ב-6.6.1972 נפתח משפטו של אלטמן הקטן בסרט 'מציצים' בעוון הצצה למקלחות הנשים, 'וכל זאת', כדבריו של הקטיגור צבי שיסל, 'בעין בלתי מזוינת'. ב-6.6.2015 בגמר בברלין, כ-43 שנים לאחר אותו משפט אלמותי, ישבו ראשי המועדון המדרידאי ויואשמו בהפסד הישיר ליובנטוס שככל הנראה תקבל חמישייה מברצלונה. וגם אז, היו סמוכים ובטוחים, אף אחד שם לא יבין ויפנים סוף-סוף שריאל מדריד היא האויב הכי גדול של עצמה.
'קלאב אספניול דה מדריד' אומץ בשנת 1920 על ידי מלך ספרד דאז אלפונסו ה-13, ובעקבות כך צורף לשם המועדון התואר "ריאל" – מלכותי. כך הפכה ריאל מדריד לקבוצה המלכותית באירופה, לפחות בעיניי עצמה. אלא שכמו אותה ילדה שאמה אמרה לה בילדותה שהיא הכי יפה בגן ולמרות שעברו מאז ארבעה עשורים היא עדיין מתעקשת להאמין בכך, ריאל לא מצליחה להתנער מהדימוי העצמי שלה.
בגיל 37 הוכיח בופון בפעם המי יודע כמה שקסיאס כבר מזמן מעבר לשיא. למרות שתי ההצלות המצוינות שלו בגומלין מול יובה בברנבאו, הקבוצה שמתיימרת להיות הטובה בעולם לא יכולה להרשות לעצמה שוער שמזייף. עם כל ההערכה לאיקר, הוא מזייף כבר שלוש עונות. גם אלה שלא אוהבים את מוריניו יסכימו שנצחון הוא הדבר המקודש ביותר עבורו, והוא לעולם לא היה מושיב את קסיאס על הספסל רק בשל פוליטיקות פנימיות.
קרלו אנצ'לוטי הוכיח את עצמו בכל מקום בו דרך. החל במילאן עמה זכה פעמיים בליגת האלופות, עובר בדאבל עם צ'לסי ובאליפות צרפת עם פ.ס.ז', וכלה בריאל מיודעתנו, לה הגיש כקינוח את גביע ליגת האלופות ממנו לא טעמו בבירת ספרד משנת 2002. אם יש מישהו שיש לו קבלות בריאל, זה הוא. אבל אתה לא יכול לבלף בעמדה הכי חשובה במגרש. ופה אנצ'לוטי שמעולם לא היה עושה דברו של איש ואולי שילם על כך במשרתו בצ'לסי, נכשל. אם כבר עשיתם רכש מופרז, לכל הפחות ראוי להשתמש בו. על הספסל ישב שוער שנתן מונדיאל אדיר, אך ככל הנראה אנצ'לוטי מונע מכניעה לאוהדים ולקברניטי הקבוצה. וכשאין תארים, אין המשכיות. והאיטלקי הלך הביתה.
הדחה כואבת בחצי גמר האלופות
שני איטלקים, זה שהצליח וזה שהלך הביתה
הפנים אומרות הכל
אשם נוסף ששילמו עליו בהרבה קבלות ואותן הוא פורע לצערנו רק נגד נבחרת ישראל, הוא כמובן גארת' בייל. השחקן שהגיע למדריד במעמד של אל יווני, נראה כמו הפסל של רביבו לחופי איסטנבול לאחר שהושחט על-ידי אוהדי פנרבחצ'ה ביום שאחרי המעבר לגלאטאסראיי. בייל מחוויר לעומת התפוקה של ניימאר שהובא בסכומי כסף דומים, כולל 3 שערים בחצי גמר ליגת האלופות. אם מישהו ראה את בייל במגרש, אולי מסתתר תחת דגל הקרן, הוא מתבקש ליצור קשר בדחיפות עם המערכת. אלא שבייל לא אשם, אשם מי שהביא אותו, את רונאלדו, את איסקו ואת חאמס רודריגז שאת הכשרון הצרוף שלהם לא ניתן להכיל עם פחות מארבעה כדורים ושני מגרשי פוטבול אמריקאי, לשחק על מגרש אחד.
לבד מהכשל הניהולי-ארגוני, לא ניתן להתעלם מהעובדה שחלק גדול בכשלון של הבלאנקוס העונה חוסה תחת צלה של היריבה המושבעת מקטאלוניה. ללא טיקי-טאקה ועם מאמן צעיר וכמעט חסר ניסיון, בארסה של העונה היא פצצת אנרגיה שגם שונאיה הגדולים ביותר לא יכולים שלא לעמוד ולהתפעל. הקבוצה של לואיס אנריקה ספגה כמעט חצי מריאל (21 לעומת 38), שייטה בקלילות לגמר הצ'מפיונס עם נצחונות כפולים על פ.ס.ז' ומנצ'סטר סיטי, ונתנה מט בשלוש דקות לקבוצה של פפ שכמנהגו בקודש דאג שקבוצתו תנצח בהחזקת הכדור.
ואולי העונש שהוטל על ברצלונה שלא תוכל לרכוש אף שחקן בינואר ובקיץ 2015 עשה ויעשה לה רק טוב. ריאל, לעומתה, התקשטה ביהלום הנורבגי בן השש-עשרה, מרטין אודגארד, ובשביל להרגיש טוב עם עצמה שפכה עוד 14 מיליון אירו על לוקאס סילבה ששיחק שבע-עשרה דקות תמימות מול לה-קורוניה. אל תתפלאו אם ריאל יחתימו בקיץ גם את צמד המרקו-אים וראטי את רויס, אחרי שכבר החליטו למנות את רפא בניטס כמאמן במקום אנצ'לוטי. ברירת המחדל המדרידיסטית לא מאפשרת אלא לשוב מיד ובלחץ אל מיטב תחלואייה. כמו רסקולניקוב ב'חטא ועונשו' של דוסטוייבסקי שלמרות שחמק מעונש על מעשיו גורם לבסוף בעצמו ללכידתו, כך קברניטי הברנבאו פשוט לא יכולים להרגיש טוב עם עצמם אם לא יעשו את אותה הטעות שוב ושוב ושוב.
בייל. מצליח רק מול ישראל