40 שנים עברו וזה עדיין בלתי נתפס. ב-5 בספטמבר 1972 נכנסה חוליית טרוריסטים פלסטינית למגורי הספורטאים בכפר האולימפי במינכן, החזיקה אותם בני ערובה ולאחר יממה מתוחה רצחה 11 ספורטאים ומאמנים ישראלים. למרות לחץ בלתי פוסק של גורמים מטעם המדינה, הוועד האולימפי לא הסכים לקיים דקת דומייה רשמית בטקס פתיחה של אולימפיאדה כלשהי מאז. עם זאת, היום (רביעי) נערך בנמל התעופה פרסטנפלדברוק שליד מינכן טקס זכרון רשמי בהשתתפות המשפחות, הניצולים, השר סילבן שלום ונציגי הוועד האולימפי הישראלי והבינלאומי.
אנקי שפיצר, אלמנתו של אנדריי, תקפה: "היום לפני 40 שנה החיים שלנו השתנו לנצח. הזכרונות מאותו בוקר חוזרים אלינו בעוצמה. מה שראיתי בכפר האולימפי נוגד את הרוח האולימפית. ולמרות זאת הוועד האולימפי סירב לקיים דקת דומיה. חוסר היכולת, הטיפשות והבורות של כוחות השיטור הגרמנים נגלו אלינו רק לפני כמה ימים. אנחנו דורשים מהרשויות הגרמניות לספק את כל המסמכים, יש לנו את הזכות לדעת איזה קליעים הרגו את אהובינו. אם אתה זוכר את העבר, אתה יכול להימנע מאסונות כאלה".
סילבן שלום נאם ואמר בטקס: "ארגוני טרור ניסו לתקוף ישראלים בכל העולם, בדיוק כמו שהצליחו במינכן 72. היום אנחנו נזכרים במעשים הבלתי אנושיים האלה. הניסיונות להציל את בני הערובה לא צלחו ועדיין יש יותר שלאות פתוחות מתשובות באשר למה שקרה. נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי לצמצם את הפערים בינינו לבין השכנים. אנחנו רוצים לחיות בשקט ובשלווה עם אלה שנמצאים סביבנו".
השר המשיך: "במהלך המשחקים החליט הוועד האולימפי והוועדה המארגנת הגרמנית לא להפסיק את המשחקים, אבל גם עכשיו הוועד האולימפי לא הסכים לזכור את הטבח באצטדיון בטקס הפתיחה. אני רוצה שכולכם תצטרפו אליי בדקת דומייה".
יו"ר הוועד האולימפי הישראלי, צבי ורשביאק, הוסיף: "11 הספורטאים, המאמנים והשופטים קיוו להגיע למינכן לאירוע של אחווה וסולידאריות, אבל חזרו הביתה בארונות. מאז הוכתם הדגל האולימפי בדם לעד. עברו 40 שנה וזה הזמן לפרוע את החוב האולימפי. מוטל על כולנו לזכור ולא לשכוח, כי חברה שמתכחשת לעברה, עתידה לוטה בערפל".