בסביבות הדקה ה-85 יש שני סוגים של שחקנים: כאלה שמסתפקים בתוצאה ואחרים שרוצים עוד ועוד. במשחקי הגביע, כשהרבה יותר מונח על הכף, האופי מקבל תפקיד משמעותי אפילו יותר.
הקדנציה של גארת' בייל בריאל מדריד ידעה הרבה עליות ומורדות. מצד אחד, הוולשי זכה באינספור תארים עם הבלאנקוס ואפילו היה אחראי בלעדי לחלק מהם, אך לעומת זאת לא הפסיק להיפצע, הסתכסך עם מאמנים וגם עם הקהל, ושיחק יותר גולף מכדורגל.
אבל לפחות רגע אחד נחשב לקונצנזוס. הווינגר שהפך השחקן היקר בעולם ב-2013 סיפק שער שכבר נכנס לפנתיאון המועדון בגמר הגביע ב-2014 מול ברצלונה. ב-16 באפריל (היום לפני 6 שנים), במצב של 1:1 וללא כריסטיאנו רונאלדו הפצוע, בייל שרף את כר הדשא במסטאיה, השאיר למארק בארטרה האומלל אבק וכבש את שער הניצחון הדרמטי, בדרך להעניק את הגביע ה-19 לבלאנקוס ואת התואר הראשון בתקופת קרלו אנצ'לוטי.
באופן טבעי, הביצוע הנדיר תפס אז את כותרות כל אתרי הספורט ושבר את הרשת. אפילו ב-2020, חיפוש קצר מצא את המשפט: "יש כאלה שטוענים שבארטרה עדיין רץ".
כבר אז, חברו לקבוצה צ'אבי אלונסו יצא מגדרו: "הגול היה יוצא מהכלל, אני לא חושב שראיתי משהו כזה מעולם. נראה היה שהכדור עושה דרכו החוצה ובייל היה תחת לחץ, אבל הוא רץ מחוץ לתחומי המגרש ושמר עליו, זה היה מדהים".
לא ראה דבר כזה. צ'אבי אלונסו ובייל (GETTY)
ללא רונאלדו, בייל עשה את ההבדל (GETTY)
הראשון של דון קרלו (GETTY)