קשה מאד לכתוב טור על המשחק כשיש רגש לאחת המתמודדות. במקרה הזה, הרצון הגדול לראות את נבחרת ישראל פותחות קמפיין בצורה חלקה וטובה עם ניצחון על נבחרת קוסובו. בשורה התחתונה, תיקו 1:1 שיקף פחות או יותר את מה שראינו אמש (שבת) באיצטדיון בלומפילד.
עוד לא מאוחר: לחצו להרשמה ל-"5 חבר'ה", משחק ניחושי הפלייאוף של ערוץ הספורט, ותנו בראש לחברים שלכם
עוד לפני שריקת הפתיחה למשחק, הבחנתי (וזה היה מאוד בולט), שיש אוהדים לנבחרת ישראל שמאד רוצים בהצלחתה לעומת שנים עברו - אז לא היו שבעי רצון ולא הגיעו ב"טירוף" למשחקים, ומכל מיני סיבות. אתמול זה היה אחרת - משפחות שלמות, אנשים מכל הגילאים וגם נשים רבות הגיעו לבלומפילד עם תקוות ואופטימיות שהפעם זה משהו אחר. עם דגלים וצעיפים נכנסו לאיצטדיון כמעט 30 אלף צופים והיו בציפייה גדולה לראות ניצחון ראשון בקמפיין - הקהל הזה חזר להאמין בנבחרת.
חייבים לציין שהקהל הישראלי הוא לא קהל שסוחף את הנבחרת עם עידוד מיוחד, ברוב הזמן הוא שקט, מתעורר רק בהזדמנויות לכיבוש שער והכרוז צריך מדי פעם לעורר אותו עם קריאות במיקרופון "אל אל ישראל". וכמובן יש את העידוד המאוס שחייב לעזוב אותנו - "ישראל מלחמה". יש לנו מספיק מזה, לא צריך גם בכדורגל.
משחקה של נבחרת ישראל היה מאכזב, אין אף שחקן על המגרש שיכולנו להגיד עליו "וואו", שהיה בולט מהיתר. הנבחרת עדיין לא מחוברת, יש עוד הרבה עבודה, אבל למרות זאת, בכל תוצאה לא היינו סוגרים את סיום הקמפיין - זהו רק המשחק הראשון ואי אפשר לדעת לאן הוא יתפתח. כך גם אמרו שני מאמני הנבחרות בסיום המשחק.
נבחרת קוסובו היא לא נבחרת גדולה עם שם גדול, היא לא "סקסית" כמו צרפת, אנגליה או ספרד, אבל גילינו אתמול נבחרת לא פראיירית בכלל - בטח כזאת שלא נופלת מנבחרת ישראל, ועם שחקנים על המגרש מהליגות הטובות בעולם. לא סתם במסיבת העיתונאים בקוסובו בשבוע שעבר, נאמר שם "אנחנו הולכים להתחרות על המקום הראשון בבית".
הלוואי עלינו חלוץ ברמה של ודאט מוריקי שמשחק במאיורקה הספרדית ובלם כמו אמיר רחמאני מנאפול - הקבוצה הטובה ביותר באיטליה. זאת נבחרת שאמנם הצטרפה לפיפ"א רק לפני 7 שנים, אבל על המגרש לא ראינו נבחרת חדשה, אלא בהחלט נבחרת שיודעת מה היא רוצה מעצמה, ובבית כזה זו לא תהיה הפתעה אם היא תגיע ליורו 2024.
מנור סולומון מוקף. ישראל פגשה יריבה חזקה (אלן שיבר)
בכל הקשור לנבחרת שלנו האכזבה גדולה. לא מהתוצאה, אלא בגלל איך ששיחקנו. קודם כל, הנבחרת עדיין לא מחוברת וזה מאוד בלט. נכון, יש שילוב של צעירים ו-ותיקים שצריכים עוד להתחבר, אבל דווקא הוותיקים יותר לא היו מספיק טובים ולא כל כך עזרו לצעירים - ומדובר במיוחד בשני שחקני האמצע דור פרץ ונטע לביא, וכן המגן הימני והקפטן אלי דסה שאני לא זוכר אותו במשחק חלש מאוד.
למרות זאת, ובמיוחד במחצית הראשונה, הנבחרת הייתה כל הזמן במשחק, כולל שתי הזדמנויות נהדרות של החלוץ שלנו שון וייסמן והחמצה ענקית של כוכב הנבחרת מנור סולומון. מנגד, לנבחרת קוסובו במחצית הראשונה הספיקה התקפה אחת בודדת והיא ניצלה טעות של הבלם רז שלמה ושער עצמי של אלי דסה בדרך ל-0:1 במחצית לאורחת.
אלון חזן המאמן הישראלי אמר במסיבת העיתונאים לאחר המשחק: "הייתי בטוח שנחזור למשחק במחצית השנייה, הייתי יותר רגוע לעומת פתיחת המשחק". אז נכון שהנבחרת חזרה בזכות בישול נהדר של מנור סולומון לדור פרץ, אבל אני מסתכל קצת שונה מאלון חזן לגבי פתיחת המחצית השנייה. אם הנבחרת לא שיחקה מספיק טוב במחצית הראשונה וירדה בפיגור, הייתי מצפה מחזן לעשות שינויים עם פתיחת המחצית השנייה. למשל, מחמוד ג'אבר במקום נטע לביא. ג'אבר הוא שחקן שמצטרף נהדר מקו שני והיה נותן לנבחרת עוד מימד ליד רחבת קוסובו. וגם תאי בריבו במקום שון וייסמן. החילופים של חזן היו מאוחרים לדעתי ומה שלא באשמתו הוא שהשחקנים שנכנסו לא עזרו לנבחרת והיו חלשים.
ראוי גם לציין שכרגע אין מנהיג לנבחרת וזה מאוד בולט. המנהיגים האחרונים היו ביברס נאתכו שהחל את המשחק על הספסל, וכמובן ערן זהבי. אין היום בנבחרת מנהיג אמיתי, בטח לא כמו מנהיגים שהיו בעבר שייקחו עליהם את הקבוצה. אולי בעוד כמה שנים זה יקרה עם מנור סולומון ואוסקר גלוך.
נכון, ציפינו להרבה יותר. הטוב ביותר הוא לפתוח קמפיין כשיש הפעם הזדמנות גדולה להעפיל, עם ניצחון ביתי. אבל לא הכל אבוד, במוקדמות היורו שנמשכות למעלה משנה שלמה עם משחקים פעם בכמה חודשים, כל תוצאה אפשרית. הנבחרת הזאת שלנו, כמו שלא הצליחה לנצח את קוסובו בבית יכולה פתאום לנצח את רומניה וקוסובו בחוץ, זה לא בשמים והכל אפשרי.
אלון חזן. לא חף מטעויות (אלן שיבר)
הציונים:
עמרי גלזר - בטוח מאוד בעצמו, ללא ספק השוער הבכיר היום של הנבחרת, בעמדה הזאת אין שום בעיה ובטח השער שספג לא באשמתו. ציון 6.
אלי דסה - משחק חלש ביותר גם בהגנה וגם בהתקפה, כבר אחרי רבע שעה אמרתי שדסה לא הגיע למשחק וזה נמשך. דסה הוא המגן הימני הבכיר שלנו, הוא חייב להשתפר כבר נגד שווייץ ביום שלישי. השער העצמי שכבש יכול לקרות לכל אחד, אולם השער השני שלמזלנו נפסל היה עליו. ציון 4.
מיגל ויטור - נכון, הגיל עושה את שלו והוא לא הולך ונהיה צעיר, אבל הניסיון והשקט, ההגעה ראשון לכדור בטיימינג מושלם - יש בעמדה הזאת על מי לסמוך, מהבודדים שאין שום טענה אליו. ציון 6.
רז שלמה - לא חשוב מה היה ומה יהיה ואיך הוא שיחק, יזכרו לו את איבוד הכדור בשער שספגה הנבחרת. עד השער הזה הוא היה מצוין. רז שלמה הוא בלם שמשחק עם שתי רגליים באותה מידה, טכני מאוד, יודע להוציא מעמדת הבלם את הנבחרת קדימה בהנעת כדור נהדרת. אלון חזן אמר עליו בסיום: "בלם צעיר שהיה מצוין עד השער שספגנו, לקחנו בחשבון ששחקנים צעירים שמקבלים הזדמנות בנבחרת יעשו טעויות, אין לי בעיה עם זה, הוא רק ילמד בעתיד". אז כן, השער שספגה ישראל עליו, בתקווה שהוא אכן ילמד בעתיד לא לחזור על טעות כזאת, בלם נהדר. ציון 5.
דורון ליידנר - יופי של שחקן יש לנו בתפקיד הזה. מלא ביטחון, יודע מתי לצאת קדימה וסוגר טוב בהגנה, יחד עם מנור סולומון זה יכול להיות אגף נהדר עבור נבחרת ישראל. ציון 6.
נטע לביא - לא משחק טוב של הנציג שלנו ביפן. לא שלט באמצע, לעיתים היה מבולבל, גם לא שחקן שמכניס כדורים טובים להתקפה, חייבים אותו בכושר הרבה יותר טוב, כמו שהיה במכבי חיפה. ציון 4.
דור פרץ - לא משחק גדול שלו, אבל מאוד רצה ומאוד השתדל. בא לקחת כדורים, לא ברח מהמשחק, ראינו אותו כמעט בכל מקום, אבל חייב לשפר את המסירה, חייב להצטרף יותר להתקפה ובזה הוא מצוין. ואין כמו לכבוש שער שיוויון - מגיע לו. ציון 5.
אלי דסה. מהמשחקים החלשים שלו בנבחרת (אלן שיבר)
אוסקר גלוך - היו לי ממנו את הכי הרבה ציפיות, כמו למשל הכדור שמסר למנור סולומון שהשאיר אותו מול שוער. אני לא זוכר את אוסקר מאבד כל כך הרבה כדורים במשחק כמו אתמול, הוא גם לעיתים רצה יותר מדי, החזיק יותר מדי זמן בכדור ולא מסר, אבל מהכוכבים היותר גדולים שלנו, העתיד שלו מובטח. ציון 5.
דולב חזיזה - קיבל את המקום בהרכב במקום ליאל עבדה שנפצע. על חזיזה חייבים לומר שהוא כל הזמן רץ ומשתדל, הוא מאוד מציק למגן שמולו, פתח את המשחק לא רע בכלל ונחלש בהמשך והוחלף. מסר כדור נהדר לשון וייסמן שהחמיץ - סה"כ לא רע. ציון 5.
שון וייסמן - לא היה במשחק טוב, במשחקים כאלה את שני המצבים שהיו לו הוא חייב להבקיע. תמיד רץ, תמיד משתדל, אתמול זה לא היה היום שלו. בכניסה של תאי בריבו למשחק הוא איבד את עצמו לגמרי והוחלף. ציון 4.
מנור סולומון - מנור הוא היום השחקן הכי טוב של ישראל. כישרון מטורף עם שליטה בלתי רגילה בכדור, אתמול רצה לקחת עליו יותר מדי. היו מצבים שהיה חייב לשחרר את הכדור במקום להמשיך לכדרר, הבישול שלו לגול של דור פרץ היה מצוין. ממנו אין דאגה, הוא עוד יוביל את הנבחרת לניצחונות. אתמול הציפייה ממנו הייתה בשמים, במיוחד אחרי החודש הנהדר שלו בליגה האנגלית במדי פולהאם. אתמול זה היה קצת פחות טוב, נקווה שיביא לנו ניצחון בשווייץ. ציון 6.
אתייחס רק לחילוף של חמודי כנעאן ממ.ס אשדוד, כי היתר שיחקו מעט מאד זמן. כנעאן היה החילוף הראשון של אלון חזן במקום דולב חזיזה. הוא מוכיח בליגה הישראלית כמה הוא שחקן מצוין. רק בשבוע שעבר הוא היה מהבולטים ש"הרגו" את הגנת מכבי חיפה - הקבוצה הטובה בישראל. אתמול הוא נכנס רע מאוד למשחק, שום פעולה לא הצליחה לו והוא איבד את כל הכדורים. אבל איך אמר אלון חזן? "שחקנים צעירים בתחילת הדרך בנבחרת יכולים לעשות טעויות". זה בדיוק חמודי כנעאן, סופר מוכשר, אתמול היה קשה לו ההבדל מהליגה הישראלית אל מול שחקני קוסובו, צריך את הזמן בנבחרת. ציון 4.
כבר בעוד יומיים מגיע המשחק השני נגד שווייץ בחוץ. משחקי בית וחוץ זאת אופרה אחרת לגמרי, ובטח מול מי שנחשבת לנבחרת הטובה בבית הישראלי. אסור לנו לשחק בשוויץ כמו ששיחקנו נגד קוסובו כי נקבל בראש. אלון חזן כבר אמר ש-"נשחק יותר זהיר על מתפרצות". לא משנה באיזו שיטה נשחק, יותר חשוב איך נשחק - וכל השחקנים ללא יוצא מהכלל חייבים להעלות את רמתם. זאת תחילת הדרך, שאף אחד לא יסגור כלום, אנחנו הולכים למסע ארוך בתקווה שבסיומו נגיע סוף סוף לטורניר גדול אחרי 54 שנים, ועוד בגרמניה. אני עדיין אופטימי.
אוסקר גלוך. עוד נקבל ממנו הרבה (אלן שיבר)