$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הנגאובר במראדונה: נאפולי מתקשה אחרי השיא

המאמן נטש, מחליפו פוטר והכוכבים מורדים. הפתרון שנמצא: חזרה למקורות

דני פורת
דני פורת  22.11.23 - 17:44
(Francesco Pecoraro/Getty Images)
(Francesco Pecoraro/Getty Images)

יש קלישאה שאומרת שיותר קשה לשמור על אליפות מאשר לזכות בה. לנאפולי אומנם לקח שנות דור (33 שנה) כדי לחבק שוב את הסקודטו, אך היא עשתה זאת בצורה מופתית, מרגשת ואפילו קלילה בעונה שעברה. חצי שנה לאחר מכן, התחלפה האופוריה בדכדוך וצרות מפעם. תוצאות רעות שהובילו לביקורת קשה מהתקשורת ומהאוהדים ובעלים שהודה בטעות והחליט לפטר את המאמן החדש.

לאחר ההפסד 1:0 לאמפולי לפני שבועיים, רודי גרסיה החזיר את המפתחות כשקבוצתו אומנם מדורגת במקום הרביעי, אבל סופרת כבר 10 נקודות פיגור מאינטר המוליכה והקבוצה הכי מרשימה עד כה העונה באיטליה. בתוך כך, ניצחה הקבוצה רק שני משחקים מתוך שמונה בכל המסגרות באצטדיון דייגו מראדונה, שהיה עד כה מבצר. המאמן, שפעם נחשב לסוג של הבטחה אחרי הדאבל המפואר עם ליל הצרפתית (2011), היה מינוי מעט תמוה בקרב התקשורת והפרשנים בעקבות 0 תארים ברומא, מארסיי, ליון ואל נאסר הסעודית. רבים ראו בה החלטה פזיזה.

נוסף לכל, הוא היה צריך להכנס לנעליים המרשימות והגדולות של לוצ'יאנו ספאלטי, שסחף את הקבוצה לכדורגל אטרקטיבי והחדיר רוח של ווינריות בבחורים בתכלת, לפני שעזב בתום העונה שעברה לאחר מאבקי אגו עם הבעלים אאורליו דה לורנטיס. "לא כולם היו מוכנים להסתכן ולהגיע למקום שבו ישוו אותך לספאלטי, שזכה באליפות עם פער של 16 נקודות", סיפר בזמנו דה לורנטיס, "איזה מאמן יעשה את זה לעצמו? אז אמרתי למאמנים שהם לא יודעים מה הם מפסידים בנאפולי. את האנרגיה כאן אי אפשר למצוא בשום מקום".

ואכן, הבוס הכריזמטי והתובעני ניסה שמות רבים, מאנטוניו קונטה, דרך לואיס אנריקה ועד כריסטוף גאלטייה, אך הסתפק בגרסיה. והאנרגיות? כנראה לא היו שם מההתחלה. המאמן הצרפתי שמר על המערך המפורסם (4-3-3) של קודמו בתפקיד, ובכל זאת לא הצליח לייצר את הכדורגל שריתק מדינה שלמה למסכים בעונה הקודמת. לא נראה בה שמץ מהפלואידיות שנגלתה לעינינו בחודשי האליפות ובמשחקי ליגת האלופות, למעשה עד האביב. הקבוצה אומנם איבדה את קים ז'אי מין, הבלם הכי טוב בסריה A אשתקד, אך שמרה על הנכסים העיקריים - ויקטור אוסימן וחביצ'ה קבארצחליה, וסומנה כמועמדת להגן על התואר.

מעבר לטעויות טקטיות כאלה ואחרות שנראו בנאפולי ב-16 המשחקים הרשמיים של גרסיה בתפקיד, הדבר הבולט ביותר שניכר הוא חוסר האמון בין השחקנים הבכירים למאמן הצרפתי. שתי תקריות מפורסמות זכורות: כאשר קבארצחליה הוחלף בדקה ה-66 בהפסד ללאציו בתחילת ספטמבר הוא מחה בפומבי וסינן למאמן על הספסל: "מה אתה עושה?". כעבור שלושה שבועות נצפה אוסימן מסמן לעבר גרסיה עם שתי אצבעותיו, ומבקש ממנו לשחקן עם שני חלוצים ב-0:0 מול בולוניה. לאחר התקרית הניגרי נאלץ להתנצל.

מובן שאי אפשר להפיל הכל על גרסיה. דה לורנטיס החליט בפגרת הנבחרות הקודמת לבצע שינוי על הקווים והציע את המשרה לקונטה, שסרב. הדבר דלף לתקשורת וחודש שלם שידר מפיק הסרטים הצבעוני לכל השחקנים שמי שמדריך אותם עכשיו נמצא על זמן שאול. לכך אפשר להוסיף את העובדה שהדמות המקצועית השניה במעלתה (ואולי בעצם הראשונה), כריסטיאנו ג'יונטולי, המנהל הספורטיבי עזב ליובנטוס וכן גם מאמן הכושר המוערך פרנצ'סקו סינאטי וחבר לספאלטי בנבחרת איטליה. "סדרת העזיבות הללו יצרו ואקום מנהיגותי, שרודף את נאפולי השברירית", כתב העיתונאי ניקי בנדיני בגרדיאן, "כעת אין אף דמות רצינית שיכולה לאתגר את דה לורנטיס".

עם כל הביקורת שהיתה על המאמן, הבעיות של נאפולי על הדשא התחילו מוקדם בגלל שקבארצחליה היה פצוע ופספס את כל ההכנה לעונה. לפני חודש גם מלך השערים אוסימן הצטרף לרשימת הנעדרים ושחקנים כמו ג'יאקומו רספדורי וג'ובאני סימאונה מתקשים למלא את החלל שהתיר הניגרי הנהדר. נתאן, הבלם הברזילאי, שנכנס לנעליים של קים, עדיין לא הוכיח שהוא ברמה הנדרשת, ויתר שחקני הרכש: ינס קיוסט ויספר לינדסטרום לא משפיעים באופן משמעותי בדקות שהם מקבלים. את האולטראס של נאפולי לא מעניינים התירוצים ובמהלך השבוע הם פרסו שלט ענק במתקן האימונים עם מסר ברור: "המאמן אומנם שילם, אבל כדי להיות ברור: לאף שחקן שזכה באליפות אין חסינות".

רגע לפני פגרת הנבחרות, דה לורנטיס סוף סוף מצא מחליף ודי מפתיע למען ההגינות. מדובר בוולטר מצארי, שחוזר לקדנציה שניה 10 שנים אחרי שהצליח בדרום איטליה. המאמן בן ה-62 הניח את אבני היסוד לעלייתה בחזרה של נאפולי לגדולה אחרי שנים בליגות הנמוכות. בין השנים 2009 ל-2013, הקבוצה שהונהגה על ידי אדינסון קבאני הצליחה לפלס את דרכה לאירופה, להעפיל לראשונה לליגת האלופות, לזכות בגביע איטלקי ולאיים בפעם הראשונה וברציפות על תואר האליפות. מעל הכל, מצארי היה בן בית בנאפולי וקונצנזוס בקרב הקהל.

עם כל הקשיים שצויינו לעיל, מצארי מקבל סגל מצוין, שאולי רחוק כרגע מהסקודטו, אך כזה שמסוגל להחזיר את נאפולי להמשיך להיות רלוונטית הן בליגת האלופות, שם היא זקוקה לנקודה כדי לעלות שלב, וכמובן בליגה המקומית, שעוד לא הגיעה לשליש הדרך. מצארי, שלא עבד שלוש שנים, יצטרך להוכיח שהשחקנים שהביאו אליפות קסומה מסוגלים לייצר המשכיות ולא היו איזו הבחלה חד פעמית. עונה אחרי האליפות הקודמת, נאפולי סיימה במקום השמיני ואין סיבה לחשוב שזה יקרה הפעם. אם יקנה את אמון הכוכבים, המאמן הוותיק והמתקמבק יכול לשמש כחבל ההצלה של נאפולי כבר העונה.