"אני מקבל הודעות אפילו מאוהדי הפועל תל אביב"

קרדיט: Photo by Lars Ronbog/FrontzoneSport via Getty Images

בכל חלון העברות, מגיעים שלל שחקנים זרים לכדורגל הישראלי. מעט מאוד מצליחים להפוך לכאלה שמטביעים חותם במועדון אליו הגיעו, ומתוך הקבוצה הזו קיים קומץ קטן עוד יותר שמצליחים להפוך לקונצנזוס בקרב כלל אוהדי הכדורגל הישראלי. אם יש שחקן שבוודאות ניתן להכניס לקבוצת היוקרתית הזו, אז שמדובר באקס בית''ר ירושלים, ואחד הכוכבים הבולטים בעידן ארקדי גאידמק, דרק בואטנג.

הקשר הגנאי, שבעוד שלושה ימים יחגוג ארבעה עשורים על כדור הארץ, רשם שלוש שנים מדהימות במדים הצהובים שחורים בין השנים 2009-2006. בואטנג היה פקטור משמעותי במועדון מהבירה, ובשנים בהם שיחק בישראל הצליח לזכות פעמיים באליפות, ושנתיים ברציפות בגביע המדינה.

לא רק האיכויות יוצאות הדופן של בואטנג הפכו אותו לאגדה בצהוב שחור, אלא האישיות הצבעונית והשטותניקיות שבזכותם היה לאחד מחביבי חדר הלבשה, והיושבים בטדי. בקיץ 2009 בואטנג נאלץ לעזוב בשל החלטתו של גאידמק להפסיק לתמוך כלכלית במועדון, ובהמשך הקריירה שיחק בואטנג בפ.צ קלן, חטאפה, דניפרו, פולהאם, אייבר, ראיו אוקלהומה סיטי, ו-2017 הייתה עונת הפרישה שלו ב-OFI כרתים.

כיום, שחקן העבר מתגורר בבירת גאנה, אקרה, והוא איש משפחה ואבא לשלושה ילדים. לאחר הפרישה בואטנג המשיך את דרכו בענף, והוא עובד כסקאוט באקדמיית "Right to Dream" שמחזיקה בשלוחות גם במצרים, ארה''ב ודנמרק. בראיון מיוחד עם ערוץ הספורט בואטנג דיבר על הזכרונות הטובים מבית''ר, האנשים איתם נשאר בקשר, ומי הכדורגלנים שגורמים לו להתרגש עד היום מהמשחק.

View this post on Instagram

A post shared by Derek Boateng (@dboateng9)

דרק, השנים שלך בישראל הפכת לדמות שקשה לשכוח. יש אנשים שנשארת איתם בקשר?
"יש לא מעט כאלה. אני יכול להגיד שעם ברק (יצחקי) שמרתי על מערכת יחסים מצוינת, גם מחוץ לנושאים שקשורים בכדורגל. זה כיף לפעמים לעלות זכרונות מהעבר, הוא תמיד שואל אותי מה איתי ואיפה אני נמצא, ואני גם שמח לשמוע לשמוע על איפה שהוא נמצא היום".

שיחקת בעוד לא מעט מקומות, אבל תקן אותי אם אני טועה, לא בכל מקום הפכת לאחד הקשרים הגדולים ששיחקו באותו מועדון. אתה מודע למורשת שהשארת בישראל?
"לשמוע את זה גורם לי להרגיש מלא הערכה לאלוהים על כך שזכיתי, אבל אני לא עשיתי את זה לבד. עבדתי עם הרבה אנשים מצוינים. זה מצחיק, אבל אני מקבל עד היום הודעות מישראלים, וביניהם גם מאוהדי הפועל ת''א, שמספרים לי כמה הזמן שלי בישראל היה משמעותי. הייתה לנו קבוצה מדהימה בבית''ר. אלברמן, ברק, טוט תמוז, ברוכיאן, שמעון גרשון, אריק בנאדו, תומר בן יוסף, היו לנו כל כך הרבה שחקנים נהדרים".

יש איזה זיכרון אחד בולט שקופץ לך מהתקופה בישראל?
"יש המון. אני לא הייתי בבית''ר רק כדי לשחק, אלא כדי להכיר אנשים, להכיר חברים, להנות מהזמן שלי בישראל. האמת שזיכרון כדורגל שעולה מתחיל דווקא מהפסד. היה לנו משחק נגד מכבי נתניה בגביע הטוטו, והפסדנו בירושלים. אחרי המשחק אני זוכר שאני נכנס לחדר ההלבשה ואף אחד לא מדבר, היה פשוט שקט מוחלט. זה הרגיש באותה תקופה שגם תיקו הוא כמו הפסד בגלל האיכות שהייתה לנו בקבוצה, והאוהדים שדרשו מאיתנו המון, לאו דווקא תוצאות, הם רצו לראות אותנו נותנים הכול על המגרש".

"לא יכולתי לסבול את זה שאף אחד לא מדבר, ופשוט קמתי והתחלתי להטריף את השחקנים. אמרתי להם שאנחנו חייבים להשאיר את מה שהיה מאחורינו, המשחק הזה נגמר, הוא לא חשוב יותר. יש לנו משחק בליגה מול נתניה, ושם נוכיח להם שאנחנו המועדון הכי גדול בישראל. הרגשתי שכל השחקנים הבינו אותי, הרגישו מה אני מתכוון, ובאמת בשבת היינו הגענו לנתניה וניצחנו. וזה לא היה רק הניצחון, אלא הכדורגל, המחויבות שהוכחנו, שיחקנו פשוט מעולה". 

בואטנג המשיך ואמר: "זאת הייתה קבוצה עם כל כך הרבה שחקנים איכותיים, וראו את זה בכל חלון בינלאומי שחדר ההלבשה התרוקן, כי היו הרבה שחקנים שזומנו לנבחרות שלהם. להיות חלק מדבר כזה עזר לי מאוד גם בהמשך, לשחק עם בחור כמו אלברמן, שתמך בי לא רק על המגרש, אלא גם מחוץ לכדורגל. היינו מדברים על החיים, וכשעברנו ביחד לגרמניה, והוא היה שם בשבילי בלא מעט רגעים". 
 

View this post on Instagram

A post shared by Derek Boateng (@dboateng9)

ואם כבר אלברמן, היום הוא עובד בתור המנהל הספורטיבי של מכבי חיפה, והפך לדמות מקצועית מאוד מוערכת. אם הייתי מספר לך בזמנו בתור שחקן שהוא היה מגיע לעמדה כזו, היית מופתע?
"בכלל לא. אני זוכר כשראיתי אותו במשחק של מכבי חיפה נגד פ.ס.ז' בצ'מפיונס, וקלטתי שצילמו אותו יושב ביציע של הקבוצה, התרגשתי בשבילו. אלברמן הוא אחד השחקנים הכי מחויבים ששיחקתי איתם אי פעם. למדתי המון ממנו, קודם כל כבן אדם. איך להתנהג, איך לכבד לאנשים אחרים, הוא בחור מדהים. אני מלא הערכה לראות את העבודה שהוא עושה היום, ואני מבחינתי ידעתי שזה יכול לקרות עבורו. הוא תמיד היה הגב שלי במגרש ומחוצה לו, אני פשוט שמח לראות לאיפה הוא הגיע".

ומבחינה אווירה בקבוצה, מי היה השחקן הכי כיפי בחדר הלבשה?
"ברור שאני", בואטנג ענה מיידית, ועם חיוך, "אני הבחור הכי מצחיק בחדר ההלבשה, אבל אני חושב שגם הבחור הכי שמח על המגרש. אני נזכר עכשיו במשחק שהיה לנו נגד נתניה, וברוכיאן ועוד כמה חבר'ה ישבו איתי מאחורה באוטובוס ומדברים איתי על מזואה אנסומבו, ששיחק לפני בבית''ר ועבר לנתניה, ועל כמה הוא טוב ומה הוא מסוגל לעשות. הם חיפשו לשגע אותי, להכניס אותי לאווירה, ואמרתי להם: "בסדר חבר'ה, אבל הוא לא מתקרב אליי ברמה".

"בסוף המשחק היה די אסון בשבילו ובשביל נתניה, כי קרענו אותם. תמיד אהבתי לצחוק ולהנות מחוץ למגרש, אבל זה היה ברור שמהרגע שאנחנו על הדשא, אין צחוקים. המטרה היא קודם כל לשמח את האוהדים, ואחרי זה נחזור לאוטובוס ולשטויות שלנו. הייתי מתבדח המון על יוסי מזרחי כשהוא היה מאמן, וברק תמיד היה מנסה לשגע אותי ולהוציא את זה החוצה. בסך הכול נהנינו ביחד".

ובמעבר חד מהימים בבית''ר לעבודה שלך היום. בתור כסקאוט, יש תכונות ספציפיות שאתה מחפש בכדורגלנים צעירים?
"זה נורא תלוי, כי השיטה שאנחנו עובדים על פיה באקדמיה היא כזו שאנחנו מחפשים שחקנים שקודם כל יתאימו למאפיינים שאנחנו מחפשים לעמדה מסוימת. אנחנו עובדים לפי תוכנית עבודה, וצריך לראות אם שחקן קודם כל יכול להשתלב בסגל של קבוצה מסוימת, במערך שלה. באופן אישי, אני אוהב שחקנים שאפשר לראות שהם יודעים להניע את הכדור, אינטילגנטיים, שלא מפחדים לבוא לקבל כדור. אני יכול להגיד שאני מאושר ובר מזל על זה שיש לי עבודה כזאת. זה שיכולתי לשחק ולהתפרנס מכדורגל זה מדהים, ועכשיו זה שאני עובד בתחום הזה מרגיש גם בתור משהו לנשמה, אני לא מאכיל רק את עצמי והמשפחה שלי, אלא גם את הנפש שלי".

בתקופה שלך בנבחרת שיחקת עם אחד הקשרים האחורים הגדולים בעולם, מייקל אסיין. בהשוואה בין אסיין לתומאס פארטיי, מי הקשר הגנאי הגדול יותר לדעתך?
"שניהם שחקנים מאוד שונים, פארטיי יותר פליימייקר בסגנון שלו, ואסיין היה יותר "סטופר" במרכז המרגש. מייקל שחקן שגדלתי איתו מילדות, אנחנו גרים בשכנות היום וגם עובדים באותה חברה. ככדורגלן, הוא היה פשוט מכונה. הוא יעשה דברים באימון שאתה תחשוב שקרו לו במזל, ואז במשחקים מבצע פעולות הרבה יותר קשות. מייקל השחקן היחיד ששמר על המקום שלו בהרכב מאז הנבחרות הצעירות, ועד שהגיע לבוגרת. פארטיי שחקן אדיר, וגם יצא לי לשחק נגדו עוד כשהוא היה בספרד, אבל אי להשוות אותם, הם סגנונות מאוד שונים".

ובכדורגל היום, מי השחקנים שאתה נהנה לראות?
"האמת את פארטי אני מאוד אוהב, לא רק באיך שהוא משחק, באופי שלו, איך שהוא מתנהל על המגרש. חוץ ממנו אני מאוד אוהב את מודריץ', פדרי וגאבי עושים עבודה נהדרת, והם בדיוק מסוג השחקנים שאני נהנה לראות משחקים, אני אכניס גם את מרקו וראטי לרשימה. לכל השחקנים האלה יש תכונות שאני מעריך בכדורגלנים, באים לקבל כדור, רוצים להתחיל את ההתקפה. הכדורגל במקום מאוד טוב היום, לראות מה החברה הצעירים האלה עושים. אני אכניס גם את השם של מאג'יד אשימרו, קשר גנאי שמשחק באנדרלכט, אני מאוד אוהב אותו".

ולסיום דרק, מה אנחנו יכולים לאחל לך?
"אני מאחל לעצמי בריאות, חיים ארוכים, ולהמשיך לאהוב כדורגל ולתת לשחקנים צעירים את האפשרות להצליח ולעלות. אני מתפלל לאלוהים שיתן לי את הכוח להמשיך לעבוד ולמצוא את הכישרונות הבאים, כדי שהכדורגל יקבל עוד שחקנים חדשים ואיכותיים. הכדורגל נתן לי את כל מה שיש לי בחיים, ומבחינתי זו ברכה לנסות לתת לו חזרה למשחק, לקום כל בבוקר ולחפש את השחקנים החדשים".