עת לשינוי: הנבחרת תצמח רק אם יתקבלו החלטות

בחסות הפופוליזם, בהתאחדות ממשיכים בזגזוג סביב הסוגייה איך צריכה להיראות נבחרת ישראל. הגיע הזמן להפסיק עם החלטות שטחיות ולתת לאנשי המקצוע לעבוד. אפק מנתח

עומרי אפק
עומרי אפק  20.11.20 - 20:29
תחילת כתבה

אתחיל בעובדות. בתקופה שווילי רוטנשטיינר היה בהתאחדות האוסטרית, הנבחרת המקומית עשתה התקדמות ענקית. מכיוון שלא תיחקרנו את העבודה שלו שם וזה היה תפקיד הוועדות ויו''ר ההתאחדות שלנו, אסתכן ואומר, שהם בדקו את זה והבינו שמדובר באיש מקצוע ראוי.

רוטנשטיינר הציב סטנדרטים גבוהים בכל נושא המעטפת: צוות עם פחות הדלפות, טיסות בזמנים של מקצוענים, ידע רב לגבי הנבחרת שלנו, ניתוח היריבות, התייחסות עניינית לשחקנים שמאמינים בהם ללא התעסקות בלחץ תקשורתי. כל אלו מהווים נדבך בסיסי להתנהלות ברמה הגבוהה באירופה ולשמחתי אימצו אותם גם סוף סוף פה בישראל.

להחלטה שישמש כמאמן הנבחרת במקום אנדי הרצוג, נשמעה הרבה ביקורת, בעיקר באשר לניסיון. ווילי רוטנשטיינר אימן בעשר השנים האחרונות יותר מאנדי הרצוג? למה עבור אחד חוסר הניסיון הוא משמעותי ועבור השני לא? אנחנו מתזזים באופן השיפוט שלנו לגבי אנשי מקצוע בצורה פופוליסטית ושטוחה.

אם בוחנים את קמפיין ליגת האומות של רוטנשטיינר כמאמן, בסופו של דבר מדובר בקמפיין לא רע בכלל בדרג ב'. משתי נבחרות לקח 4 מ-6 נקודות. הוא לקח את הנבחרת ושיפר את היסודות שנבנו בזמן הרצוג, שנתן חופש גדול מדי לשחקן הישראלי וזה הפך למפוזר מדי. גם בפלייאוף היורו צריך לזכור שבשורה התחתונה, רוטנשטיינר אמנם נכשל, אך המשחק בסקוטלנד הוכרע על חודו של פנדל.

לדעתי רוטשטיינר משחק בשיטה הכי נכונה כרגע לכדורגל הישראלי. הוא נעזר במגנים טובים התקפית, אשר פחות מתאימים לקו של ארבעה. הקישור אמנם לא תמיד יכול להתמודד עם העוצמות של הקישור של היריבות. אבל, השימוש בשני חלוצים הוא נכון והבנייה של מנור סולומון לאט לאט כשחקן חופשי שיכול ללכת לאגפים, מאפשרת לו לפרוח.

אין ספק שצריך לשפר את הסנכרון בין שלושת הבלמים והנעת הכדור תחת לחץ. בזה אין חדש. זה עניין של קצב וחשיבה מהירה עם טכניקה גבוהה. דבר שאנו לעיתים לוקים בו. זה דורש עוד ועוד תרגול.

אני לא מבין ממש למה בהתאחדות שלנו מזגזגים כל הזמן בין ווילי המאמן לווילי המנהל הטכני. אני מאמין לשחקני הנבחרת שהרגישו שיש על מי לסמוך ומי שמתנהל עניינית בנבחרת. היינו שם בעצמנו בכל כך הרבה רגעים, כשזה לא התנהל כך.

ההתאחדות צריכה להחליט אם היא מאמינה בכדורגל שווילי רוטנשטיינר מאמין בו. בחזון, בשיטה, בדרך. זה מה שמשנה. לא משחק כזה או אחר.

אם היא אכן מאמינה בזה, אז שתאפשר לו לבנות תכנית ארוכת טווח, ואם לא אז שתחליט אם הוא מאמן מספיק טוב כדי לשפר את הנבחרת הבוגרת וישפטו אותו לפי זה. כל שבוע רוצים לשפוט אותו אחרת. לפי תפקיד אחר. בפועל, זה לפי כמה משכורות נשאר לשלם.

זוהי קריאת השכמה: החליפו תקליט. דיסקט. דיסק און קי. מדור לדור העולם מתקדם ואנחנו פה מתעסקים באותם דיונים שטחיים מדי שנתיים. כמה זמן זה יימשך עוד?