הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

בנוסח ספרדי: ככה מנהלים מאבק באלימות

תגרה קטלנית במדריד הדליקה סוף סוף נורה אדומה. המנהלת התגייסה, שרי הממשלה עוזרים ובעיקר המועדונים החליטו שאין מקום לאוהדים בעייתיים. מודל לחיקוי בשביל חמקנים מאחריות

דניאל שחק
דניאל שחק  12.12.14 - 17:00
תחילת כתבה

"התחושה היא שאין מישהו שבא למצות את הדין עם האשמים". הקול הממורמר שבקע השבוע ממכבי תל אביב חיפש אוזן קשבת וגורם שיבצע. מישהו. מישהו אחר. בדיון בעניין נוסא איגייבור, שחקן שכבר התלונן בעבר על גזענות כלפי שחורים בספרד, טען עורך הדין של הצהובים: "כמה עוד אפשר לעשות כשאתה יודע שעשית הכל?". האלופה היא אכן הקבוצה שמקדישה הכי הרבה מאמצים בישראל למאבק באלימות, אבל האם באמת נעשה הכל?

"זה הסוף של האולטראס, אנחנו הולכים להיפטר מהם". במילים האלה, חד וברור, הכתיב נשיא מנהלת הליגה הספרדית חבייר טבאס את הדרך. הוא אמנם עשה זאת רק לאחר שתומך דפורטיבו לה קורוניה נרצח בתגרת רחוב מול חוליגנים של אתלטיקו מדריד. אלא שהקטטה הזו הציתה אש בשדה הקוצים הדוקרני הזה. והוא נשרף בקצב מסחרר.

בערב לאחר הקטטה על גדות נהר מנסאנארס, אתלטיקו החלה בסדרת תגובות נחרצות. אלופת ספרד הבהירה כי כל המעורבים שיזוהו לא יוכלו להיכנס עוד למשחקי הקבוצה. למחרת הגיע הצעד הבא: כל חברי ארגון האוהדים "פרנטה אתלטיקו" נזרקו החוצה. פרטיהם הועברו לכל שומרי הסף, מנויים נשללו, כרטיסים לא יימכרו להם, בקלדרון לא רוצים כל קשר איתם. כמה מהמנודים החליטו להתנגד. הם הגיעו לטורינו עם דגלי הארגון והצטלמו מצדיעים במועל היד במהלך המשחק מול יובנטוס. תגובת המועדון לא איחרה לבוא: "הם יזוהו מהצילומים ויורחקו לאלתר".

המדינה והרשויות בענף נותנות גיבוי מלא. הוועדה הממשלתית למאבק באלימות, בגזענות, בשנאת הזרים ובחוסר הסובלנות בספורט (כן, ככה קוראים לה) דרשה את פרטי 88 המעורבים בקטטה במדריד, והנחיתה על כל אחד מהם עוד מכה: הרחקה ל-5 שנים מהמגרשים וקנס בסך 60 אלף יורו. במקביל, נשיא דפורטיבו נזרק ממנהלת הליגה כי נכח בלווייתו של החוליגן שנרצח, הקב"טים של אתלטיקו ולה קורוניה פוטרו בהוראת השר לבטחון פנים וכל קציני הבטחון של המועדונים הוזעקו לישיבה בה נדרש מהם להכפיל את המאמצים.

לא מחכים למשיח

וזה עדיין לא הכל. מנהלת הליגה התחייבה לסייע בזיהוי האוהדים הבעייתיים והעמידה לדין קבוצות בגין התנהגות אלימה בעקבות חמישה משחקים שונים. במקום להתנגד, המועדונים קפצו על ההזדמנות כדי להתנער מכל אותם טיפוסים לא רצויים. ריאל מדריד הרחיקה 17 אוהדים שהשמיעו קריאות נגד בארסה, מסי וקטלוניה. ולנסיה הכריזה מיד שתזרוק את זה שהשליך בקבוק על מסי. ברצלונה אמורה לפעול נגד אוהדים שקיללו את אספניול. לה קורוניה מכרה מעל 4,000 כרטיסים ביורו ויצרה מפגן כוח נגד האלימות.

"כשנכנסתי לתפקידי, טעיתי כשלא ראיתי בנושא הזה אחד החשובים ביותר בכדורגל הספרדי. אני לא רוצה לטעות שוב", הודה בגילוי לב נשיא המנהלת חבייר טבאס. לכן הוא פועל כיום ולא רק מדבר. דיבורים בלי טיפול שורש, כך הבינו בספרד אחרי ההרוג ה-11 מאז 1982, לא פותרים דבר.

אחת ההצהרות האימפוטנטיות ביותר שיצאו השבוע ממכבי ת"א (שעדיין עושה יותר מכולן והרבה יותר מיריבתה העירונית הפועל) גילתה אחרי מקרה איגייבור ש"אלה אותם אוהדים שכבר עלו לנו ב-4 נקודות כשפרצו לכר הדשא באירועי הדרבי". אז מדוע מאפשרים להם להיכנס לאיצטדיון? למה צריך לחכות למשטרה, לבית הדין או להתאחדות? למה להיתלות בדקויות משפטיות שמטילות את המשימה על מישהו אחר במקום לפעול בעצמך?

שני המועדונים הגדולים של ספרד, ברצלונה וריאל מדריד, החלו להפנים לפני כולם. המניע היה פשוט – כסף. חלק גדול מהקהל של שתי האימפריות הוא תיירים, שתיהן מנסות לייצר מותג גלובלי מושך ולשווק עצמן כבילוי תרבותי איכותי. אז נשיא בארסה ז'ואן לאפורטה זרק לפני שנים את הבלאגניסטים שלו מקאמפ נואו ובשנה האחרונה פלורנטינו פרס עשה זאת לחברי ארגון "אולטראס סור". קודם לקח להם את היציע הקבוע, אחר כך שלל מנויים ומנע מהם להיכנס לאסיפות החברים.

לבחור בשפיות

"המועדונים הם שהציעו לנו שירחיקו בעצמם את ארגוני האולטראס מהאיצטדיונים", סיפר שר הפנים מיגל קרדנל, שהסביר כי בימים אלה מגובשת רשימה מחייבת של התארגנויות אסורות. כי שם החליטו להפסיק לשחק. ואצלנו? במערכת ערוץ הספורט ידעו שתי דקות אחרי האירוע מיהו אותו אוהד הפועל ת"א שתקף את זהבי. לא היה קשה במיוחד לברר גם מי הצהובים שפרצו לדשא. אבל המועדונים הם שהסיטו את הדיון הציבורי למחדל האבטחה, לתנועות של הקשר ולטענה שהפכו בעצמם לקורבן. במקום לזהות את העבריינים מראש ולהבהיר שאינם רצויים. במקום לשאת באחריות ולבעוט אותם החוצה בהקדם. גם בירושלים. גם בחיפה. גם בכדורסל.

אסור להיתמם, המצב בספרד לא הרבה יותר גרוע. גם כאן מתארגנים מפגשים בין קבוצות של אנשים (שקוראים לעצמם אוהדים) כדי לסגור חשבונות. גם כאן יש מעשי ונדליזם. גם כאן משליכים חפצים. גם כאן צעירים מסתובבים עם סכין בכיס. גם כאן רוגמים רכבים באבנים. גם כאן פורצים לדשא. גם כאן מתסיסים ברשתות החברתיות. גם כאן יש גזענות. גם כאן המועדונים יכולים וצריכים לעשות יותר.

כולם מבינים שבית הדין צריך להחמיר עם העבריינים ולתגמל פעולות חיוביות, שהמשטרה צריכה לסייע בצורה אדוקה ועל ההתאחדות לתת גיבוי. ברור, אבל רק למועדונים עצמם יש כוח אמיתי כדי להיפטר ממי שאין לו מקום בכדורגל. אפשר לשכור ולממן הגנה על אוהדים אמיתיים שיזהו את הבעייתיים; אפשר לשלול מנויים; אפשר לעבוד יחד עם המשטרה, שתדרוש התייצבות בתחנות שלה בזמן משחקים; אפשר וצריך לחלוק מידע עם מועדונים אחרים. אפשר לעשות הרבה דברים, רק קודם צריך להפנים מה שהספרדים סוף סוף הבינו: אלה לא אוהדים שתומכים בקבוצה, אלא מזיקים לה.