צפו במהלכיו של גלוך בנגן למעלה >>>
כל לוחם בצה"ל מכיר את הקיר. כחלק מבוחן המסלול, אותו נדרשים לוחמים לעבור כחלק מההכשרה, הם צריכים לרוץ עם נשק ואפוד ולטפס, בקפיצה, על קיר בגובה כ-3 מטרים. בשלב הראשון הוא מפחיד גם את הלוחמים הקשוחים ביותר, אבל יש במעבר שלו איזה משהו מנטלי. אותה "קפיצת אמונה" שהיטיב להגדיר סרן קירקגור, ההרגשה שאתה יכול לעשות הכל על הדשא.
עם פרס שלא הכרתם: לחצו לבניית קבוצה בפנטזי אלופות של פיצה האט
במשחק אמש (שבת) מול רומניה, ראינו את אוסקר גלוך, בן 19 מרחובות עם מספר אישי צבאי של שמונה ספרות, עובר את הקיר. הקשר המופלא של נבחרת ישראל היה אחד השחקנים הרעים ביותר על הדשא במחצית הראשונה, אבל במחצית השנייה משהו בו היה משוחרר בהרבה. באותו תפקיד, על אותו מגרש, הוא התחיל לרקוד.
אפשר, ואולי גם צריך, להסביר את זה ברמה הטקטית. היכולת של נטע לביא ושל מוחמד אבו פאני עם עלייתו מהספסל לנצח במספר קרבות במרכז המגרש שחררה את אוסקר, וגם המספרים "הטקטיים" שלו נראים טוב מאוד. 32 מ-38 מסירות שהושלמו, 2 כדרורים מוצלחים, פגיעה אחת בקורה. שער ממצב קשה במיוחד. אפשר לדבר על xG ועוד מספרים מתקדמים כאלה ואחרים, אבל זה מפספס את הסיפור.
מה שמספר אותו בצורה טובה יותר זה מה שאתם יכולים לראות בנגן כאן למעלה. החל מהשער, בו שלושה אנשים מגיעים לסגור אותו והוא מסתכל רק על הפינה החיצונית של השער ושם אותו ברשת. רגע אחרי זה, מול בלמים שגבוהים ממנו ב-30 סנטימטר וחזקים בהרבה, אנחנו יכולים לראות אותם אוכלים דשא. דריבל שמתחיל במרכז המגרש נגמר בעבירה של מריוס מארין, קשר שמשחק כבר שנים ב-2 הליגות הראשונות באיטליה.
רקד על הדשא (Getty)
בהמשך, אנחנו רואים אותו משתלט על כדור במתפרצת א-לה חלוץ מרכזי, מתמקם בנינוחות ברחבה ובועט לקורה. במהלך העוקב בסרטון יש מסירת אמן שלו לשון וייסמן בדקה ה-81, בין כמה שחקני הגנה, ובניית מהלך קבוצתי מרשים עם רוי רביבו ומנור סולומון שמדליקה את הדמיון בקשר לעתיד של נבחרת ישראל.
גלוך רק בן 19, אבל כבר עכשיו שחקן התקפה שלם במיוחד. הוא הבקיע שני שערים ב-3 משחקיו האחרונים בנבחרת, הוא בישל במשחקו האחרון בליגה האוסטרית ורשם שמונה בישולים בחצי העונה בליגת העל לפני המעבר לזלצבורג. כבר עכשיו יש לו ראיית משחק ברמה גבוהה מאוד ודריבל טוב, כשהוא צפוי להתחזק פיזית בחממה של זלצבורג שידועה, בין היתר, גם בעוצמות הפיזיות של שחקניה.
הוורסטיליות הזאת היא חלק ממה שהפך אותו לשחקן חשוב בנבחרת ישראל. יכול להיות שאם היו פינישרים יותר טובים על הדשא (כמו שון וייסמן ותאי בריבו בכושר משחק, או ערן זהבי שבכלל לא זומן), היינו רואים את גלוך גולש לתפקיד יותר "פליימייקרי", כי הוא יכול. גם כשהוא צריך להתעלות, בדומה לשער מול רומניה או הגול מהקרן מול בלארוס, הוא מתעלה.
מתעלה במאני טיים (Getty)
שלוש משמונה הנקודות של הנבחרת בקמפיין - אחת מול רומניה ושתיים מול בלארוס - הושגו בזכות שערים של גלוך. ברמה מסוימת אלה חמש נקודות, כי הוא גם "לקח" שתיים לרומניה עם הגול שחילץ תיקו. בלעדיו, כנראה, הסיכוי שלנו לעלות ליורו היה תיאורטי.
אלון חזן, אגב, גם מבין את זה. לאחר שהשאיר את גלוך על הספסל במשחקים מול בלארוס ואנדורה ואמר שיהיו לו את ההזדמנויות שלו בהמשך, היה משהו מנחם בריצה של גלוך דווקא לעבר הספסל ולחזן עצמו. אחת השאלות הגדולות ביותר בהצערת נבחרת, מעבר לסיסמאות, היא הפער בין הרצון לשלב שחקנים צעירים לבין הרצון שהם יקנו את המקום שלהם.
כשחזן ספסל את גלוך מול בלארוס ואנדורה, גם לאחר שגלוך הבקיע בדקה ה-90, זה אולי היה חלק מהמסר שהוא ויוסי בניון מנסים להעביר. שגם אם אתה טוב בנבחרת או בקבוצה שלך, אתה לא תזכה למעמד מיוחד. יש לא מעט שחקנים שהיו מתייאשים מהסיטואציה הזאת, אבל לא גלוך. כי יש בו משהו אחר.
אלי גוטמן, אחד שגידל כמה שחקנים גדולים בחייו, דיבר על זה מיד לאחר השער: "יש לגלוך את היכולות המנטליות. כולם דיברו על זה שהוא לא מספיק נייד או לא מספיק משפיע. בתוך תוכו הוא יודע שהוא יכול להכריע את המשחק הזה, לתת את הפס החכם או את הבעיטה. זאת גדולה של שחקנים גדולים. כך משפיעים על משחק של נבחרת". גוטמן צודק. אי אפשר ללמד את זה.
קפיצת האמונה הזאת, לפי קירקגור, היא הרגע בו אדם מוצא מחדש משמעות למה שהוא עושה ואת היכולת הפנימית לעשות כל מה שהוא היה יכול. אתה אף פעם לא יודע איפה היא יכול הלקרות לך. אוסקר גלוך, אתמול בלילה, התבגר ממש מול עינינו. אם קריירת הנבחרת שלו תוביל את ישראל לטורנירים בינלאומיים כמו שהיא צריכה, אנחנו נזכור את היום הזה במשך שנים. הלילה בו אוסקר גלוך עבר את הקיר.