאחר מכן בהפועל עכו מהליגה השניה וארבע שנים בהפועל לוד שהתגלגלה מהליגה השניה לשלישית. "כל שנה הייתי נותן לפחות 15 שערים, אבל אף אחד לא שם לב", משחזר סבע. "פה ושם היו הצעות מליגת העל, אבל היה לי חוזה לארבע שנים בלוד, שלא הסכימה לשחרר אותי".
סבע מרגיש כי היה צריך לשחק בליגת העל כבר לפני 6-7 שנים, אך ההמתנה לא פגעה בו כאשר הגיע לשם בגיל 30. כבר בשנתו הראשונה היה מלך השערים של נתניה (11), למרות שפיספס יותר מעשרה משחקים בשל פציעה. העונה כבר פתח בהרכב ב-33 משחקים והפך לשחקן הכי משמעותי בקבוצה, שקיבלה עונה נפלאה גם מפיראס מוגרבי, קרלוס אריאס וקובי דג'אני. "לכל אחד בקבוצה שלנו יש תפקיד, אבל ברור שלהבקיע שערים זו מהות המשחק ואין אף אחד שעושה את זה טוב יותר מאחמד", מסכם עטר.
בתום העונה גם סבע וגם עמאשה מסיימים חוזה. במועדונים סיפרו שהראשון משתכר כ-35 אלף שקלים בחודש והשני מסתפק בכ-20 אלף שקלים. לנוכח תרומתם הסטטיסטית, שניהם אנדר-פייד – מרוויחים פחות מתרומתם. הם לא מוכנים לדבר על שכר ורק טוענים כי הם שבעי רצון. "אני רציתי לקבל הזדמנות בליגת העל ואני מאוד שמח שקבוצה כמו נתניה האמינה בי ואפשרה לי להראות לכולם מה אני יודע", מציין סבע. עמאשה טוען כי "קרית שמונה היא הרבה יותר מעוד קבוצת כדורגל בשבילי. היא הבית. ולמרות זאת אי אפשר לדעת איפה אשחק בעונה הבאה. את הכל נבדוק בקיץ". גם סבע אינו מוכן להתחייב, במיוחד לנוכח העובדה שהצעות מקבוצות אחרות זורמות כל הזמן.
אך בכדורגל שחקנים מוערכים בעיקר על פי תפוקתם האחרונה. לכן חצי הגמר, מול עיני מדינה שלמה, הוא כנראה המשחק החשוב בעונה וכנראה גם בקריירה של שניהם. "אני יכול להתרגש לפני משחק, אבל בזמן המשחק אני רגוע ועובד קשה", מציין סבע. "כחלוץ אסור לי להתרגש". גם עמאשה טוען כי "בטחון עצמי ביכולות שלי אף פעם לא הייתה הבעיה. לצערי, לא תמיד יכולתי להראות אותן בגלל פציעות, אך ידעתי שכשאהיה בריא הכל יתחבר. כמו שקורה העונה. לכן אני מקווה שהדברים גם יתחברו מול וינסנט אניימה והפועל תל אביב. מבחינתי כחלוץ לשחק מול שוער כזה וקבוצה כזו זה אתגר נפלא". סבע גם סבור שנתניה שלו יכולה לנצח את חיפה. "לרגע אני לא מזלזל בהם, הם קבוצה נפלאה שעוד מעט כנראה תזכה באליפות. אבל ניצחנו אותם לפני כמה שבועות בקרית אליעזר ואין סיבה שלא נוכל לעשות זאת גם הפעם".
זאהי ארמלי, גדול חלוצי מכבי חיפה בכל הזמנים, הוא גם חלוץ ערבי שלא פרץ לתודעה לפני גיל מתקדם. "עד גיל 25 שיחקתי בליגות הנמוכות בשפרעם. רק אחרי שקיבלתי צ'אנס ממכבי חיפה הייתי מלך השערים 6 שנים ברציפות וחלוץ נבחרת". ברור כי סבע ועמאשה, מוכשרים וטובים ככל שיהיו, אינם ברמתו של המאסטר, אך הוא עדיין מתרשם משניהם. "הטענות כי בגלל שהם ערבים הם פרצו מאוחר ולא קיבלו הזדמנות לא נכונות", מבהיר ארמלי. "בתקופה שלי עוד אולי שחקנים ערבים סבלו מאפליה, אבל היום זה ממש לא כך. סבע פשוט גדל בקבוצה קטנה ולקח לו זמן לקבל הזדמנות בליגה הבכירה, אבל עמאשה היה בנבחרות כבר בגיל 17. מה שחשוב זה ששניהם ניצלו את ההזדמנות כשקיבלו אותה. אני יודע שהאוהדים במגזר מאוד גאים בהם ועכשיו יש להם הזדמנות להראות למה הם מסוגלים מול הקבוצות הטובות בארץ".